"דיר יאסין"...
אחת הפרשות הכאובות והשנויות במחלוקת בין הימין והשמאל בארץ. אצ"ל ולח"י יצאו לכבוש את דיר יאסין, כפר ערבי בכניסה לירושלים (כיום: כפר שאול ב). לאחר הכיבוש, טענו הערבים (גם ההגנה טענה כך בפרסומים מסוימים), שה"פורשים" הרגו מאות ערבים, גברים, נשים וילדים, בכפר. אצ"ל ולח"י הכחישו, וטענו גם שהם שלחו משאית עם רמקול להכריז שהם עומדים לתקוף את הכפר (ובכך וויתרו על עיקרון ההפתעה, כך הם הדגישו), אלא שהמשאית נפלה לתעלה בצד הדרך. הויכוח שהתפתח על זה היה עמוק וכואב, כמו כל המריבה המטופשת בין המחתרות בארץ. מנחם בגין, בספרו "המרד", מביא מסמך של משרד החוץ (כמדומני), בו מסופר לעולם הרחב סיפורה של דיר יאסין, תוך הבאת גירסת האצ"ל כגירסה מוסמכת. אבל כעיקרון, טענה ההגנה שאצ"ל ולח"י לא התכוונו להחזיק בכפר, אלא רק לכבשו, ושעצם הכיבוש בצורה כזו, היה נזק גדול למערכה הכללית. לאחר הכיבוש, בעקבות הסכם עם ההגנה, יצאו כוחות אצ"ל ולח"י מהכפר ומסרוהו לחיל מצב של ההגנה.