בקשת עזרה - מתבגר המזיק לעצמו

[Mialu]

בקשת עזרה - מתבגר המזיק לעצמו

שלום לכם, אני פונה אליכם כי אני קצת אובד עיצות ולא יודעת כיצד לפעול אשמח לקבל עצות קונסטרוקטיוביות ורציניות אציין רק שמדובר במתבגר מאוד יצירתי ורגיש מאוד והסיפור בקצרה אני אם למתבגר לא צעיר (מעל 17)... אני נשואה בשנית לאדם שהוא אב לשני ילדים שלא גרים איתנו. לאחרונה ישנם הרבה מאוד חיכוחים ובעיקר ויכוחים קולניים ביני ובן זוגי על כל מיני נושאים... כלכליים, ילדים ומה לא... יוצא שהרבה פעמים אני בוכה בגלל אותם ויכוחים אינסופיים... בדרך-כלל הויכוחים קורים כאשר שנינו בסלון והבן שלי בחדר (ואנו חושבים שמתעסק עם המחשב). לפני כשבוע שמתי לב לצליעה מוזרה אצל הבן שלי - וניסתי לתחקר אותו מה קרה - האם נפל - קיבל מכה או משהו כזה? הוא סירב לספר לי וכל הזמן אמר - אספר לך ברגע הנכון.... לפני יומיים לקחתי אותו ברכב לבד רק אני והוא ולפני שהלך לסידורים שלו - שאלתי אותו - אולי עכשיו הרגע המתאים?? (וזה גם לאחר שבאותו בוקר היה לי ויכוח מכאיב עם בן-זוגי)... הוא אמר לי טוב - רק אם את רוצה לשמוע.. אמרתי כן, אם לא לא הייתי שואלת... ואז נפלה עלי הפצצה... מסתבר שהוא כן שומע את כל הויכוחים ובעיקר עד לכל התגובות שלי הוא אמר שכל פעם שיש ביננו כזה ויכוח.. הוא לא יכול להתגבר על הכעס.. ומכאיב לעצמו - כי הוא לא יכול להתערב לטובתי ולא יכול לעשות כלום לשינוי המצב..... ועכשיו - אני לא יודעת איך להתנהג... קודם כל ביקשתי ממנו שיחדל מכך - היות שכאשר הוא מכאיב לעצמו הוא פוגע בדבר הכי יקר לי בעולם - שזה הוא. תודה לכל מי שטרח להגיע עד לסוף הסיפור ועכשיו מה אני עושה... עזרה...?!

 

[azaria]

ברוכה הבאה וכל הכבוד על תגובותייך עד כה

טוב שלא לחצת על בנך אלא איפשרת לו לספר לך בזמן המתאים לו. יתכן שאילו לחצת יותר הוא היה נסגר ולא היית מגלה לעולם. וגם כשסיפר לך הגבת נהדר. ולשאלתך, אני מציע כמה דברים. ראשית למנוע מהבחור את הסיבה לפגיעה העצמית. לכומר לדבר עם בעלך שתפסיקו לרב, או שתשנו את סגנון המריבות שלכם או את המקום והזמן, או כל דרך שתבטיח שהבן לא ייחשף למריבות שלכם. ושנית, נראה לי לא בריא שבחור בן 17 מגיב כך למצוקה. וזה לא משנה האם המריבות שלכם באמת איומות ונוראות או שהוא קצת רגיש מדי. שם אדם לא אמור לפגוע בעצמו כדרך להתמודד עם מצוקה. אז אני מציע שהבחור ידבר עם פסיכולוג או מאמן שיכוכלו לעזור לו למצוא דרכים יותר מקובלות להתמודד עם קשיים. כי היום זה המריבות שלכם ומחר זה יהיה החברים בטירונות ואחר כך דברים אחרים. גם אם חייו יהיו נהדרים, עדיין יהיו לו גם דברים בלתי נעימים, ואי אפשר שימשיך לפגוע בעצמו בגללם. ובנוסף כמובן שכדאי שתשפרי את הקשר שלך עם בעלך. לא צריכות להיות מריבות כאלה נוראיות, ובטח שלא בתכיפות כל כך גבוהה. אם אתם לא מסוגלים ליישר את ההדורים ולהגיע למצב שאין יותר מריבות אז אולי גם אתם זקוקים לעזרה. טיפול זוגי משוה כזה. גילוי נאות: אני לא פסיגולוג או עוסק בכל מקצוע טיפולי / ייעוצי. אני פשוט איש מחשבים שהתמזל מזלו להתחתן עם גרושה+2. כך הגעתי אל הפורום הזה בדיוק כמו כל אחד מכם. לאחר זמן מה נוצר צורך שמישהו ייקח לע עצמו את ניהול הפורום ואני התנודבתי. זה הכל. אז נא לא לייחס לדברי או דיעותי משקל יותר מן הראוי לדעתו של כל גולש וגולשת אחרים כאן. אין לי שום הכשרה או ידע עדיפים על אף אחד אחר.

