בקשת סיוע נפשי

[יערת דבש המקורית]

בקשת סיוע נפשי

קרוב משפחה שלנו עומד למות בשעות ימים הקרובים,ממחלת הסרטן. רציתי לבקש אם תוכלו לסייע לי באיך לתמוך במשפחה הקרובה?בבעלי בילדים? בהורים?מדובר על אח של בעלי.האם לדבר האם להקשיב?ובזמן ההתמודדות בבית החולים בשעות האחרונות מה להגיד??

 

[תמי דקל]

פשוט מחבקים../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

כי פשוט אין מה להגיד הרבה במקרים כאלה... ולהיות שם עם כל ה-

והנשמה. ה-

עושה את הכל.... אני לא רואה שלמילים יש מקום בסיטואציות כאלה. תאמיני לי יערית הייתי בהרבה סיטואציות כאלה. לצערי הרב. וכעת אני עומדת כעת בפני עוד אחת.... אני משתדלת להיות חזקה בשביל כל המשפחה. זו משפחה שממש אימצה אותי ואת בני. הבן שלהם כשהיה בן 23 נפטר מלוקמיה. וכעת האב. אני בעצמי אחרי המחלה. אבל היום מהניסיון המר של המחלה יותר קל לי לתמוך במשפחה מאשר בתקופה שהבן היה חולה. אני מטפלת ברייקי אז זה מאוד עוזר גם לסובבים את החולה, לא רק לחולה עצמו. הרבה חיבוקים והרבה תמיכה, כי המילים נעתקות. אני מקווה שעזרתי ולו במעט. תמי

 

[בון בון 3]

יערת דבש המקורית שלום רב

אני חושבת שהדבר הכי נכון זה להיות שם בשבילם לא צריך להגיד כלום רק להכשיב להם וכמובן להשתתף בצערם העמוק אני מאוד משתתפת בצערכם מעומק לבי

 

[יערת דבש המקורית]

הבעיה היא

שלי קשה נורא נורא להתמודד עם זה,אני בת 24,ולא חויתי דבר כזה מעולם. כל הזמן יש לי פלשבקים של כמה הוא סובל בבית חולים,אני לא מצליחה לישון,אין לי תאבון כבר כמה ימים,וקשה לי לנשום ודופק מהיר. אני חוששת מאד שאני לא יעמוד בהלויה,זה קשה לי מדי,ובנוסף,אני לא יודעת אם ללכת לבית חולים להיפרד ממנו,כי מצד אחד אני מפחדת מאד מהמראה ומזה שיכאב לי נורא,ומצד שני אם אני לא אלך אולי הוא יכעס עלי שלא באתי להפרד ממנו?

 

[תמי דקל]

יערת דבש../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

זה לא קל בכל גיל. אבל מאחר ולא חוית את זה אף פעם אפשר להבין בהחלט. אני הייתי מציעה לך שתזרמי קודם כל עם מה שאת מרגישה ואל תתעסקי עם פחדים מיותרים, תקשיבי לעצמך, וכמובן לבן זוגך שזקוק לתמיכתך. אם את רוצה לשוחח בטלפון תשלחי לי מסר. זה הרבה יותר קל בטלפון.

היי חזקה, ואני כאן בשבילך. תמי

 

[יערת דבש המקורית]

תודה רבה-שמחת אותי מאד../images/Emo9.gif

 

[תמי דקל]

אין על מה Any time../images/Emo13.gif../images/Emo13.gif../images/Emo13.gif../images/Emo13.gif../images/Emo13.gif:-

 

[ציפורלילה]

רגעים אחרונים

לא קל ללוות אדם קרוב אל מותו, גם אם זו לא הפעם הראשונה. באמת לעשות מה שאת מרגישה, זו המלצה טובה. אם את מרגישה שבזמן מסוים את לא מסוגלת להביא את עצמך לבית החולים, אל תלכי. זה חשוב לתמוך ולהיות שם, אבל גם חשוב לשמור על עצמך ולא להתיש את עצמך לגמרי. יכול לעזור אם תפנו למקורות תמיכה שיתנו לכם את הכוחות והכלים להתמודד הלאה. לפסיכולוגית במחלקה או לח.ס.ן (או כל גוף אחר שנותן מענה לצרכים שלכם כרגע). אני חושבת שגם לדבר על המצב ביניכם יכול לעזור. שתפו אחד את השני, דברו על הנושא עם כל הכאב והצער שבו. זה יקרב אתכם ויתן לכם את התחושה שאתם יכולים לסמוך אחד על השני בשעת משבר. גלי

 

[יערת דבש המקורית]

אתמול הייתי בבית החולים

שלום לכולם,אתמול הכרחתי את עצמי לנסוע לבית החולים,כל הדרך היו לי צמרמורות דופק מהיר והרגשה איומה.כשהגענו לחדר,המחזרה היה נורא,הבן אדם פשוט כל כך סובל ה' ישמור,גונח מכאבים,ומקבל מורפיום כל הזמן,מדי פעם הוא פוקח את העיניים ופתאום ברגע אחד ראיתי על הפנים שלו,פנים של ילד שמתעורר משינה,איך בן אדם מבוגר,יכול פתאום לקבל פנים של ילד?משהו בעיניים היה כאילו בבקשה תעזרו לי,ואז הוא שוב נרדם וגנח מכאבים.הוא לא יכול לדבר,אני ישבתי בפינת החדר ולא יכולתי להסתכל יותר,זה מצער אותי יותר מדי.זה נורא,סליחה שאני משתפת אתכם בדבר כל כך קשה,כשחזרתי הבייתה הקאתי וכאבה לי מאד הבטן,כל היום לא אכלתי,אני לא מסוגלת,וכל הזמן אני חושבת על המראה שלו מהבית חולים.גם היה לי משהו לתת לו אתמול-מתנה קטנה-אבל כבר לא היה למי-הוא לא כל כך מתקשר,וכשבאנו היינו צריכים להגיד מי אנחנו-לא זיהה.איך פתאום בן אדם חזק לגמרי נהיה כמו כלום?חסר חיים?למה צריך לסבול כל כך?הרופאים לא יכולים לעזור? תודה לכל מי שיענה לי.

 

[תמי דקל]

בוקר טוב לך יערת דבש!

קראתי את שכתבת, ואני כואבת את כאבך. כוחות הנפש שדרושים למעמדים כאלה כל כך גדולים. אני מדברת מניסיון, וכפי שסיפרתי לך עדיין עוברת כל יום. אבל עם כל המעמד הקשה, את חייבת להקשיב לגוף לגוף שלך ולתגובות הקשות שלך. אם קשה לך מדי, תפסעי כמה צעדים אחורה ותמנעי מעצמך את המראות הקשים. את רוצה לתמוך, אבל זקוקה לתמיכה בעצמך. התגובות שלך כפי שאת מתארת הן קשות, ולכן לדעתי, את חייבת לעצור כאן ולחשוב על עצמך. ושוב אם את רוצה לדבר איתי אשמח לתמוך בך אחד על אחד. (התנדבתי בעבר בח.ס.ן. והיום אני מתנדבת עצמאית.) אז כך שאני לרשותך. תשמרי על עצמך. כפי שאת כבר יודעת אין דבר יותר חשוב מבריאות, אז אנא שמרי עליה. שולחת לך חיבוק גדול. תמי