בקשר למסע..

sharki7

New member
בקשר למסע..

שלום אתמול חזרתי מהמסע והיה נחמד. העניין הוא הרגשי -נפשי,לפי איך שכל ההכנות היו נשמע שמהסע קשה מאוד וכל היום בוכים שם אך כשהגענו לשם הסתבר אחרת למרות שהבנתי שאמור להיות נחמד ולא לבכות כל היום. העניין הוא שאיך לקרוא לזה במילים עדינות המסע לא היה קשה ,לדוגמא מחנות ההשמדה נכנסים לחדרון ובו יש כמו מקלחות או החדרים שפוזר שם הגז כמו בתמונות מסתכלים וממשיכים ,גם כן המשרפות ,נראות כמו טאבון כזה מאוד לא נעים ועצוב לאותו רגע אבל לא יותר מזה,המחנות נמצאים במקומות מאוד פסטרוליים מלאים בדשא. ורציתי לשאול את המנוסים יותר ,למה זה לא היה או שאמור לקחת זמן וזה אמור להתעכל? כי הימים היו די עמוסים ,שעות השינה קצרות ושעות ההשכמה מוקדמות. אשמח מאוד לתשובה ומקווה שהמסע באמת היה משמעותי בשבילי תודה ,
 
../images/Emo24.gif

בתור אחת שהייתה שם אני יכולה להגיד כזה דבר- לא שלא בכיתי שם. בכיתי, והרבה. אני די רגישה מטבעי, אבל זה לא קשור כי היו איתי גם האנשים שבמבט ראשון לא תגיד שהם כאלה אבל היו מקומות ששברו אותם... אבל- היו מקומות שבהם לא בכיתי. לא כי לא רציתי. כי לא הצלחתי. למשל באושוויץ- הסתובבנו שם בבלוקים, הגשם יורד, הסיפורים נשמעים באוזניים שלנו, עומדים מול קיר המוות, נכנסים למרתפי עינויים- וכלום. שיצאנו משם וראינו סרט שהיה בסה"כ של רבע שעה, לא הפסקתי לבכות... אני יכולה להגיד שרוב המסע, לפחות אצלי, רק התחיל להתעכל (חודש אחרי שחזרנו. אני מדברת על הבנה, חלומות וכאלה). לא צריך להיות מודאגים מזה שהבכי לא בא, כי זה נורא תלוי בבן אדם ובאופי שלו, וצריך לקחת בחשבון את זה שלפעמים העיכול לוקח זמן. ד"א- גם אצלנו הימים היו עמוסים אז המעבר בין עצב לשמחה (שמחה הכוונה פעילויות קבוצתיות, אני לא מדברת על יציאות לפאבים וכאלה כי הגיונית אפילו לא חשבנו על זה כי תכלס זה ממש לא לעניין) היה ממש מהיר וחד ויכול להיות שגם בגלל זה הסיפור של העיכול הוא קשה יותר. מקווה שעזרתי ולא חפרתי יותר מדי... =]
 

sharki7

New member
זה בסדר

ובאמת מקווה שיתחיל להתעכל ויהיה כמשהו משמעותי ולא סתם כנסיעה וחזרה לארץ בלי שום תועלת. תודה.
 

מלפפון4

New member
הי

הרגשתי כמוך.למרות שהזהירו אותי שזה יהיה בערך ככה עדין ציפיתי שזה יותר יגע בי ויזעזע וזה לא ממש קרה.. ברור שמבחינת הידע וכל זה אני יודעת הרבה יותר אבל את זה אפשר ללמוד גם ביד ושם,לא בטוחה שהמסע היה שוה את המאמץ שהשקעתי בשביל לצאת אליו.כאילו זה היה טיול לחול עם חברים הרבה כיף ומדי פעם כזה עצוב וזהו.וזה גרם לי להרגיש ממש רעה ואטומה. בקיצור זה היה חשוב אבל זה לא היה איזה חויה שאני לא ישכח כל החיים.וזה די מאכזב שזה ככה
 

Pukipsey007

New member
../images/Emo24.gif שארקי

זה לוקח זמן לפעמים, הדברים שוקעים והכל "מסתדר" כמו שצריך בפן הרגשי.
 

Efrat K

New member
אני חושבת אישית

שהוא באמת קשה לעיכול,אני עצמי לא ממש יכולתי להתחבר בחלקים מסויימים,כי זה היה נראה כל כך לא אמיתי-בכלל השואה עצמה היא נושא בלתי ניתן לקליטה בעוצמות ובמימדים שלה. היו מקומות ספציפיים שבאמת בכיתי[כמו במיידאנק בביתן הנעליים,אושוויץ ויער לופוחובה],אבל ברובו לא ואני לא חושבת שזה לא היה בסדר. יש כאלה שמעכלים קצת יותר אחר כך,בכלל המסע מאוד עמוס וצפוף וזה טבעי שלא הכל מתפרץ בבת אחת.
 
למעלה