"בראבא, בבית שלך צחקו על

[magy]

"בראבא, בבית שלך צחקו על

המלחמה? ההורים שלך היו מספרים בדיחות שואה?" של מי השורה הזאת, לעזאזל? כתבה מרתקת ומאלפת מעניינת ומיוחדת במינה מאת רוני קובן - מעריב תשובתו של בראבא : היו גם בדיחות שואה, הדברים הידועים: יהודי אחד במחנה בא לקצין הנאצי ומאיים לברוח אז הקצין הנאצי אומר לו: לא יעזור, רשמתי את המספר שלך. אבל עזוב אותך מבדיחות, השואה היתה שם כל הזמן, זה עטף אותנו באוויר, אתה מדבר כאן עם בן אדם שלא יכול להרדם בלי איזה סרט תעודי חדש על הילר, ותודה לאל היום יש אינסוף סרטים כאלה, כל ערב מגלים לנו משהו חדש. עכשיו מסתבר שבכלל היה לו הרפס בתחת וזה הוציא אותו למלחמה, הכלב נשך אותו, לאמא שלו היתה מחלת מין. ראיתי סרט שטוען שזה לא היטלר אשם זאת בכלל היתה אשתו. וככה כל לילה, לפני השינה, אני צופה לי באדולף ומקבל קצת פרופורציות" ועוד ועוד מרגליות מפיו של אחד הקומיקאים - סטיריקאים ציניקניים - גרוסטקאים, שקמו לנו על הבמה העברית ולחשוב שגאונותו באה לו בגלל "השואה שינק ביחד עם המטרנה" כמו שהוא אומר............ הסוס בכבודו ובעצמו....... רציתי לכתוב עוד מילה כדי לתאר אותו אבל המח התכווץ והיא אבדה לי........ מילה לועזית שנמצאת בדרגה השלישית בעוצמתה אחרי המילים.........: הומור, סטירה, XXXX נו, ??????????? (לא ציניות) מה המילה?

 

[magy]

ברגע שהפסקתי ללחוץ על המוח

הוא פלט את המילה........ סרקאזם. עוד נשארו שם כמה אפורים קטנים............

 

[ענבר.]

ההומור משחרר

אצלנו בבית דיברו על השואה. לא הרחיבו. דיברו וזהו. צחוק בנושא השואה, לא היה, למרות שהבית היה בית מצחיק ואמא שלי היתה אלופת הציניקנים. להתמודדות עם כאב ישנם הרבה דרכים - הדחקה, בריחה, נעיצת מבט אל תוך הכאב והומור שחור. לא בטוחה שה"גאוניות" שלו באה כתוצאה מיניקת השואה עם המטרנה (היתה בזמנו מטרנה??), יש בו באיש הזה ניצוץ של טרוף, משהו בלתי ממושמע, תזזיתי, חוסר שקט שאולי, במובן מסויים, נוח לו לחבר את האופי הזה לעובדת היותו דור שני לשואה.

 

[magy]

בחיייייייייך

הבן אדם שרף שדה וחלק מבית הספר שבו למד כדי להבין מה זה "העיירה בוערת". השואה היא עבורו תירוץ לטירוף..שלו. והוא גם מנמק. הוא מצוייד תמיד בכלים שיעזרו לו לשרוד, אם תפרוץ מלחמה. לא מעט מהדברים שקראתי דיברו אליי אישית... הבנתי אותם.....כהוגן.....הזדהיתי..... הוא מדבר בכתבה על השפעתם של הדברים ש- לא שמע יותר מהדברים .........ששמע על השואה....

 

[ענבר.]

הוא שאמרתי - תרוץ.

 

[פנה קוטה]

צודקת ענבר

נכון שאצלנו השואה היא הפרה הכי קדושה שיש למרות שיש ציניקנים שצוחקים גם על הנושא הזה. אבל מי שעובר מצב של להיות קרוב ליגון ולזוועות שמזמנים לנו החיים יודע שבלי הומור אי אפשר לשרוד. ההומור הוא מתנה. הוא משמש פסק זמן הוא נותן אופטימיות ומשדר לסביבה הקרובה שיש מקום לתקווה ולרצון להביא זמנים טובים יותר. בלי שום קשר אם בראבא "מופרע" או לא. גם אנחנו ברובנו לוקים באיזה "מופרעות" כל שהיא.

 

[magy]

גם בכתבה בעיתון

וגם ידע אישי, מקריאה ושמיעה, ניצולי שואה פיתחו הומור שחור. ובינינו, מה שמותר לניצולים שואה להגיד , אסור לאף אחד אחר. רק להם, מותר להתבדח בנושא השואה מה שאולי, מרכך את הכאב, מנתב אותו לפסים אחרים של כאילו, השלמה, כאילו "אנחנו כאבנו, ורק לנו מותר לצחוק או לבכות על כאבנו". זכור לי לפני כמעט ארבעים שנה נסיעה ברכבת ביום, (רכבת בלילה עבורי היא אסון, ותמיד מעלה אסוציאציות של יהודים בדרך למחנות השמדה אבל זה כבר נושא אחר - פחדיהם של בני הדור השני) באותה נסיעה שהיתה למטרות שמחות נסע גם גיסי לעתיד, באותה תקופה. הוא רצה לעשות עלינו רושם (הוא אינו בן לניצולי שואה לכן הרגיש חופשי להתבדח) וסיפר בדיחה ......."בהגרלת מפעל הפיס לניצולי שואה זכה המספר.........XXX - מוישה הרים את היד ואמר שזה המספר שחרוט על זרועו וזכה בפרס". לא ידעתי איך לקבל את זה, ובבית אמרנו זה לזו שבדיחתו לא היתה לענין ואפילו תפלה .. בחור צעיר שרצה להצחיק אותנו בנסיעה.....לשבור את הקרח בפגישתו הראשונה עם אנשים זרים. אגב היום, אותו בחור הוא אדם מוצלח מאד......בעל ואב למופת. גם נכים פיתחו לעצמם בדיחות פרטיות גם יתומי צה"ל כל סקטור פגוע ממציא לעצמו בדיחות משלהם. שרק להם - מותר להשתמש בהן. לאחרים אסור.