 

[down under 1]

זו טכניקה ידועה לויסות עצמי

אחוז לא מבוטל מקרב בני הנוער והבוגרים משתמשים בטכניקה של הכאבה עצמית כדי לווסת את המצוקה הנפשית שהם נמצאים בה. הבעיה היא שההקלה היא מידית וממכרת, זה מנגנון הגנה שקשה להפסיק. מה זה אומר? זה אומר קודם כל שיש לו מנגנון ויסות עצמי יעיל שעוזר לו להתמודד עם הלחצים הנפשיים שהא עומד מולם. מה שזה עוד אומר זה שהויכוחים בינך לבין בעלך הם לא סתם קצת ויכוחים, לפחות לא עבורו, אלא משהו חזק, מלחיץ ומבלבל. מה אני מציעה? לא לכעוס עליו, כן לנסות למצא לו טיפול נכון. מה עוד? לעצור ולחשוב מה קורה עם בעלך, יעוץ זוגי? פגישה עם עורך דין? ז מאוד קשה לראות את הפגיעה העצמית אבל, לצערי זה משהו שתצתרכי לקבל כחלק מהבן שלך לתקופת מה. וכשאני אומרת לקבל אני מתכוונת שלא להעיר יותר מידי, לא לכעוס... אלא יותר לחבק ולאפשר לו לווסת את עצמו בצורה אחרת. בהצלחה

 

[לה פנסטריצה]

מהר לפסיכולוג.

כמו שנאמר לפני זה סימפטום קשה ביותר. ויסות זו מילה קלה. כשאדם מכאיב לעצמו הוא מרגיש את עצמו פיזית מעט מאד,לכן גם פחות כואב לו כשהוא "מכאיב" לעצמו. נכון שהכאב הנפשי בלתי נסבל וכדי להרגיש חי ועם שליטה על משהו הוא פוגע בעצמו.(לרוע המזל יש לי קרבה גדולה לנושא) האם את יודעת איך הוא פוגע בעצמו ואם הוא פוגע בעצמו על עוד דברים? גם כפי שנאמר זה יכול ללכת ולהתדרדר. אפילו סימן של לפני אובדנות. זה שהוא סיפר לך זה נפלא ואומר שהוא סומך עליך. בלי קשר אליך,לבעלך ולזוגיות המורכבת מהר תקבעי תור לפסיכולוג. הכאבה עצמית היא סוג של התמכרות .זה לא פתאום יפסיק גם אם לא ישמע מריבות. וכמובן לא כל אחד בוחר בפיתרון של נזק לעצמו. ולא מבינה מה זה תצטרכי לקבל את זה בלי להעיר. ודאי לא לכעוס או לקרוא לו משוגע אבל בשום פנים ואופן לא להשלים.לפעול מהר מהר. אחרי זה הוא ימצא טכניקות יותר קשות כי תחושת הכאב תפחת.מהרי!

 

[azaria]

כל מילה, בונבוניירה!

 

[down under 1]

אבל את טועה

חבל לכתוב דברים בלי לדעת על מה מדברים.

 

[מנסה ומתנסה]

מקסימום הפסיכולוג יתן לה יותרכלים להתמודדות..

עדיף זהירות יתר, על חוסר נקיטת פעולה אם צריך (אני לא מכירה את הנושא, אבל זו דעתי לגבי כל נושא שהוא).

 

[down under 1]

אף אחד לא אמר שהילד לא צריך לראות בעל מקצוע

אבל כמה מהדברים שאת כותבת מאוד לא נכונים. הינה, מידע בסיסי שלא מפי http://he.wikipedia.org/wiki/פגיעה_עצמית

 

[מנסה ומתנסה]

התכוונת בטח ל-לה פטריציה...

אני לא כתבתי כלום לגופו של נושא, כי כאמור אני לא בקיאה בו (אעיין בהפנייה). אמרתי שלדעתי לא נראה לי מיותר במקרה המתואר לפנות לבעל מקצוע.

 

[מנסה ומתנסה]

מוסיפה...

