בקשת עזרה, הצעות

[אריק בד חביב]

ואת צודקת בהחלט

היא בגירה, שולטת בעצמה, בגופה, במוחה ובחייה שליטה רבה.
מוצא חן בעיניי שאת כותבת את מחשבותייך ללא ניסיון ל"יפות", גם אני נוהג לכתוב כך.
תודה לך, פעם שלישית

 

[אריק בד חביב]

שוב מודה לך על הכנות ועל הניתוח

חייב לומר לך, שלא ממש עזרת, לא העלית הצעה חדשה שיכולה לעזור

וחמותי אינה אדם מרושע, היא שייכת לדור אחר, פולניה??.

 

[בת האש]

לדעתי פולניות זה רשע, אבל זה סיפור אחר לחלוטין

שכן בעיני אנשים שפועלים מהכוונות הכי טובות (ואני לא מפקפקת בהן לרגע, באמת, וגם לא באהבת האם של החותנת), מאבדים את הקרדיט שלהם כשאומרים להם כשהכוונות הטובות שלהם מרצפות את הדרך לגיהנום, והם מתעלמים.
אני לא חושבת שהחותנת מרושעת, אבל ההתנהגות הקונקרטית הזו שלה היא בהחלט כזו בעיניי. לי לפעמים עוזר מאוד לקרוא לדברים בשמם. נראה שלך לא, ולא עזרתי לך. חבל. לו יכולתי לראות את העתיד, הייתי נוהגת אחרת. לצערי, אינני נביאה...
&nbsp
בכל מקרה, כתבו לך תגובות טובות ממני, אני מקווה שמצאת בהן תועלת.

 

[אריק בד חביב]

מודה לך מאוד על הכנות שלך.

 

[mykal]

כנות?

ממתי בוטות היא כנות?
ממתי מילים נוקבות ובוטות הן כנות?
אוהבת מאוד את הפתגם:" אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו"
בין תיאורה כאילו מפוכחת לבין התמודדות המרחק רב.
אין כנות במילים האלה.
מאחלתלך התמודדות קלה בל הסיטואציה המרכבת הזו.

 

[sweetdreams]

מילים קשות, אך כאלו שצריכות להאמר

סדר העדיפויות פה צריך להיות מאוד ברור וחד משמעי, לטובת בת הזוג החולה, ולא לטובת האם.
היא זו שחולה, היא זו שמתמודדת כמיטב יכולתה, והיא זו שצריכה את מערכת התמיכה שלה עכשיו יותר מתמיד, **בדרך שטובה לה ועוזרת לה כמה שיותר**. הסחות דעת ונימוסים ריקים זה טוב ויפה לזמני שגרה, אבל ממש לא לעכשיו.
אז עם כל הצער של האם (שאני מאמינה לה שהוא כנה), ועם הרחמים שלך עליה (שגם להם אני מאמינה), אין להם, פשוט אין להם, מקום כרגע. או לכל היותר, המיקום שלהם הוא מאוד-מאוד-מאוד משני.

 

[mykal]

למרות הנחרצות,

האם החותנת (אמא של החולה)תורחק לאלתר זה יועיל לחולה?
החד צדדיות בהרחקה והדחקה לא פותר כלום, עלולה לגרום לצער
כפול לשני הצדדים.
אם יש בכוחו והוא יכול להוריד את מפלס הדאגה לבת זוגו, ולשתף אותה בכך שהוא יהיה המתוך המידע ללא הדרמות, מה בדיוק הבעיה?
למה הכאב של האמא מחוק? היא לא אמא? באמת?
היא לא תשב שבעה? היא לא תדאג יותר מכל העוזרים לצרכים של הבת,
וואלאה אז היא בוכה.
גם החולה רוצה להשאר בן אדם חי קיים ובועט וקובע,
ולהסביר לה שהיא רגשית ושתתעלם. זו לא אופציה.

אנילצערי מסתובבת במחלקה אונקולוגית--והחולים גם ברגעיהם
הדי סופיים--רוצים לשמור על צלם האדם שבהם.

מילים קשות חדצדדיות לא מאפשרות ריכוך לשום צד לא מקדמות גם לא את החולה. הבת גם לא מותרת על הקשר עם אמה.

 

[sweetdreams]

הדיון הזה יכול להתקיים באופן תיאורטי בינך לבינך, או..

