שלמה מזרחי1
New member
בקשר לאמא שלי
לפני קרוב לחודשיים אימי נפלה, ונשבר לה ביד ימין המרפק ושורש כף היד, וצוואר האגן.
גיבסו לה את היד למשך 6 שבועות, ועשו לה ניתוח להחלפת חלק במפרק של רגל ימין.
הניתוח עבר בהצלחה, והיא יכולה ללכת. מה שמדאיג אותי, זה עניין המוטיבציה שלה לנסות ללכת, אין לה מוטיבציה. היא בת 86.
היא מקבלת פיזיותראפיה פעמיים בשבוע מפזיוטרפיסט, והיא משתפת פעולה עם הטיפול שלו. והוא אומר שהתקדם לה הטיפול ברגליים. כמו כן הוא עושה לה פיזיותראפיה ביד.
חוץ מזה אחותי במקצועה היא מרפא בעיסוק, והיא נותנת לה טיפולים, וגם היא מעידה שהטיפול התקדם.
רק מה, יש לה נפיחות במרפק ובשורש כף היד, היכן שהיו שברים. וכף היד גם הייתה נפוחה, ועם הטיפולים הנפיחות ירדה, אך לא לחלוטין. עדיין יש לה מגבלות ביישור היד, ובתנועת כף היד, למשל בתנועת מזיגה של בקבוק, יש לה מגבלה. והמגבלות בעצם הם כאב בניסיון ליישר את היד או לסובב את כף היד. חוץ מזה גם ככה כואב לה במרפק ובשורש כף היד אם היא מנסה לעשות משהו.
בטיפולים שאחותי מעניקה לה, היא מורחת לה משחה הומאופטית בשם טרוומיל http://www.megagluflex.co.il/?CategoryID=279&ArticleID=224&sng=1
התבקשתי מאחותי למרוח לה 4 או 5 פעמים ביום את הטראוומיל. אימי לרוב יושבת או ישנה. כאשר היא יושבת, היא מדברת עם בני המשפחה, ולעיתים רואה טלוויזיה.
חוץ מזה כאשר אימי שוכבת במיטה, קשה לה להסתובב בשביל לשנות תנוחות, בגלל כאב בגב תחתון, שהוא כתוצאה של ישיבה או שכיבה ממושכים.
לכן אני מודאג בגלל חוסר וודאות של כמה זמן ואיך יפסיק לכאוב לה בגב למטה, ככה שהיא תוכל לשנות תנוחות, כאשר אני יודע שזה תלוי במשהו שמוטיבציה לעשות אין לה. וגם על כמה זמן ואיך ירדו לה הנפיחויות במרפק, בשורש כף היד, ובכף היד שבה כבר יש ירידה אך לא מושלמת. וכמו כן גם כאב במרפק ובשורש כף היד שגם מפריע לה בשינוי תנוחה בשכיבה. ושהיא תוכל כבר לתפקד כמו שתפקדה קודם, וגם לעלות למטה ולשכב בנח עם שינוי תנוחות, וירידה מהמיטה, גם כמו שעשתה קודם.
גם ברגל כואב לה בהליכה כאשר היא הולכת, והיא אומרת לי לפעמים שבוער לה ברגל בצד הניתוח, אך זה נסבל. ללכת לבד היא יכולה, אבל אין לה ביטחון לעשות את זה, ולכן היא נעזרת בהליכון או מקל. וגם לעלות למיטה ובעיקר לרדת ממנה, קשה לה לבד.
והיא בדיכאון בגלל כל זה.
מה שמדאיג אותי, דיכאון וחוסר מוטיבציה שלה לנסות ללכת. והיא מפעילה את יד ימין רק אם הפיזיותרפיסט או אחותי מבקשים ממנה בזמן הטיפול, או אם אני עושה לה תרגילים לפי הוראות אחותי. או אם היא מצחצחת שיניים ונאלצת אז להשתמש ביד ימין, או במקרים אחרים שמצריכים אותה לעשות את זה. אך על פי רוב, היא לא מרבה להפעיל אותה, לפחות לא מרצונה.
לפי כך אני מודאג מקצב ההחלמה של היד, אף על פי שאחותי מעידה על שיפור בעניין היד, והפיזיותרפיסט מעיד על שיפור בעניין תרגילי רגליים.
אך אני עדיין מודאג בגלל עניין של המוטיבציה, השאלה כמה השיפורים יוכלו להתקדם במצב הרוח שלה.?
כמו כן אני מודאג בכאב בגב שלה למטה. יתכן שזה כתוצאה משכיבה או ישיבה ממושכות, ואין לה כח בגילה ובמצב הזה ללכת.
לכן בגלל שילוב כל זה, אינני יודע תוך כמה זמן ואיך היא תוכל לתפקד תפקוד סביר ללא סבל.
