ברא-שית ג ...
בבראשית ג:
בניגוד לרוב הדעות, נחשים לא אוכלים חול , אלא יש פה משהו מעבר לפשט של העניין:
הבורא אומר לאדם הראשון:
כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב
ולנחש הקדמוני אומר:
עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ
כלומר האדם הוא העפר והנחש(שמייצג את מערכות הטומאה/חיצונים/ס"א) אוכל/יונק ממנו שפע רוחני , שהיה אמור להגיע אליו ונגדע בסוף,
ולא סתם רשום עפר שהוא אחר מ4 היסודות בבריאה,והוא היסוד הכי כבד , ולא רשמו חול או אדמה , אלא עפר
כמו שנאמר בלך דודי: הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי
בעולם העשיה מתקיימים 2 מציאויות במקביל, הראשונה היא מה שאנחנו תוופסים בחושים שלנו,
מציאות האדם, והשניה היא מציאות החיצונים/מקטרגים/מלאכי חבלה(שדין ורוחין ולילין מזנים שונים,נקראים גם מזיקים),
שיונקים וגודעים לנו שפע שהיה אמור להגיע אלינו ועוטפים אותנו בקליפות שמסתירים מאיתנו את הקדושה,
ובמקום שיגיע אלינו מערכות הטומאה מתחזקות מזה וגורמים לנו לניסיונות יותר קשים שיכולים ליפול בהם , וגם מבקשים עלינו דין,
כי אותם חיצונים, נקראים גם עניים וקטרוג שלהם הוא בבחינת תפילה לעני שהיא תפילה מאוד חזקה,ולכן הקטרוג שלהם עלינו לרוב תופס,
איך הם גודעים לנו שפע:
כידוע השפע לאותו אדם מחושב לכל השנה מראש השנה , ואז מגיע יום כיפור עד הושענא רבה ונחתם הכל,
ומיום 8 של חנוכה מתחיל לרדת לאדם השפע החדש(ככה שאם מישהו חזר בתשובה ושנה שעברה היה בטומאה , כדאי לחכות לאחרי חנוכה לפני החלטות גדולות בעסקים או קניית דירה חתונה וכאלה , שלא יהיה מהשפע של שנה שעברה אלא משל השנה לפי מה שנחתם בהושענה רבה הזאת),
השפע נגדע שמערבבים קדושה עם טומאה,טובל ושרץ בידו,
כלומר אדם מנסה להתקדש , אבל בא לו הייצר,
ופתאום מאבד את השליטה וכועס על מישהו ממש,
ואז נגדע לו השפע,
כלומר כל פעם שאמור להגיע אליך שפע גדול השנה, יהיה לך ניסיון לא פשוט,
שייבדוק אם אתה ראוי לאותו שפע או שמא החיצוניים יקטרגו וייגדעו אותו לעצמם,
לא מדובר רק על שפע כספי אלא גם רוחני מכל הבחינת, שפע של בריאות אהבה וכן הלאה, כל סוג אחר של אור...
אז חשוב כשבאים נסיונות כאלה,
לא לכעוס , לבטל את הגאווה והאגו ולהגביר ענוה וגמילות חסדים,
פה רסן=פרנסה, כלומר להימנע מלשון הרע ורכילויות,
וגם מעבודה זרה כמו עצבות ודיכאון לא לעבוד את הס"א,לעשות ההיפך ממה שהייצר רוצה מאיתנו ולהתגבר,
ככה נקבל שפע,
במיוחד הם גודעים שפע למי שלא שומר על הברית ולא שומר נידה, קליפת נידה שיש על בן אדם , יכולה לגדוע לו הרבה מהפרנסה,
וחייב לשבר תאוות הממון וגזל של אחרים , ככה לרצות שהפרנסה תיהיה לצדקה ולא לאגו,
לאכול כשר ולמעט תאוות אכילה, ולהיות בשמחה במיוחד שמחה בייסורים והסתפקות במה שיש לך על ידי ראיית הטוב ,ולרצות את האמת וחכמה בתורה, ולהסיר מחשבות מצמצמות ולהגביר מחשבות של שפע,
ולקיים ואהבת לרעך כמוך, ולהגביר אהבת ישראל,
ולעשות בירורי ניצוצות וחשבון נפש בוידוי של קריאת שמע שעל המיטה(לברר מה עבר עליך כל היום , איזה מחשבות ,ומה אתה יכול לשפר להבא)
עיקר הגדיעה מגיעה אבל מכעס,גאווה ,לשון הרע,שמירת הברית
וכשמתרחקים מאלה, הפרנסה של האדם , במקום שתבוא ממלאכי חבלה,
שזה פרנסה בלי ברכה, ייקרה ההיפך ועכשיו הפרנסה שלו תבוא עם ברכה, ולא ייגדע לו השפע
בנוסף יש מה שנקרא מעשרות לטומאה , נותנים להם קצת כדי שיעזבו אותנו הרבה,
דוגמה לזה, זה מים אחרונים שעושים אחרי האוכל, וגם עניין המציצת דם בברית... ויש עוד...
