מיסים ואלימות
קודם כל זה מאוד אופטימי מצידך לחשוב שאנשים משלמים מיסים. רוב האנשים בישראל הם שכירים וככאלה הם לא משלמים מיסים אקטיבית, גובים מהם מיסים למפרע. מיסים, כמו שכבר ציינו פה, משמשים לכל מיני מטרות. אם כבר לסרב לשלם מיסים אז אפשר כמו בקנדה להמנע מלשלם את האחוז בתקציב שמיועד לצבא וכך להשתמש בסרבנות מיסים כדי למחות ישירות נגד הצבא. מן הסתם זה צעד סימבולי בעיקרו אבל כך גם כל סוג של סרבנות, לא בהכרח מתוך שאיפה להביא לשיתוק מיידי של המערכת דרך סרבנות גורפת של כולם כמו נסיון להאיר את הבעיה ולמחות כנגדה ולהביא לשינוי בהסכמה (מן הסתם אם כולם מסרבים אז כבר אין בעיה). כל האסקפטים של החיים החברתיים כוללים מרכיב מרכזי של דיכוי ואלימות, אז האם מכך פציפיסטים אמורים להסיק שעליהם להתאבד כדי לא להסכין עם האלימות הזו? יש דרכים שונות להתמודד, אפשר לסרב לתפקידים קרביים בצבא, אפשר לסרב להתגייס, אפשר לסרב לשלם מיסים (אני למשל משתדל לא לשלם מיסים בכך שאני משתדל להרויח פחות משכר מינימום ועדיין גובים ממני כל מיני מיסים). אפשר להיות פעיל פוליטי, אפשר להתווכח עם אנשים (צורת ההתנגדות החביבה על אזרחי ישראל, מתווכחים קצת והולכים הביתה). הגישה הגורפת של הכל או כלום, או שאני מתנגד להכל כל הזמן או שנכשלתי ואני לא ראוי לתואר פציפיסט היא פילוסופית במהותה ומטופשת כי היא לא ריאלית והיא גם יומרנית ודכאנית בכך שהיא פוסלת הישגים חלקיים. יש זיקה לא קטנה בין פציפיזם לקוסמופוליטיות, במיוחד בהתחשב בכך שסכסוכים לאומיים הם הסיבה המרכזית כיום למלחמות, אבל הקשר הוא לא מחוייב המציאות. פציפיסט יכול להיות למשל בעל זיקה לאומית רופפת מאוד, בתנאים מאוד מסוימים, שהרי ממילא אין רק צורה אחת של לאומיות ואין החרדל זהה לעיגולדים (צריך לתרגם?) ושניהם לאומיים, יש להניח. תפיסה קוסמופוליטית של אדם נודד ללא שורשים היא יפה בתיאוריה אבל כמעט לא מתקיימת בפועל ולא כל כך ישימה במצב, כפי שכבר צוין פה גם כן, שבו כמעט בלתי אפשרי למצוא מקום שאינו מנוהל על ידי מדינת לאום, ולמעשה מהבחינה הזאת, גם פה אתה יכול לעשות זאת.
