בקשר לערך "דמונים"

בקשר לערך "דמונים"

הסתכלתי על הערך "דמונים" באנציקלופדיה של האתר ולהפתעתי מצאתי ש "הקונספט של דמונים מבוסס על ה"פיילגג'ה" (Fylgja), יצור מיתולוגי מהמיתולוגיה הנורדית". כשקראתי את "המצפן הזהוב" חשבתי בתחילה שהדמונים הם יצורים שטניים (מן דמות שטנית שיושבת על הכתף ומשדלת אותו לעשות דברים רעים) , אך כמובן ההפך הוא הנכון והדמון בסיפור הוא הנפש של האדם, "הקול הפנימי", שלובש דמות של חיה. כשהסתכלתי על הערך "damons" בויקיפדיה ראיתי הסברים נוספים שמהם פולמן יכול היה לקחת את הרעיון. ביוונית daimon זה לחלק to divide (משם העצם daiesthai) ביוונית ובלטינית עתיקות המילה מציינת רוח,נפש או higher self. Demon of the Abyss -מטאפורה לשינוי פנימי, פסיכולוגי המונח דמון שפרושו שד, שטן - הגיע מהיהדות לנצרות והאיסלם. גם המונחים מלאכים עם כל ההיררכיות שלהם והמלאך שנפל ,ועזריאל, קשורים למיתולוגיה היוונית והאמונה הקתולית (כשקראתי על זה בספר נזכרתי בסרט הנפלא "דוגמה" ). אם כבר דנתם בזה או שיש לכם מאמר בנושא , אשמח לקרוא.
 

נטעש

New member
וואי באמת?

לא ידעתי שdaimon זה לחלק. בעצם, באנגלית כותבים את הa וe של הדמון מחוברים, כאשר הa בא ראשון ואחריו ה e (daemon), אז בעצם, אם אומרים את זה, זה נשמע כמו daimon, אבל נראה לי שפולמן מבטא את זה כ"דימון". תודה על זה ששיתפת אותנו
 
ואגב מקור יווני

סוקרטס נשפט למוות על כך שהוא "עושה עוול באשר הוא מקלקל את הצעירים ואינו מאמין באלים שבהם מאמינה המדינה אלא במעשים דימוניים שונים וחדשים". באפולוגיה, נאום ההגנה שלו (כפי שמביא אותה אפלטון) הוא טוען בין השאר: "אולי יהיה זה משונה בעיניכם, שאני מתהלך ומייעץ עצות אלו ליחידים ומתערב בענייניהם, ואילו ברשות הרבים אינני מעז להתייצב לפניכם באספת העם כדי לייעץ למדינה. סיבת הדבר היא באותו ענין ששמעתם מפי פעמים רבות ובמקומות רבים: שדבר-מה אלוהי ודימוני פוקד אותי, אותו דבר שמזכירו גם מליטוס, ומתלוצץ עליו בכתב ההאשמה. החל מנעורי פוקדני דבר זה, והוא קול שבמצאו אותי הוא מונעני תמיד מלעשות דבר שאני עומד לעשותו, אבל לעולם אינו מעוררני לשום מעשה. הוא העומד לנגדי לבל אעסוק בענייני המדינה. ודומני, טעמו עמו בעמדו לנגדי. כי היו-נא בטוחים, אנשי אתונה: אילו שלחתי ידי לעסוק בענייני המדינה, כי אז אבדתי מזמן מבלי שאתם או אנוכי היינו נשכרים מאומה." (הציטוטים מתוך כתבי אפלטון בתרגום י. ליבס, הוצאת שוקן. האפולוגיה נמצאת בכרך הראשון). אני אופתע אם פולמן לא הכיר את האפולוגיה של סוקרטס. באשר לדעתי על הספרים, לאחר שאתמול סיימתי את הכרך השלישי, הדימון שלי מייעץ לי שלא לכתוב אותה כאן, ובכל מקרה ביקורת הגונה (אם כי לא בהכרח אוהדת) היא עניין שדורש זמן שעדיף שאפנה לעניינים אחרים.
 
וואו

את האמת , בפעם הראשונה שקראתי את 'חומריו' ישר חשבתי על ג'ימיני קריקט ועכשיו כשאתה כותב על סוקרטס זם גם מאוד מזכיר אותו. האם יכול היות שג'ימיני קריקט הוא אחד ממקורות ההשפעה של פולמן?
בכל מקרה כל הכבוד על המידע
 

orar1

New member
ממש מעניין!

על הפיילגג'ה מישהו כתב פה פעם. אבל כל השאר זה חדש לי לגמרי וזה ממש מרתק. כל הכבוד ^^
 
מעניין מאוד!

זה מפזר קצת את הסתירה בין המילה "דמון", שנתפסת כמשהו שלילי, לבין המהות החיובית שלהם. למעשה פולמן מחזיר למילה דמון את המשמעות המקורית, החיובית שלה, בניגוד לזו שניתנה לה בנצרות. זה מאוד מתאים אידיאולוגית.
 
למעלה