לפני קרוב לחודשיים אימי נפלה, ונשבר לה ביד ימין המרפק ושורש כף היד, וצוואר האגן.
גיבסו לה את היד למשך 6 שבועות, ועשו לה ניתוח להחלפת חלק במפרק של רגל ימין.
הניתוח עבר בהצלחה, והיא יכולה ללכת. מה שמדאיג אותי, זה עניין המוטיבציה שלה לנסות ללכת, אין לה מוטיבציה. היא בת 86.
היא מקבלת פיזיותראפיה פעמיים בשבוע מפזיוטרפיסט, והיא משתפת פעולה עם הטיפול שלו. והוא אומר שהתקדם לה הטיפול ברגליים. כמו כן הוא עושה לה פיזיותראפיה ביד.
חוץ מזה אחותי במקצועה היא מרפא בעיסוק, והיא נותנת לה טיפולים, וגם היא מעידה שהטיפול התקדם.
רק מה, יש לה נפיחות במרפק ובשורש כף היד, היכן שהיו שברים. וכף היד גם הייתה נפוחה, ועם הטיפולים הנפיחות ירדה, אך לא לחלוטין. עדיין יש לה מגבלות ביישור היד, ובתנועת כף היד, למשל בתנועת מזיגה של בקבוק, יש לה מגבלה. והמגבלות בעצם הם כאב בניסיון ליישר את היד או לסובב את כף היד. חוץ מזה גם ככה כואב לה במרפק ובשורש כף היד אם היא מנסה לעשות משהו.
בטיפולים שאחותי מעניקה לה, היא מורחת לה משחה הומאופטית בשם טרוומיל http://www.megagluflex.co.il/?CategoryID=279&ArticleID=224&sng=1
התבקשתי מאחותי למרוח לה 4 או 5 פעמים ביום את הטראוומיל. אימי לרוב יושבת או ישנה. כאשר היא יושבת, היא מדברת עם בני המשפחה, ולעיתים רואה טלוויזיה.
חוץ מזה כאשר אימי שוכבת במיטה, קשה לה להסתובב בשביל לשנות תנוחות, בגלל כאב בגב תחתון, שהוא כתוצאה של ישיבה או שכיבה ממושכים.
לכן אני מודאג בגלל חוסר וודאות של כמה זמן ואיך יפסיק לכאוב לה בגב למטה, ככה שהיא תוכל לשנות תנוחות, כאשר אני יודע שזה תלוי במשהו שמוטיבציה לעשות אין לה. וגם על כמה זמן ואיך ירדו לה הנפיחויות במרפק, בשורש כף היד, ובכף היד שבה כבר יש ירידה אך לא מושלמת. וכמו כן גם כאב במרפק ובשורש כף היד שגם מפריע לה בשינוי תנוחה בשכיבה. ושהיא תוכל כבר לתפקד כמו שתפקדה קודם, וגם לעלות למטה ולשכב בנח עם שינוי תנוחות, וירידה מהמיטה, גם כמו שעשתה קודם.
גם ברגל כואב לה בהליכה כאשר היא הולכת, והיא אומרת לי לפעמים שבוער לה ברגל בצד הניתוח, אך זה נסבל. ללכת לבד היא יכולה, אבל אין לה ביטחון לעשות את זה, ולכן היא נעזרת בהליכון או מקל. וגם לעלות למיטה ובעיקר לרדת ממנה, קשה לה לבד.
והיא בדיכאון בגלל כל זה.
מה שמדאיג אותי, דיכאון וחוסר מוטיבציה שלה לנסות ללכת. והיא מפעילה את יד ימין רק אם הפיזיותרפיסט או אחותי מבקשים ממנה בזמן הטיפול, או אם אני עושה לה תרגילים לפי הוראות אחותי. או אם היא מצחצחת שיניים ונאלצת אז להשתמש ביד ימין, או במקרים אחרים שמצריכים אותה לעשות את זה. אך על פי רוב, היא לא מרבה להפעיל אותה, לפחות לא מרצונה.
לפי כך אני מודאג מקצב ההחלמה של היד, אף על פי שאחותי מעידה על שיפור בעניין היד, והפיזיותרפיסט מעיד על שיפור בעניין תרגילי רגליים.
אך אני עדיין מודאג בגלל עניין של המוטיבציה, השאלה כמה השיפורים יוכלו להתקדם במצב הרוח שלה.?
כמו כן אני מודאג בכאב בגב שלה למטה. יתכן שזה כתוצאה משכיבה או ישיבה ממושכות, ואין לה כח בגילה ובמצב הזה ללכת.
לכן בגלל שילוב כל זה, אינני יודע תוך כמה זמן ואיך היא תוכל לתפקד תפקוד סביר ללא סבל.