ככה שכשנוריד אורות בתפילה ובמצוות , הם לא ייגדעו לטומאה , אלא יישארו אצלנו ויימלאו אותנו בטוב
ועכשיו לחיצוניים יש נגיעה רק בעולם העשיה,
וכשאדם מתקדש ומחזק את ההשגחה הפרטית עליו,
ומתעטף באורות מקיפים שיורדים מהלימוד שלו,
לא סתם כתוב: "אין אני והוא יכולים לדור במחיצה אחת"
איפה שיש קדושה הטומאה מסתלקת משם , ואיפה שאין קדושה הטומאה נאחזת שם וצריך להישמר על נפשנו מאוד
-------------------
הלאה , נעבור לנושא אחר,
בשמות ו , רשום:
וְכׇל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר,
אני ייספר משהו מדהים, מחקר שהיה לא מזמן,
כשאנחנו מדברים בלשון הקודש , הם אותיות ושפה שנבראו
עוד לפני בריאת העולם, וכל אות היא כוח רוחני אחר,וכל מילה ושם בעברית הוא עם מהות
ויוצאים ממנו צירופי שמות שקשורים לאותה מהות,
עכשיו כשאנחנו אומרים משהו בעברית אנחנו בוראים משהו ממש אל תוך המציאות,
ומים הכי מושפעים מהמילים והכוונות שלנו(וכמובן שהגוף שלנו הוא 70 אחוז מים, ככה שכועסים או מקללים מישהו , זה ממש פוגע בו פיזית),
אבל נחזור לנושא , מה זה רואים את הקולות , הניסוי הזה בדק את האותיות בכל השפות , ורק בשפה העברית,
כשאמרו את האות, הגלי קול שיצאו, היו בצורת האות העברית עצמה ממש, במיוחד כשתמני אמר אותם(כי העברית שלהם יותר מדוייקת ללשון הקודש),
וכל אות , ממה רואים בקול את הצורה של האות, ככה שאל לנו לזלזל בכוחה של תפילה, אלא להאמין שכן תפילה מסוגלת לניסים,ומשפיעה על המציאות ומורידה אליו שפע גדול
-----------
עוד משהו מתוך תנא דבי אליהו: פרק ב,
(רב ענן חיבר את הספר תנא דבי אליהו, שם רשם את התורה שלמד מפי אליהו הנביא, שהתגלה אליו),
בכל יום ויום אדם נמכר, ובכל יום אדם נפדה.
בערב רוחו של אדם ניטלת הימנו וניתנת לבעל הפקדון ולבקר מחזירים אותה אליו שנאמר בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת (תהילים לא)
בכל יום ויום עושין לו ניסים כיוצאי מצרים בכל יום ויום מסירין אותו כתינוק לפני רבו מפני מעשיו.
