בקשר לרוטווילר- למי ששאלה
פרסמתי תגובה, אבל השרשור כבר עבר לדף הקודם, ולכן ההודעה לא קפצה, אז אני מעתיקה אותה לפה: נתחיל מזה שלאחותי יש רוטווילר, ושכבר יצא לי לא פעם ולא פעמיים לשמור עליה במשך ימים שלמים, ולהכיר אותה טוב. היא אכן מקסימה, נותנת אהבה בצורה מדהימה, ונאמנה (פעם אחת שמרתי עליה 10 ימים והיא כל כך נקשרה אלי שכשאחותי חזרה, הכלבה לא אכלה יומיים מרוב עצב שעזבתי אותה). ועכשו אחרי ההקדמה, רציתי להסביר לכם למה בכל זאת אני לא בעד גידול הגזע הזה, וגזעים אחרים כגון סטאף, אמסטאף, דוברמן, פיטבול, וכו´. הגזעים האלה הם קודם כל כלבי תקיפה. נקודה. הם פותחו למטרה זו. זה כבר מסוכן. חוץ מזה, לכלבים האלה יש אופי מאוד מאוד עצמאי. זה אומר שהם יכולים להיות מאוד נאמנים, ושקטים, ונחמדים, עד ש.... ביום שהם "יחליטו" שעיצבנת אותם, לא תהיה להם שום בעיה לתת לך "ביס". זה דבר שטמוע באופי שלהם, ואין לזה כל קשר לחינוך. אפשר לאלף אותם להיות מקסימים, אבל זה הכל טוב ויפה, עד שהם מתרגזים, ואז גם לבעלים שלהם הם לא ידפקו חשבון. עכשו, יש עוד בעיה. הבעיה היא המנשך שלהם. לקבל "ביס" מגולדן רטריבר זה לא ממש אותו דבר כמו לקבל "ביס" מרוטווילר. הסיבה היא המנשך. לכלבים מסוג רוטווילר, סטאף, וכו´, יש מנשך של שני טון (!), שננעל. זאת אומרת שהמבנה של הלסת שלהם הוא כזה שכשהם נותנים את הביס, הלסת ננעלת, וקצת בעיה לשחרר אותה (לפעמים זה ננעל כל כך חזק, ולא משתחרר, ואז צריך לתת זריקה). אני חושבת שהשילוב של כל הנ"ל די מצביע לכיוון של "לא כדאי". שלא תביני לא נכון. יכול מאוד להיות שהכלב יעביר חיים שלמים של שקט ורוגע, ולא ינשך אף אחד, אבל אני אישית הייתי ממליצה לך לא להסתכן עם זה. לכי תדעי מתי "יתפוצץ" לו הפיוז.
פרסמתי תגובה, אבל השרשור כבר עבר לדף הקודם, ולכן ההודעה לא קפצה, אז אני מעתיקה אותה לפה: נתחיל מזה שלאחותי יש רוטווילר, ושכבר יצא לי לא פעם ולא פעמיים לשמור עליה במשך ימים שלמים, ולהכיר אותה טוב. היא אכן מקסימה, נותנת אהבה בצורה מדהימה, ונאמנה (פעם אחת שמרתי עליה 10 ימים והיא כל כך נקשרה אלי שכשאחותי חזרה, הכלבה לא אכלה יומיים מרוב עצב שעזבתי אותה). ועכשו אחרי ההקדמה, רציתי להסביר לכם למה בכל זאת אני לא בעד גידול הגזע הזה, וגזעים אחרים כגון סטאף, אמסטאף, דוברמן, פיטבול, וכו´. הגזעים האלה הם קודם כל כלבי תקיפה. נקודה. הם פותחו למטרה זו. זה כבר מסוכן. חוץ מזה, לכלבים האלה יש אופי מאוד מאוד עצמאי. זה אומר שהם יכולים להיות מאוד נאמנים, ושקטים, ונחמדים, עד ש.... ביום שהם "יחליטו" שעיצבנת אותם, לא תהיה להם שום בעיה לתת לך "ביס". זה דבר שטמוע באופי שלהם, ואין לזה כל קשר לחינוך. אפשר לאלף אותם להיות מקסימים, אבל זה הכל טוב ויפה, עד שהם מתרגזים, ואז גם לבעלים שלהם הם לא ידפקו חשבון. עכשו, יש עוד בעיה. הבעיה היא המנשך שלהם. לקבל "ביס" מגולדן רטריבר זה לא ממש אותו דבר כמו לקבל "ביס" מרוטווילר. הסיבה היא המנשך. לכלבים מסוג רוטווילר, סטאף, וכו´, יש מנשך של שני טון (!), שננעל. זאת אומרת שהמבנה של הלסת שלהם הוא כזה שכשהם נותנים את הביס, הלסת ננעלת, וקצת בעיה לשחרר אותה (לפעמים זה ננעל כל כך חזק, ולא משתחרר, ואז צריך לתת זריקה). אני חושבת שהשילוב של כל הנ"ל די מצביע לכיוון של "לא כדאי". שלא תביני לא נכון. יכול מאוד להיות שהכלב יעביר חיים שלמים של שקט ורוגע, ולא ינשך אף אחד, אבל אני אישית הייתי ממליצה לך לא להסתכן עם זה. לכי תדעי מתי "יתפוצץ" לו הפיוז.