ברוח הסערה הגדולה - תכנון ייעודי

[עמית מהשרון]

ברוח הסערה הגדולה - תכנון ייעודי

נושא הניקוז כבר מטופל שנים ארוכות (ויש לנו בפורום גם מומחה אמיתי לעניין), אבל יש היבטים שונים שכדאי לדון בהם - מציע לפתח דיון בנושא.

דוגמאות:
1. הגדלת התכסית הבנויה מגדילה את עוצמות הזרימה במורד הנחלים. הבעיה כאן אינה רק בצורך במניעת הצפות, אלא גם למשל שחיקה והרס מואץ של הקרקע במעלה הנחלים.

2. יותר ויותר מטיילים רוצים גם ליהנות מתצפית על אירועי השטפונות. עם זאת, ברוב המקומות הנוחים לצפייה בזרימות (מפגש נחל וכביש) - אין הסדרה ייעודית שמאפשרת עצירה בטוחה. היום למשל קראתי על כך שעשרות מטיילים חנו לצד נחל קומראן בכביש 90, בציפייה לשיטפון שאולי יבוא. פקח הרשות באזור הזמין את המשטרה שתיתן דו"חות חנייה... למה לא להסדיר מפרצי חנייה ונקודות תצפית בטוחות עבור תופעה שמתרחשת כמה פעמים בשנה ומעניינת את הציבור?
(ולא מדובר כאן רק במדבר. גם במקומות כמו הגשרים על נחלי החוף, בדרך כלל אין מקומות עצירה מוסדרים).

כמובן שיש עוד דברים שאפשר להתייחס אליהם, ומי שרוצה מוזמן להוסיף.

 

[ש מים]

 

[דן רוזנצביג]

תכנון יעוד

אחת הבעיות כבדות המשקל בתכנון בארצנו היא ההתעלמות המוחלטת מהגיאומורפולוגיה של השטח ומאגן ההיקוות בה נעשה התכנון. צורת פני השטח הטבעיים וסוגי הקרקעות הם הקובעים את התנוחות ואת מיקום של המבנים. התייחסות אליהם תמזער פיגועים המוזכרים ע"י עמית. נכון שהיום במידה מסויימת "אחרנו את הרכבת" ( אפרופו רכבת - ראו מה הרכבת עושה לנחל איילון). אבל, במסגרות שונות של בניה חדשה ו/או במהלכי "פנוי - בנוי" (כמו שכונת הארגזים בת"א ואחרים) - חייבים לתת לשטח הטבעי את ה"מגיע לו".
ישנם אזורים, במיוחד באזורי החולות ו/או באזורי הגיר הקרסטי, ניתן למנוע את הנגר העל קרקעי בסבירות גבוהה ביותר ( כתבתי כבר מס' פעמים על בניה משמרת נגר ועל סילוק הנגר ישירות למי התהום - כמובן באזורים המתאימים לכך).
חייבים להתייחס לפשטי ההצפה ולתכנן ( או שלא לתכנן ) את רומי התשתיות ו המבנים בהתאם.
חייבים להתייחס לאגן ההיקוות כולו ( הרי המים מגיעים ממנו ) ולטפל גם במעלה או באמצעות מיתון השטפון באפיקים או טיפול בפני השטח ( עיבודים, טרסות, נטיעות וכו' )
יש הרבה הרבה מה לעשות - רק חסרה פתיחות.
עד כאן כפתיח

 

[ש מים]

דן, הבעיה (הסיבה העיקרית לאי-ההתחשבות בטופוגרפיה ובגיאומורפולוגיה) היא דווקא מהנדסי התשתיות, או - נכון יותר - העלויות של התשתיות. התחשבות בגיאומורפולוגיה דורשת בהרבה מקרים תשתיות יקרות יותר (למשל: העמקת צנרת הביוב והניקוז, משאבות סניקה וחפירה ומילוי של כבישים).

 

[דן רוזנצביג]

מוטב לפעול לפני הנזקים ולא אחריהם

עלויות התיקון, שלא לדבר על סבל התושבים הם עשרות מונים ואפילו מאות, גבוהות יותר מבניה מתחשבת מראש.
כפי שנאמר סוף מעשה במחשבה תחילה.

 

[פנחס25]

האם באיזור באר שבע הטרסות עזרו

באיזור באר שבע נטעו צמחייה וטרסות על מנת לעצור את הנגר העילי. האם זה באמת עזר ?
&nbsp
אם כן. אולי כדאי לחזור לשיטת הטרסות שנהוגה בארץ מאות שנים. כך שהמים יעצרו ויחלחלו.
&nbsp
זה יכול להיות גם בשטחים פתוחים. וגם באיזורים עירוניים (כיום מנקזים את המים מאחורי הקירות על מנת לא להכביד על הקיר. אם יעצרו את המים ויתנו לו לחלחל האם המים יגיעו לתהום ? )

 

[עמית מהשרון]

ה"שיחים" שהוקמו סביב באר שבע

אינם פותרים בעיניי בעית ניקוז אמיתית (מדובר על שטחים רחוקים יחסית מיישוב), אלא בפשטות הביאו לחורבן טוטאלי של אפיקי הנחלים הטבעיים (במיוחד ביובלי נחל עשן ונחל פטיש, לא רק). ממליץ להימנע מהשיטה הזו בשטחים טבעיים.

