נקודה שחשבתי עליה היום
קרבות הדמונים שהילדים מנהלים ביניהם - יש בזה משהו שמזכיר קרבות מבטים. אני לא מתכוונת לקרבות המתוכננים, עד שאחד הצדדים יפרוץ בצחוק - אלא לקרבות המאולתרים. מישהו נועץ במישהו אחר מבט תקיף, הוא משיב לו, עד שמישהו נכנע למרות האחר ומרכין את הראש. מבינים על מה אני מדברת? זה מוזכר לעיתים בספרות, ואאל"ט, זה לא מוזכר ב'חומריו' - התחליף הוא קרבות הדמונים... אני לא חושבת שהסברתי את כוונתי טוב במיוחד, אז הנה קטע מספר שזה מופיע בו. מתוך - טוב, כולכם יודעים: "'...זה עניין של ריכוז ושל כוח מחשבה, ואחדים מאיתנו,' מבטו חזר והתמקד ברשעות בהארי, 'לא ניחנו בהם.' הארי בלה בלה בלה... הוא סירב להסיט את מבטו, והשיב לסנייפ מבט תקיף עד שסנייפ הסב את עיניו."
