נטע הפעם פרוזק טועה
בחיים אין סיכון בלי סיכוי כל דבר בחיים הוא סיכון, ללכת לראיון עבודה -אולי לא אתקבל? להתחיל לימודים -אולי אכשל? להתאהב במישהו-אולי לא יואהב אותי? לפנות למישהו-אולי יתעלם? להיות בכביש-אולי אעשה תאונה ואמות? לפגוש חברים במפגש-אולי לא נפתח ויהיה משעמם? אז יקרה-הפחד הוא טבעי, הפחד הוא מובן, יש דרכים להקל על הפחד למשל. להתחיל בינכם תקשורת דרך טלפון, לדבר על חויות של היום יום, לא חייבים להיפתח מהר על החיים. להתחיל לפתח קשרים של ידידות, לזרום בשיחת טלפון. אפשר להציע לראות סרט וידאו משותף באיזה בית<כמו שאצלי יהיה בשבת הקרובה>, ואז גם אם יש חרדה תמיד אפשר לצפות בסרט, להתכבד בכיבוד קל וללכת. אפשר סתם לשמוע מוזיקה יחד באיזה ערב על חוף הים, בישיבה על שמיכות, חבריי עשו את זה והיה חויה נפלאה. תמיד יש חשש שאולי זה לא כמו בפורום, אולי האנשים שונים, אולי לא יואהבו אותי, אני מתה מפחד.ואני מדברת עליו בפורום השכן-תראו אתם נפגשתם כמה מפגשים יחד, אני הולכת לפגוש יותר מעשר אנשים יחד בביתי, וזה אחרת. אני בחיים ממש בישניתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתתת אני בחיים יכולה להפוך פתאום לחסרת ביטחון ודג במיים,אני יכולה להכנס לחרדה ולקוצר, אל תבהלו....ואני יכולה לזרום איתכם כי תהיה כימיה, ותהיו פתוחים ותזרמו.....אבל אני אתגבר על הפחד!!! והם מוכנים לכל, והם יקבלו אותי בשבת עם מה שיקרה, אם אפחד, אם אבכה, אם אצחק, אם אתעיף, אם אכנס לקוצר, ואם אכנס לחרדה, ואם אהיה סגורה ולא אתן להם לחבק כמו שהם התרגלו-ואם אהיה כמו סנובית, הם יצטרכו לקבל אותי כמו שאהיה , כמו שאני אקבל אותם כמו שהם יהיו מעבר למסך. ואת יודעת מה יש לזה יתרון שיש הרבה אנשים כי תמיד יש בחבורה את אלה שיותר פתוחים, את אלה שמזיזים את הערב, מספרים בדיחות,מדברים, ויש תמיד את אלה שיושבים מרוחקים בצד ושותקים, ולפעמים רק אחרי כמה שעות מפגש נפתחים. אז מה שאוותר על הנסיון?בגלל שאולי יהיה לא טוב לי, ואפסיד את הסיכוי שאהיה מאושרת, מרוצה , ושמחה לא ולא!! מקסימום עוד חויה לא נעימה בחיים, או עוד חויה מאושרת בחיים-אלה החיים לא? נטע, את בדרך לתפוס יוזמה, את בדרך לשפר את עצמך, את עדיין לא פתוחה, אבל אסור לך להתפס לחרדה של אחרים, כצידוק לעצמך, לסגת ממה שאת רוצה ומרגישה. תזרמי עם רצונותייך, יש פה לפחות ארבעה חמישה שרוצים להפגש אני יודעת , ומוכנים להפגש אפילו באיזה קניון נחמד, לקפה ועוגה, או לסרט קולנוע יחד....אל תיסגי לאחור המון אהבה רחל-נשמה