בהנחה שאת רוצה לדבר על הקושי
שלך, אז קודם כל אני מבינה אותך כל אמא רוצה לראות את בתה נשואה באושר, מסודרת עם בעל ,ילדים, עבודה טובה. אבל לא תמיד זה כך מה לעשות ולמען האמת אין לך מה לעשות עם זה, הבחירה בידייך אם לתת לזה לגרום לך סבל ולהעכיר את היחסים עם בתך, או להבין שזו הדרך שלה, והבחירה שלה, תמשיכי להיות אמא תומכת,אוהבת, אל תתני לה תחושה של כשלון, להפך שאת סומכת עליה. אני בגיל בתך הייתי אמא רווקה לילדה בת שנתיים הדבר שהכי חיזק ,תמך, פירגן, עזר, ונתן ונותן לי כוחות זה אמא שלי שאף פעם לא דחקה, ותמיד עזרה לי להבין ולבדוק ממה אני פוחדת ,מה אני לא רוצה, מה לא מוצא חן בעני מאותו בחור. ובסופו של דבר קיבלה את החלטתי בחיבוק ונשיקה כן גם בדמעה של אושר ואולי גם עצב שבחרתי בדרך הקשה. אבל היום 4 ימים לפני בת המצווה של בתי אני מדברת על הסבתא שאילו היתה איתנו היתה מאושרת מהדרך שעשינו,אמא /סבתא היא האש שמלבה אותנו לעשות את הדרך ברוש מורם. אני מרגישה מלכה ,חזקה,והכל בזכות האהבה והמסר שהיא העבירה לי. כוחה של אם תעבדי על הרגשות שלך תדברי על זה עם חברות אבל מול בתך תתני לה הרגשה שהבחירות שלה הם הכי הכי בשבילה. ו35 זה באמת לא סוף הדרך יש לי חברה שנישאה לפני שנתיים בגיל 42 וחובקת היום בעל מסור ו2 תינוקות.