.. בינינו לבין הכותב, או בינו לבין האמא. ובדיון התיאורטי אפשר לדון בהרחבה בנקודות שציינת, ובנקודות אחרות שלא ציינת.
&nbsp
אבל! הדיון הזה יהיה תאורטי בלבד, מכיוון ודעתנו היא לא העיקר פה!
&nbsp
אני בכלל לא מכניסה את דעתי למשוואה, ולא את דעתך, ולא את דעת הכותב, ולא את דעת האם. יש כאן רק דעה אחת שחשובה (בעיניי!) בפועל, ומקבלת עדיפות מוחלטת על השאר - וזו דעתה של זו שחולה כרגע.
&nbsp
אחרי שהיא תחלים, נוכל לחזור ולשוחח, אנחנו בנינו, והיא עם בעלה ואמה, על כל היתר. אבל *כרגע* זה לא הזמן לכך. *כרגע* חשוב יותר שהיא תתרכז בלהחלים, ובשל כך זכותה גם להחליט מה עוזר לה להחלים ומה לא. ועל הקרובים לה לקבל זאת ולהקל עליה, **גם אם בעיניהם היא טועה**, ולא לגרור אותה חלילה למסעות שכנוע לכאן או לכאן, שכרגע הם מיותרים אם לא מזיקים!

 

[חייבתלהגיב]

אני מסכימה. בן הזוג צריך לתמוך בבת זוגו

ולעשות כרצונה, ולא לנסות לשכנע אותה בדברים כאלה ואחרים - כולל לגבי היחס שלה לאמה.

 

[mykal]

הדיון נבע משאלה

של מציאות בשטח.
השואל--לא התכוין לא לתמוך בבת זוגו, להפך,
הוא ציין את הקושי של החמות שהיא אשה אחראית וטובה ובקשר רציף איתם,
היא שבורה מהמצב ונוטה לבכינות--כנראה, גם ליד הבת--
שמרגישה לא נעים בסיטואציה הזו--ולא יכולה להתמודד גם עם בכי האם.
ושאל--מה מציעים.
התשובות היו--החמות שתתרחק --דאג רק לאשה כי היא חולה---
על זה כתבתי שזו עיצה שלא באמת יכולה להיות שם,
כי גם הבת לא רוצה ריחוק מהאם,
והיו מי שאבחנו את החמות--וכתבו עם כינויי גנאי.
אני ניסיתי דרך התגובה לדבריך--לומר--שיש דרך לעקוף את הקושי,
ולמצוא פתרוות יעילים ולא מרחיקים,
גם לאמא של חולה מגיעה תמיכה ועזרה.
ואצלי לצערי הדיון לא תיאורטי, הוא ממש אבל ממש מציאות חיים.
אני אמא כזו שמשחקת אותה גיבורה גדולה--עד מתי? כמה אפשר?
כשירחיקו אותי הרבה יפסידו--אז התיאוריה והדיבור הקשה והבוטה כואב כואב.

 

[sweetdreams]

המציאות בשטח היא שזה נתון לבחירתה של בת זוגו..

.. והיא החליטה. וכעת, לאחר שהיא החליטה, על אמה ועליו לכבד את החלטתה, גם אם הם לא מסכימים איתה, וגם אם זו ההחלטה הלא נכונה בעיניהם.

 

[mykal]

נכון

רק שבעיני לכבד זו לא הסכמה גורפת.ולא ויתור חד צדדי.והתבטלות של כולם
גם לחולה זה לא נכון ולא מועיל.
בדיוק כפי שהחותנת בגירה ואמורה להבין ולהתחשב,
גם החולה היא בגירה ומעבר לבעיה שלה הפיזית היא עדין
אדם, ואפילו חכם ונבון וגם קשורה לאמא.
וכשמגיעים למצב סבוך ומורכב, לעניות דעתי, יש לשוחח עם כל הגורמים,
לא בכעס, אלא בהסבר ולהגיע לריכוך כל אחד מהצדדים ולנסות להרגיע.
וזו לא תיאוריה, בעיני זו דרך חיים.

 

[sweetdreams]

אוקיי, אז אנחנו לא מסכימות. אני לא חושבת שזה הזמן להטיף לה

כשהיא תהיה במצב אחר, אפשר לדבר איתה. כרגע זה לא מה שהכי חשוב. זו בדיוק הנקודה שאני חוזרת עליה שוב ושוב. מותר לך לא להסכים איתה, אבל היא לא תשתנה.

 

[mykal]

עם אי הסכמה אין לי בעיה,

רק שהתמונה שעלתה לי לראש כשכתבת,
"כרגע אי אפשר לדבר איתה--כשתהיה במצב אחר..."
הרבה פעמים זרים כשרואים נכה על כסא גלגלים, מדברים אליו לאט,
כדי שיבין, שישמע, רוכנים כלפיו, הלו--יש לו שיתוק ברגלים,
אין לו בעיה בהבנה ולא מכשיר שמיעה,

חולת סרטן, היא חלשה פיזית--היא מוטרדת, מנטלית כולנו רוצים
לעזור ולתמוך--וזה בהחלט נכון וטוב, אבל היא שומעת ורואה,
ומדברת, ולהפך בד"כ נהנית שיש סביבה אנשים,
למה לא לדבר?
למה לא להסביר?
למה לא להפוך את הענין לבדיחה מאקברית?
לא לדבר גם על סיבוכים או דאגה, או כאב, זה לתת לחולה אפשרות לשקע.
מיותר. באמת מיותר.