 

[magy]

בדיחות משלהם = בדיחות משלו

 

[ענבר.]

ועכשיו, המחזמר

על טרזנשטט. מסתבר ש"הבעלות" על השואה היא נחלת הכלל. מותר לצחוק, לספר בדיחות, הומור שחור, להעלות מחזות זמר, לביים סרטים, והכל בשם העשרת הקופה הפרטית.

 

[LEATHER REBEL]

אני מציע שתתבעי

זה כל כך נוח לדבר ולדבר ולהתבכיין אבל כשמגיע רגע האמת, כלומר הרגע לעשות באמת משהו עם העניין - כולם נאלמים דום. -"נוווווווווו, שמישהו יקום ויעשה משהו!"... אמרה מוכרת, נכון? אם אכן נראה לך שמישהו הגדיש את הסאה, זהו המקום להחתים על עצומה כנגד או לתבוע אותו לדין. אם לא מתחשק לך לעשות את אלה, מן הראוי לשתוק ולשמור את חרפתך לעצמך!

 

[ענבר.]

אני מציעה שתיקח אויר

תספור עד 7, נניח, ותקרא שוב את מה שכתבתי. נו? קראת? מצאת התבכיינות? תלונה כלשהיא? נכון שלא מצאת? כל מה שכתבתי, הסתכם שבכך שכל אחד יכול להשתמש בשואה לצרכיו הוא, וזאת בתגובה להודעה קודמת בה נאמר שלנצולי שואה יש את הזכות לצחוק על השואה בהומור שחור, היות והם היו שם. ועכשיו, את חרפתך אתה מוזמן לשמור לעצמך.

 

[LEATHER REBEL]

אין לי כל חרפה

ולו רק בגלל שאני לא צחקתי על כלום ולא נעלבתי מכלום. ההערה לא היתה מכוונת רק אליך אלא לכלל הציבור. ואת התגובה האפשרית שהצגתי שם הרי כולם מכירים...

 

[ענבר.]

כלל הציבור לא מתעניין בהערות.

יוזמות, כשהן מגיעות, מגיעות מזאב בודד. ובאופן פרטי, אין לי כלום נגד העלאת המחזמר, נהפוכו, אני בעד. ככל שידושו בנושא השואה, ולא יורידו אותו מסדר היום הציבורי/עולמי זה ישרת את מטרתנו.

 

[magy]

כן, שהעולם ידוש וידשדש

עד קץ הדורות עד יגמור לדשדש במעשיו ומעשי אבותיו, ואבות אבותיו. עד שתמצא התשובה לשאלה: "למה אנשים הורגים אנשים אחרים בגלל רעיון, דיעה, צבע, גזע, דת, או כל שוני אחר " השאלה האחרת היא אם רגשי אשם תמידיים של העולם (בהנחה שיש - אבל אני חוששת שאין) תורמים לנו? או משניאים אותנו.......

 

[ענבר.]

רגשי אשם. יש חיה כזו?

גרמניה הגדולה, לא אמרה בפה מלא שיש לה רגשות אשם בגין רצח עם, מאידך, היא מצאה לנכון לפצות כספית את שרידי אותה מלחמה אומללה ובהרבה כסף. מנגד, הנאו נאצים זועקים גוועלד, על כל מרק שיצא מגבולות גרמניה בטיסה ישירה לישראל. אין ספק שהשנאה שם קיימת ותישאר לעולמים. לעולם אין רגשות, לא רגשי אשם, לא רגשות חיבה, ולא רגשות נעליים. לעולם יש צורך בשליטה. נקודה. גם ארצות הברית של אמריקה לא מאוהבת בנו, כמו שהיא מאוהבת ברעיון של שליטה מזרח תיכונית.

 

[magy]

מה שנכון , נכון........

 

[נסיכת אהבה]

יש את הסרט "החיים יפים" של בניני

שמראה צד שונה של השואה, הצד של אבא שמגונן על ילדו ומתאר לו שהכל בעצם משחק, ואני חושבת שהומור הוא דרך להתמודדות עם דברים, כמובן שלא צריך להגזים לפה ולפה, ולא לעשות מהכל בדיחה, אבל יש בהומור משהו שמקל על התמודדות עם דברים.

 

[yariv v v]

החיים יפים של בניני

יצירת מופת בכל קנה מידה.

 

[magy]

ראיתי 3 פעמים

ותמיד מוכנה שוב זוית מיוחדת במינה של הזוועה.... ועל אף שהיתה מתובלת בהומור...לא גרעה מהזוועה... לזה קוראים : לספר לילד על פי גילו........ ואם יש רקע אמיתי לסיפור..... כולי תקווה שאותו ילד שאחר כך בגר..... לא סחב אחריו את כל המשקעים והמועקה........או לפחות יחסית קצת פחות, מ- מי שחווה וידע את "כל האמת המרה"