עכשיו, כשקראתי את הקישור אליו הפנית, מוצאת דוקא הרבה הלימה למה שכתבה לה פנסטריצה. מה שחשוב, לדעתי, הוא הדגש על חומרת המצב שהסימפטום שהוזכר מצביע עליו, והחשיבות המירבית בטיפול בו. יתר הדקויות בתיאור התופעה, הן לדעתי לא משמעותיות, ובעיקר לא רלוונטיות. לאחר קריאת הקישור, מסכימה עוד יותר עם המסקנה שהועלתה - צריך לרוץ לטיפול!

 

[azaria]

גם אני חושב כך.

פגיעה עצמית דורשת יברור וטיפול פסיכולוגי. זה לא משהו פעוט שיחלוף מעצמו. להיפך! זה עלול להחמיר ולהגיע אף להתאבדות. וגם באופן כללי, עדיף בהרבה להפעיל אזעקות שוא פעמים רבות, מאשר לפספס מקרה אמת אחד. במיוחד כשמדובר בנושאים כל כך חשובים.

 

[down under 1]

אבל אף אחד לא אמר לא ללכת לטיפול פסיכולוגי

רק אמרתי שזה לא נדיר וזה לא נעשה מחוסר הרגשת כאב או ערך עצמי, זה נעשה כדי להרגיע את הלחץ. הכאב משחרר כימקאלים מרגיעים במוח שגורמים להרגשת רוגע. זו שיטה של וייסות עצמי שנפוצה בקרב בני נוער. ברור שצריך טיפול אבל לא צריך לחשוב שהוא עוד רגע עומד לחתוך לעצמו את הוירידם.

 

[מנסה ומתנסה]

אפילו רק לפי הקישור שהבאת...

הטון של "צפירת הארגעה" שנובע מההודעות, עלול להיות מזיק...

 

[down under 1]

אין צפירת הרגעה, יש שמירה עם פרופורציה

אני מוקפת בבני נוער שפוגעים בעצמם. הנסיבות קשות אבל הם לא נחשבים לסכנת התאבדות בגלל זה.

 

[מנסה ומתנסה]

מה שאת קוראת פרופורציה, יכול להתפס...

כהצעה לשאננות... תביני... זה לא ויכוח על נושא תאורטי.... וגם לא על מי צודק לגבי התופעה. יכול להיות שסטטיסטית את צודקת.. אם את מוקפת בני נוער שפוגעים בעצמם, את בודאי מכירה את הנושא יותר טוב ממני... ועדיין.... פנתה מישהי בשאלה לפורום לגבי הילד שלה. את בודאי יודעת שאנשים, רובם ככולם, מתקשים לפעול, גם כשצריך. דוחים, מזניחים, מפחדים לפעול... המידע שאת מביאה לגבי סכנת התאבדות כן או לא, לגבי שימוש באמצעי לויסות... או כל מידע דומה, נועד מבחינתך לשמירה על פרופורציות, אבל מבחינת מי שנוכח בתופעה קשה אצלו בבית, ופוחד - בהחלט יכול להיתפס כאות הרגעה. ושוב - לפי הקישור שאת עצמך הבאת, עדיף לא לשמור על פרופורציות, עדיף להיות נסער ומבוהל (אם זה המחיר הנדרש), על להיות שאנן. ואין ספק שנדרשת פעולה ! זאת השורה התחתונה, וחשוב שהיא תעבור לאמא!

 

[down under 1]

דוקא אני קבלתי רושם של אמא מודאגת מאוד

וראיתי את ההודעה שלה בכמה פורומים. אני מאמינה בלתת מידע אמיתי ומדוייק ולא להעצים דברים כדי להגיע למטרה זו או אחרת. אני ממש לא מבינה למה אי אפשר לטפל בבעיה ולשמור על פרופורציות? זה לא שהילד הולך לשני טיפולים ומפסיק להכאיב לעצמו. הוא גילה שיטה לוויסות עצמית ויקח לו הרבה מאוד זמן להחליף אותה בשיטה אחרת. זו עובדה וצריך להיות מוכנים אליה. ולקבל אותו עם הבעיות שלו. לא מתוך זילזול או הפחתה אלא כי ככה זה.

 

[azaria]

אז כולם מסכימים. יש לטפל ומהר אך אין קטסטרופה

ההבדל הוא איפה שמים את הדגש. על דחיפות התחלת הטיפול או על זה שהמצב לא קטסטרופלי. ואני מסכים שבדיון תיאורתי אפשר להתווכח מה שוקל יותר ממה. אבל כשמדובר באדם ספציפי ששואל מה לעשות - אז נראה לי הרבה יותר חשוב לוודא שיגש לטיפול. כי כל הסמנטיקה העדינה של "חשוב ודחוף אבל לא מסוכן עד מוות מיידי או קרוב", זה קצת יותר מדי בשביל מישהו שנתקל בבעיה, נמצא בפאניקה מסויימת וצריך הכוונה הכי יעילה לטובל כל המעורבים.