ותדע לך שהוא כן תשע מאות ושבעים וארבעה(תתקע"ד) דורות קודם שנברא העולם
העביר הקדוש ברוך הוא את כל דבריו לפני זרעו של אברהם יצחק ויעקב
אמר מתי יגיע וישמע דבר מפיהם שנאמר למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל
בבראשית ג:
בניגוד לרוב הדעות, נחשים לא אוכלים חול , אלא יש פה משהו מעבר לפשט של העניין:
הבורא אומר לאדם הראשון:
כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב
ולנחש הקדמוני אומר:
עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ
כלומר האדם הוא העפר והנחש(שמייצג את מערכות הטומאה/חיצונים/ס"א) אוכל/יונק ממנו שפע רוחני , שהיה אמור להגיע אליו ונגדע בסוף,
ולא סתם רשום עפר שהוא אחר מ4 היסודות בבריאה,והוא היסוד הכי כבד , ולא רשמו חול או אדמה , אלא עפר
כמו שנאמר בלך דודי: הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי
בעולם העשיה מתקיימים 2 מציאויות במקביל, הראשונה היא מה שאנחנו תוופסים בחושים שלנו,
מציאות האדם, והשניה היא מציאות החיצונים/מקטרגים/מלאכי חבלה(שדין ורוחין ולילין מזנים שונים,נקראים גם מזיקים),
שיונקים וגודעים לנו שפע שהיה אמור להגיע אלינו ועוטפים אותנו בקליפות שמסתירים מאיתנו את הקדושה,
ובמקום שיגיע אלינו מערכות הטומאה מתחזקות מזה וגורמים לנו לניסיונות יותר קשים שיכולים ליפול בהם , וגם מבקשים עלינו דין,
כי אותם חיצונים, נקראים גם עניים וקטרוג שלהם הוא בבחינת תפילה לעני שהיא תפילה מאוד חזקה,ולכן הקטרוג שלהם עלינו לרוב תופס,
איך הם גודעים לנו שפע:
כידוע השפע לאותו אדם מחושב לכל השנה מראש השנה , ואז מגיע יום כיפור עד הושענא רבה ונחתם הכל,
ומיום 8 של חנוכה מתחיל לרדת לאדם השפע החדש(ככה שאם מישהו חזר בתשובה ושנה שעברה היה בטומאה , כדאי לחכות לאחרי חנוכה לפני החלטות גדולות בעסקים או קניית דירה חתונה וכאלה , שלא יהיה מהשפע של שנה שעברה אלא משל השנה לפי מה שנחתם בהושענה רבה הזאת),
השפע נגדע שמערבבים קדושה עם טומאה,טובל ושרץ בידו,
כלומר אדם מנסה להתקדש , אבל בא לו הייצר,
ופתאום מאבד את השליטה וכועס על מישהו ממש,
ואז נגדע לו השפע,
כלומר כל פעם שאמור להגיע אליך שפע גדול השנה, יהיה לך ניסיון לא פשוט,
שייבדוק אם אתה ראוי לאותו שפע או שמא החיצוניים יקטרגו וייגדעו אותו לעצמם,
לא מדובר רק על שפע כספי אלא גם רוחני מכל הבחינת, שפע של בריאות אהבה וכן הלאה, כל סוג אחר של אור...
אז חשוב כשבאים נסיונות כאלה,
לא לכעוס , לבטל את הגאווה והאגו ולהגביר ענוה וגמילות חסדים,
פה רסן=פרנסה, כלומר להימנע מלשון הרע ורכילויות,
וגם מעבודה זרה כמו עצבות ודיכאון לא לעבוד את הס"א,לעשות ההיפך ממה שהייצר רוצה מאיתנו ולהתגבר,
ככה נקבל שפע,
במיוחד הם גודעים שפע למי שלא שומר על הברית ולא שומר נידה, קליפת נידה שיש על בן אדם , יכולה לגדוע לו הרבה מהפרנסה,
וחייב לשבר תאוות הממון וגזל של אחרים , ככה לרצות שהפרנסה תיהיה לצדקה ולא לאגו,
לאכול כשר ולמעט תאוות אכילה, ולהיות בשמחה במיוחד שמחה בייסורים והסתפקות במה שיש לך על ידי ראיית הטוב ,ולרצות את האמת וחכמה בתורה, ולהסיר מחשבות מצמצמות ולהגביר מחשבות של שפע,
ולקיים ואהבת לרעך כמוך, ולהגביר אהבת ישראל,
ולעשות בירורי ניצוצות וחשבון נפש בוידוי של קריאת שמע שעל המיטה(לברר מה עבר עליך כל היום , איזה מחשבות ,ומה אתה יכול לשפר להבא)
עיקר הגדיעה מגיעה אבל מכעס,גאווה ,לשון הרע,שמירת הברית
וכשמתרחקים מאלה, הפרנסה של האדם , במקום שתבוא ממלאכי חבלה,
שזה פרנסה בלי ברכה, ייקרה ההיפך ועכשיו הפרנסה שלו תבוא עם ברכה, ולא ייגדע לו השפע
בנוסף יש מה שנקרא מעשרות לטומאה , נותנים להם קצת כדי שיעזבו אותנו הרבה,
דוגמה לזה, זה מים אחרונים שעושים אחרי האוכל, וגם עניין המציצת דם בברית... ויש עוד...