וזה בהחלט מקום שבו לא נסכים.
ואני מתפקדת--הכי נורמלי בעולם, ליד החולה--כאילו היא לא חולה.
הטיפול לא נמנע בגלל זה.

 

[sweetdreams]

זכותך להתנהג איך שאת רוצה, כמו שזכות החולה לבקש ממך לצאת,

.. ולא לעדכן אותך במידע אודות מחלתו, כי כרגע את לא באה לו בטוב.
זה בדיוק מה שקרה במקרה הזה, ואני חושבת שאפשר להבין את זה, גם אם לא מסכימים, ולא לפתוח על זה אישיו. לפעמים אנשים נמצאים במצב שבו הם חושבים בעיקר על עצמם. מחלה קשה זו אחת הפעמים שמותר להם בהחלט לעשות זאת.

 

[בת האש]

 

[mykal]

זכותו של כל אדם להתנהג

איך שהוא רוצה. גם להיות בוטה וגס רוח ולגרש.
אדם שהוא חלש, עושה לעיתים טעות ולא מתחשב.
הוא יקח בחשבון שתהיה תגובה להתנהגות שלו.
התחשבות נכוה תמיד בכל מצב.
לא נוח לחולה הספציפית ההתנהגות הספציפית. מנסים לפתור.
אם ביתי היתה מגרשת אותי, היא היתה מפסידה פי כמה מהקושי להתמודד עם התנהגות לא מתאימה לה.
גם לחולה אנוש--לא מותר הכל.
גם לחולה אנוש יש הבנה ותקוה שהוא יוכל להתאושש ולא ירצה להשאר לבד.

וזה בסדר אני עדין שייכת לחינוך אחר בו לא הכל מותר.
אז סבבה, את בשלך ואני בשלי.
וזכויות וחובות הם גם פרי חינוך כנראה.

 

[sweetdreams]

לדעתי לחולה אנוש יש דאגות גדולות יותר, כמו נניח לא למות..

.. ואגב הרהורים, השאלה שעלתה בי היא למה שמישהו שמתיימר להיות קרוב ולדאוג לאותו חולה ירצה בכלל לתת לו את החשש שבהבנה שאם יתאושש אז הוא יהיה לבד...?

&nbsp
ואני גם אזכיר שההתנהגות ה״בוטה״ ו״גסת הרוח״ שאנחנו מדברים עליה כאן היא לא טרטור, מטח האשמות, פריקת כל עול או השד יודע מה (ואת יודעת מה, ברגעי מצוקה ומשבר אפשר להבין גם את אלה). אלא בקשתה הברורה והמוסברת היטב של החולה לקצת שקט נפשי, פרטיות ועידוד (רחמנא ליצלן! איך היא מעזה?), שמתנגשים עם התנהגות האם המתוסכלת במקרה הזה.

 

[mykal]

סתם הרהור,

קיבלתחיזוק לדבריך, ממי שכתבה למעלה שהפורומים
לא רק כדי ללטף, ולכן ניתן להיות בוטה ולומר מילים כדרבנות.
אבל מה זה ללטף את החולה ולהפוך אותו לסמרטוט ממש,לאפשר לו כל גחמה,
הסתירה הזו מעניננת.

 

[חייבתלהגיב]

זו בכלל לא סתירה. העובדה שמישהו חולה במחלה קשה,

בתשובה לשאלתך למעלה - כן מקנה לו את הזכות להחליט כל מה שהוא רוצה, כולל להימנע ממישהו שמפריע לו ופוגע בו, לדעתו. בראש סדר העדיפויות עומדת ההחלמה שלו, ולא שום דבר אחר. על האנשים הסובבים אותו להבין זאת, לעשות כל מה שהוא רוצה כמיטב יכולתם, וולא לנטור לו על איך שהתנהג כשהיה במצב הזה (בתקווה שמדובר על מצב שבו הוא אכן מחלים בסוף) - גם אם לדעתם ההחלטות שלו שגויות.
בת האש התייחסה לדיבור בפורום עם אנשים שאינם חולים אנושים - איתם, לדעתה, לא צריך להיות רכים. ואמנם אני לא מסכימה איתה, אבל אין פה סתירה.

המצב האיום שבו נמצאת האם ברור. אבל הבריאות של הבת שלה היא, כאמור, בראש סדר העדיפויות, ואם היא לא יכולה לשלוט ברגשותיה והבת רוצה להדיר אותה כי זה פוגע בבת, לתחושתה - זה מה שצריך לעשות, להדיר אותה.