בקשה שאסור לבקש

buttercup9

New member
בקשה שאסור לבקש

משפחת שכול יקרה איש לא ידע את הצער ואת הכאב שאת חווה, עד שהוא חווה אותה בעצמו. איש לעולם לא יוכל לנחם באמת, כי האובדן הוא רב וקשה. אי אפשר לתת ביקורת או לבקש בקשה, אך אני רוצה לבקש ואף מתחננת לפניך תתיחסי לבנייך החיים, תני להם לחיות את חייהם שלהם, שלא ילכו בעקבות המת. הם לעולם לא יהיו תחליף למלאך שמת. תתיחסי אליהם, תבכו ביחד אבל גם תשמחו את שמחת החיים. בבקשה תנסי לחוות את החגים כבעבר למרות הקושי והרגשת החוסר. בחגים תמיד מרגישים את חסרונו של המת. כאבך גדול ועצום, א אנא זכרי כי כאב האחים גדול אף הוא, משהו שנקרע ואבד, החיבור והרקמה התנתקה. הם ינסו לנחמך ולתמוך למרות כאבם הגדול. אנא ממך תני להם לבכות, חבקי אותם ואהבי אותם שמחי שהם חיים. בבקשה ממך אם אוהבת תנסי לחיות את החיים למרות מה שקרה. הפכי את החדר שלו למקדש אך זכרי כי הוא אהב לחיות והוא לא רוצה לראותך מתאבלת עליו בכל שנותיך. ממני האוהבת ומחבקת אותך בכל שנות חיי נורית
 

דליה ח

New member
בהחלט מותר, ואפילו מתבקש

הבקשה שלך נוגעת ללב במיוחד. אצלנו ההורים תמיד קיים החשש שהעיסוק בילד שאיבדנו יבוא על חשבון תשומת הלב שהילדים שנותרו בבית כל כך צריכים. הילדים שכאבם לא פחות משלנו, שהם בעצמם צריכים תמיכה וגם רוצים לתמוך. בקבוצות תמיכה תמיד עולה השאלה איפה הגבול ואיך לא עוברים אותו. באופן אישי, אחרי מפגש כזה, ביקשתי מהבנים שלי שיעירו לי אם זה קורה. ובאמת הבן הצעיר קיבל אומץ והעיר לי פעם אחת, כשרציתי לשתף אותו באחת מפעולות ההנצחה של אודליה. עם כל הכאב שמחתי כל כך וידעתי שאני צריכה להוריד הילוך. הבנתי שקשה לו מדי, שהילד שלי רוצה להמשיך בחייו, ואני האחרונה בעולם שאפריע לו. אני מאוד מבינה מה שאת מבקשת, תהיי בטוחה שאנחנו ערים לבעיה ומשתדלים להתמודד איתה, כל משפחה בדרכה. מחזירה לך חיבוק גדול.................דליה
 

eaz1514

New member
../images/Emo24.gif הבקשה במקום, מצטרפת לכל מילה של

דליה. אצלנו זה בא בטבעיות, זו גם הייתה הצוואה שהופקדה בידינו, להמשיך הלאה, לא לבכות. אבל לכל משפחה, לכל הורה הדרך משלו להתמודד. אין לנו בלעדיות על האבל, לכולנו כואב, כולנו מגתגעים כל אחד מבטא את זה אחרת. המשך החיים הרגילים לצד הזכרון שלא מרפא. מטבע הדברים לאחים יותר קל להמשיך הלאה, חייהם עוד לפניהם, חברים, לימודים, עבודה, משפחה להקים. לא הפכנו את החדר של רונן למקדש, להיפך, לא שינינו הרבה אבל זה חדר שיש בו חיים לצד כל החפצים ההאובים, זה חדר שהבן היחיד שנותר- חצי מהצמד הבלתי נפרד - הפך גם לשלו, ישן פעם פה ופעם שם. רק הכלבה יכולה לנחש באיזה חדר הוא נמצא כשהדלתות סגורות. בגדים, ספרים, המחשב הדולק לי זה רק עושה טוב על הלב. לא קל בהחלט אבל חייבים להמשיך ולנהל בית עד כמה שיותר רגיל. שבוע טוב אילנה
 
למעלה