בראשית ברא אלוהים את האדם
הסתכל אלוהים על השעון וציין לעצמו בסיפוק: "6 דקות ו- 43 שניות לוקח לי ליצור את בצלמי ובדמותי, אני חייב להתקשר לגינס, שיכניס אותי לספר השיאים". ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון. ביום השני, התעורר אדם, מתח זרועות, גיהק, פיהק, הרים ראש למעלה ושיחרר צעקה: "אלוהים ! נתפס לי הגב, לא נוח לי לישון על אבנים, תארגן לי איזה בית קטן בערבה". 5 דקות וחצי שניה עברו, ומיני קוטג' עמד בערבה. ויהי ערב ויהי בוקר יום שני. ביום השלישי, השמש באמצע השמים ואדם נוטף זיעה: "בחיי אילוהים, מה עובר עליך? אני מת מחום, אולי תפריד בין מים ושמים, תסדר לנו איזה לגונה, בריכה שאוכל לטבול, לשחות, אני חייב לשמור על כושר". 4 דקות בלי שניות, אוקינוס כחול ורחב נפרש עד קצה האופק, כמה עצי קוקוס, עוד קצת דקורציה של חול זהוב, סירות מפרש. תמונה מסרט. ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי. יום רביעי. אדם משכים קום, כאבי בטן טורדים אותו, הוא מחפש את הכרטיס המגנטי של לאומית וממלמל: "אלוהים שלי, נשבר לי הזין כל היום לאכול דגים, להיפצע בניקוי קשקשים, להכין איקרה. אפשר אולי לארגן איזה בקר נמוך? טלה בחלב אימו? מישהו לצוד?" 3 דקות ורבע שניה מניבות ג'ונגל אחד, תרנגולי הודו, זוג באפלו וחווה לגידול יענים. ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי. יום חמישי מוצא את אדם מתארגן לסופשבוע ארוך בטבע. בדיקת מלאי מגלה מחסור בפריטים בסיסיים הכרחיים: מגבות, שמן שיזוף, משקפי פרינס, פטה כבד וגבינה צהובה. "נו, מה יהיה אילוהים? אפשר, לדעתך, לצאת ככה לפיקניק?" 2 דקות לוקח לאלוהים להקים את איקאה. ויהי ערב ויהי בוקר יום חמישי. ביום השישי, צילצול טלפון מעיר את אדם מחלום מתוק. "הלו? מי זה מצלצל בשעה כזו?" "תשמע אדם, זה אני אילוהים, רק רציתי להגיד לך שמחר שבת ואני לא עובד. וביננו, מתחיל להמאס עלי כל ענין הבקשות שלך. יש לך שתי אפשרויות: או שאתה הולך לכותל ודוחף לשם את כל פתקי הבקשות שלך, או שאתה לוקח ממני את ברירת המחדל". דקה עגולה עוברת, חוה עומדת בפתח הדלת, מבט מצועף וחיוך כובש. יאללה, אני הולך הביתה, אמר אילוהים, חתיכת שבוע היה לי.
הסתכל אלוהים על השעון וציין לעצמו בסיפוק: "6 דקות ו- 43 שניות לוקח לי ליצור את בצלמי ובדמותי, אני חייב להתקשר לגינס, שיכניס אותי לספר השיאים". ויהי ערב ויהי בוקר יום ראשון. ביום השני, התעורר אדם, מתח זרועות, גיהק, פיהק, הרים ראש למעלה ושיחרר צעקה: "אלוהים ! נתפס לי הגב, לא נוח לי לישון על אבנים, תארגן לי איזה בית קטן בערבה". 5 דקות וחצי שניה עברו, ומיני קוטג' עמד בערבה. ויהי ערב ויהי בוקר יום שני. ביום השלישי, השמש באמצע השמים ואדם נוטף זיעה: "בחיי אילוהים, מה עובר עליך? אני מת מחום, אולי תפריד בין מים ושמים, תסדר לנו איזה לגונה, בריכה שאוכל לטבול, לשחות, אני חייב לשמור על כושר". 4 דקות בלי שניות, אוקינוס כחול ורחב נפרש עד קצה האופק, כמה עצי קוקוס, עוד קצת דקורציה של חול זהוב, סירות מפרש. תמונה מסרט. ויהי ערב ויהי בוקר יום שלישי. יום רביעי. אדם משכים קום, כאבי בטן טורדים אותו, הוא מחפש את הכרטיס המגנטי של לאומית וממלמל: "אלוהים שלי, נשבר לי הזין כל היום לאכול דגים, להיפצע בניקוי קשקשים, להכין איקרה. אפשר אולי לארגן איזה בקר נמוך? טלה בחלב אימו? מישהו לצוד?" 3 דקות ורבע שניה מניבות ג'ונגל אחד, תרנגולי הודו, זוג באפלו וחווה לגידול יענים. ויהי ערב ויהי בוקר יום רביעי. יום חמישי מוצא את אדם מתארגן לסופשבוע ארוך בטבע. בדיקת מלאי מגלה מחסור בפריטים בסיסיים הכרחיים: מגבות, שמן שיזוף, משקפי פרינס, פטה כבד וגבינה צהובה. "נו, מה יהיה אילוהים? אפשר, לדעתך, לצאת ככה לפיקניק?" 2 דקות לוקח לאלוהים להקים את איקאה. ויהי ערב ויהי בוקר יום חמישי. ביום השישי, צילצול טלפון מעיר את אדם מחלום מתוק. "הלו? מי זה מצלצל בשעה כזו?" "תשמע אדם, זה אני אילוהים, רק רציתי להגיד לך שמחר שבת ואני לא עובד. וביננו, מתחיל להמאס עלי כל ענין הבקשות שלך. יש לך שתי אפשרויות: או שאתה הולך לכותל ודוחף לשם את כל פתקי הבקשות שלך, או שאתה לוקח ממני את ברירת המחדל". דקה עגולה עוברת, חוה עומדת בפתח הדלת, מבט מצועף וחיוך כובש. יאללה, אני הולך הביתה, אמר אילוהים, חתיכת שבוע היה לי.