בקשר לתביעה למשרד הביטחון...

1ט ל י

New member
בקשר לתביעה למשרד הביטחון...

בצבא, הרופא והפקידות בר"ם 2 אמרו לי לעשות את זה, אני מניחה שהם יודעים מה הם אומרים. אני לא מנסה לרמות אף אחד, לא שיקרתי לאף אחד. ברור שלא רק הצבא הביא עליי את המחלה, אבל השירות אכן הביא להתפרצות, ואין פה שאלה. אני בהחלט מסוגלת לעבוד (לא כרגע, אבל אני מקווה תוך כמה ימים לחזור לעצמי), אבל פחות ממה שהייתי מסוגלת. גם אם אני אקבל קצבה, אני אמשיך לחפש עבודה, ואמשיך לעבוד ככל יכולתי, ואחסוך לימים קשים, שבהם, אני בטוחה שקצבה לא תפיק לי. (שירי, אני חייבת לציין שכל הכבוד לך על כך שאת גם לומדת וגם עובדת. אני מקווה שאני אצליח גם.
) בקשר לתקדימים, יש לפחות 2 נכות צהל שהיו פעם בפורום. אני מבינה את הכעס שלך, זה לא הוגן שלי יש אל מי לפנות ולך אין רק כי אני חליתי בגיל 19 ואת בגיל 15, אבל אם הייתה לך האפשרות, היית פונה גם את. לביטוח לאומי פנית? אני מקווה לטוב גם בשבילך וגם בשבילי. החיים יהיו יותר קלים בעתיד (אני מקווה). שיהיה לכולנו יום נעים.
 

ritarita

New member
פספסת קצת את השרשור..?../images/Emo140.gif

שיהיה לך המון בהצלחה. אני לא כועסת שלך יש יותר 'מזל' משלי בקטע של מתי התחילה המחלה.. אנחנו שתינו חולות..במידה זו או אחרת..וזה אותו המזל.. אני כועסת על המון דברים במדינה הזאת..והם לא קשורים למחלה.. פעם לא רציתי לנצל את המערכת..רציתי לעבוד כמו כולם ולהתפרנס.. רציתי לשרת בצבא כמו כולם..והתנדבתי.. אבל קשה לי למצוא עבודה..קשה להסתדר עם אנשים שלא מכירים אותי.. קשה לי להכנס למסגרות..ובעקבות כך..אני הרבה זמן מובטלת.. אני כועסת על המערכת..שמעדיפה שאני אחתום באיזה 'כספומט'..אפילו שלא נותנים לי גרוש..מאשר לנסות לעזור לי למצוא עבודה.. אני כועסת שיש דברים שאני עושה יותר טוב מאחרות..אבל האחרות מקבלות..כי הן יותר חתיכות..או..נכון להיום..גם יותר צעירות.. אני כועסת על המערכת.. לא עליכן..חס וחלילה! הבעיות שלי היום..וכבר המון זמן..אינן קשורות למחלה..לפחות זה..
 

1ט ל י

New member
לא פספסתי את השרשור

אבל השרשור כבר ישן וכבר למטה, אם הייתי משרשרת את ההודעה היא עדיין הייתה נשארת למטה, וקשה היה לשים לב אליה. עדיין לא הבנתי אם הגשת תביעה לנכות או לא. את זכאית לאחוזי נכות גם אם את לא זכאית לקצבה. אני מבינה את הכעס שלך. להיות חולה זה לא מזל, אני יודעת. הייתי רוצה להיות בריאה. אבל... אני לא בריאה, וגם כשאני אהיה ברימסיה (אני מאמינה שיש לי סיכוי להיות ברימסיה ביום מן הימים) אני עדיין אהיה לופוסית. עדיין קשה לי לקבל את זה, עדיין קשה לי לחיות עם זה. בטוח שאני עדיין כועסת על זה וזה עדיין עצוב לי לחשוב על זה, אבל אני חולה פחות מ-3 שנים, ורשמית אני חולה פחות מ-10 חודשים, אז אני מקווה שיום אחד אני אלמד לחיות עם המחלה שלי בלי לכעוס, בלי לבכות ובלי לחשוב על "מר גורלי". בינתיים אני פשוט אעבור יום אחרי יום בידיעה שיש תקווה למחר טוב יותר. אני יודעת שכל מה שכתבתי קצת "דביק" ו"פלצני", אבל ככה אני מרגישה.
 

1ט ל י

New member
בתגובה שלי שכחתי להתייחס למס דברים

זה מאד מעצבן לא להתקבל לעבודה בגלל איך שאני נראית. זה קרה גם לי. לחתום בלשכה כל שבוע זה מעצבן בפני עצמו. עם זאת, אני שוקלת לעשות זאת. אני רק בת 21, ולכן מירב צרותיי מתרכזות בלופוס, במציאת עבודה ובהתלבטות הנמשכת: "מה אני רוצה ללמוד?" ככל שהזמן עובר, כך הסיבות לדאגה גדלות, אך גם הנסיון בפתרון בעיות. יש לי תקווה ואני לא מוותרת עליה. אני יודעת שעברת יותר ממה שאני עברתי, אבל אני מקווה שלא תוותרי, ושתמשיכי לחפש ולנסות. יהיה טוב. שלך,
 
למעלה