ככה שכשנוריד אורות בתפילה ובמצוות , הם לא ייגדעו לטומאה , אלא יישארו אצלנו ויימלאו אותנו בטוב
ועכשיו לחיצוניים יש נגיעה רק בעולם העשיה,
וכשאדם מתקדש ומחזק את ההשגחה הפרטית עליו,
ומתעטף באורות מקיפים שיורדים מהלימוד שלו,
לא סתם כתוב: "אין אני והוא יכולים לדור במחיצה אחת"
איפה שיש קדושה הטומאה מסתלקת משם , ואיפה שאין קדושה הטומאה נאחזת שם וצריך להישמר על נפשנו מאוד
-------------------
הלאה , נעבור לנושא אחר,
בשמות ו , רשום:
וְכׇל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר,
אני ייספר משהו מדהים, מחקר שהיה לא מזמן,
כשאנחנו מדברים בלשון הקודש , הם אותיות ושפה שנבראו
עוד לפני בריאת העולם, וכל אות היא כוח רוחני אחר,וכל מילה ושם בעברית הוא עם מהות
ויוצאים ממנו צירופי שמות שקשורים לאותה מהות,
עכשיו כשאנחנו אומרים משהו בעברית אנחנו בוראים משהו ממש אל תוך המציאות,
ומים הכי מושפעים מהמילים והכוונות שלנו(וכמובן שהגוף שלנו הוא 70 אחוז מים, ככה שכועסים או מקללים מישהו , זה ממש פוגע בו פיזית),
אבל נחזור לנושא , מה זה רואים את הקולות , הניסוי הזה בדק את האותיות בכל השפות , ורק בשפה העברית,
כשאמרו את האות, הגלי קול שיצאו, היו בצורת האות העברית עצמה ממש, במיוחד כשתמני אמר אותם(כי העברית שלהם יותר מדוייקת ללשון הקודש),
וכל אות , ממה רואים בקול את הצורה של האות, ככה שאל לנו לזלזל בכוחה של תפילה, אלא להאמין שכן תפילה מסוגלת לניסים,ומשפיעה על המציאות ומורידה אליו שפע גדול
-----------
עוד משהו מתוך תנא דבי אליהו: פרק ב,
(רב ענן חיבר את הספר תנא דבי אליהו, שם רשם את התורה שלמד מפי אליהו הנביא, שהתגלה אליו),
בכל יום ויום אדם נמכר, ובכל יום אדם נפדה.
בערב רוחו של אדם ניטלת הימנו וניתנת לבעל הפקדון ולבקר מחזירים אותה אליו שנאמר בידך אפקיד רוחי פדיתה אותי ה' אל אמת (תהילים לא)
בכל יום ויום עושין לו ניסים כיוצאי מצרים בכל יום ויום מסירין אותו כתינוק לפני רבו מפני מעשיו.
ותדע לך שהוא כן תשע מאות ושבעים וארבעה(תתקע"ד) דורות קודם שנברא העולם
העביר הקדוש ברוך הוא את כל דבריו לפני זרעו של אברהם יצחק ויעקב
אמר מתי יגיע וישמע דבר מפיהם שנאמר למנצח מזמור לדוד השמים מספרים כבוד אל