 

[הפרי האסור 2003]

את צריכה לחדול מהריבים הללו כשהוא נמצא בבית

גם מי שמתעסק במחשב עדיין האוזניים שלו עובדות.

 

[לה פנסטריצה]

לזו שמתחת באנגלית

מאמרים מעצם השפה שלהם מקטינים את האש. אבל כאשר יש ריכוז של ניסיון חיים אז זה בוער. זה כמו לקרוא על אונס או לעבור אונס בפועל.(סליחה על ההשוואיה,כל עניין קצב עושה לי בחילה וכרגע זה עולם האסוציאציות שלי) על כל מקרה לא הבנתי מה לא נכון בעיניך במה שכתבתי לעומת המאמר "המדוייק". יש לשים לב שהוא מסתיים,יעני בפשטות שאכן למעלה מאחוז באוכלוסיה פוגע בעצמו,אבל שזה מוביל לאישפוז במחלקה פסיכיאטרית. ולנער להגיע למחלקה פסיכיאטרית זה ממש לא משהו כייפי לרזומה.

 

[EverDream3]

מנסיון אישי....

במקרה יצא לי להיתקל בהודעה הזו, ומכיוון שאני בעצמי סובלת מבעיה של פגיעה עצמית, החלטתי לשתף במחשבותיי ותחושותיי לגבי הדיון כאן. אני מוצאת הגיון רב בכל הדברים שכתבו כאן, גם בזו שניסתה להרגיע קצת את הבהלה. אני התחלתי לחתוך את עצמי בגיל העשרה. יש הרבה סיבות שונות למה בנאדם ירצה לעשות כזה דבר. בגדול זה באמת סוג של "ויסות עצמי". לי אישית זה התחיל כתוצאה מזה שהכאב הנפשי נעשה כ"כ בלתי נסבל, והיה מלווה עם אשמה גדולה, כעס, שינאה עצמית ותסכול רב. זו תחושה שאי אפשר לשאת יותר את החיים והמציאות ואין שום מנוס. מה עושים במצב כזה?.. אחרי שחתכתי בפעם הראשונה זה נעשה ממכר מהר מאוד. בהתחלה חתכתי את עצמי המון. כיום זה פעם בכמה זמן, מאוד משתנה ותלוי במה שעובר עלי. זה כאילו המון רגשות חזקים ושליליים משתלטים עלי או להיפך, אני מאבדת כל תחושה. אני באמת לא יודעת מה לעשות במצב שכזה. זה כאילו אין פתרון אחר מלבד זה. אני מאוד רואה פגיעה עצמית כדרך לשרוד את הכאב ודווקא לנסות לחיות, ולא כמשהו אובדני (כמובן כאשר מדובר בפגיעה שהיא לא חמורה מאוד). במקרה שלי זה גם נובע הרבה מאשמה, כעס ושינאה עצמית. ובאשר לעצתי לאמא, יש כאן בעיות יותר עמוקות מאשר הפציעה עצמית. זה רק סימפטום של כאב נפשי קשה וחוסר יכולת להתמודד בצורה בריאה עם הדברים. טיפול פסיכולוגי יכול להועיל. צריך לברר מה המקור של זה, האם זה קורה רק בהקשר של הויכוחים, הסיבות לכך וכו'. וחשוב מאוד ללמוד דרך התמודדות בריאה להתמודד עם רגשות שכאלו, וזה ממש לא פשוט. עצם זה שהוא סיפר לך על זה, זה דבר חיובי כי זה אומר שהוא סומך עליך שתביני אותו ותתמכי בו. הוא גם רוצה שתהיי מודעת לכאב שלו. לפי דעתי, לא כדאי לך לכעוס עליו או להיכנס לפאניקה מוחלטת. את יכולה להגיד לו שאת תומכת בו ומוכנה לעזור לו. את אפילו יכולה לשאול אותו מה גורם לו לעשות את זה, ולהתעניין בצורה שקולה, כל עוד הוא מסכים לשתף אותך. אלו דברים שיכולים קצת לעזור. וכאמור, כל זה נאמר מתוך דעתי האישית... אני מאחלת לך ולבנך חיים טובים ורגועים כמה שניתן.... בהצלחה