מה שכן כדאי לעכב את הזרימה, למשל ע"י הסטת חלק ממנה לבריכות חורף ואפילו בורות מים, שתופסים שטח קרקע מצומצם יחסית והשפעתם על מורד הנחל פחות קריטית מבחינת המערכת האקולוגית.

 

[דן רוזנצביג]

תבהיר במה אתה רואה חורבן טוטאלי

מה שנעשה בסביבות באר שבע, לא נעשה על מנת לתרום להגנת העיר באר שבע - אלא למען מניעת סחיפה. שתי מטרות עיקריות הנחו את התוכנית: האחת, מיתון התפתחות פראית של ערוצים וגרימת נזקים במורד מסחף ערוצי כבד ומהשקעת הסחף בהמשך הדרת; השניה, שמירת פוטמציאל קרקעי לפיתוח עתידי.
על מנת לסייע לניקוז באר שבע יש צורך בשיטות אחרות, בהן קיימת גם האפשרות לקיומן של טרסות.

הדרך הטובה ביותר לעכוב הזרימה היא בפיזורה ולא בריכוזה.

אם מדובר בבריכות חורף ו/או אפילו בורות מים, זוהי פעולה בסמוך או בתוך הנחל הזורם. כלומר, לאחר שהמים "טיפלו" במדרונות והביאו עמהם סחף רב. כאן ניתן ליישם סכרי השהיה ו/או מאגרי צד ( שתועלתם מוגבלת לזרימות "קטנות" יחסית.

 

[עמית מהשרון]

כל רצועת הנחל נפלה קורבן לעבודות עפר וכלים כבדים

למעשה שום דבר מהצמחייה הטבעית המקומית לא נשאר בערוצים שעברו "הסדרה", כר פורה להתפשטות צמחייה זרה ופולשת.

יותר מכך מדובר על ערוצים הרחוקים מהבינוי העירוני. אין סיבה מיוחדת להניח שדפוסי הסחיפה שם שונים ממה שהיה במשך מאות השנים האחרונות.

הפוטנציאל לפיתוח עתידי, כדבריך, גורם נזקים כבדים בפני עצמו גם מחוץ לערוצים. הדרך הנכונה והאפקטיבית הייתה להשקיע את הכסף בהגברת האכיפה (מחד) ובעידוד ההתיישבות הבדווית במקומות מוכרים ומסודרים (מאידך). מאבקי כוחות והשתלטות על קרקע תוך הריסה מוחלטת של בתי הגידול, אינם מתאימים למדינה ריבונית.

הן את בריכות החורף והן את בורות המים, אני מציע ליישם בעיקר בשולי האזורים העירוניים, בהם כמויות הנגר הן מעבר למה שהיה ממילא באופן טבעי. אני פחות מציע ליישם זאת בשטחים הטבעיים - סחף הוא חלק מהמערכת הטבעית (ובוודאי באזורי הספר שתכסית הצומח בהם דלילה מטבעה). כמו כן, חשוב לפקח על הרעייה באזור כדי לאפשר לצמחייה הטבעית להגיע לכיסוי המתאים לשטח.

 

[דן רוזנצביג]

טיפול בערוצים - אני מתייחס לשיטות מומלצות ולא לביצוע כושל

הפעולות שאני מתייחס אליהן - הן פעולות במדרונות, עם פגיעה מיזערית בצומח הטבעי. אין לגעת בערוצים עצמם למעט מתקני כניסה בראשיהם. חייבים למנוע ממי הנגר הנותרים, המגיעים מהמדרונות, להכנס ישירות לערוצים שלא דרך מתקני כניסה מיוצבים ( היצוב יכול להיות גם ייצוב צמחי - בכפוף לתנאים) .

אכן קיימות שיטות נוספות למניעת סחיפה ובהחלט מסכים איתך בנושא הרעיה המבוקרת.

כמובן אני מסכים לעידוד ההתיישבות הבדווית במקומות מוכרים ומסודרים , להפסיק את הריסוסים של שדות החיטה הדלים, המשמשים במקרה הטוב כשדות מרעה ולא להרוס את הסכרים שהם בונים בתוך הנחלים - סכרים המווסתים את הזרימות בהם.

באשר ל"בריכות החורף" ולבורות המים ושטחי הגינון העירוני - הם נכללים בתוכנית לבניה משמרת הנגר.