ברוח הפאנפיקים שהונהגה בפורום...

[ברבריס]

ברוח הפאנפיקים שהונהגה בפורום...

עוד אחד!

טוב אז: דראבל, קטניס POV,

לעורבני חקיין אז לאאאא לקרוא אם לא קראתן את שלישי.
ו.... זהו?
תודה רבה לעמית (Mrs Wing) הבטא המקסימה שעזרה לי להבין מה שלג עושה

אי פעם.

ישנם דברים שהתרחשו לפני כל כך הרבה זמן, שכבר לא ברור לי אם הם קרו באמת. דברים כמו הרגשות שלי אל גייל לפני הכניסה לזירה, העיניים של פיטה כשמצאתי אותו. משפטים בודדים, לחישות, מהזמן ששהינו במערה.

במקום זכרונות אני רואה אבק שריפה ואש. אני רואה את רסיסי הקפיטול פזורים על האדמה. הכל מטושטש, ואני כבר לא בטוחה אם ששכחתי את אותם הדברים, או שאי פעם זכרתי.

אני תוהה אם ככה פיטה רואה את זה. אם במקום זיכרונות שלמים עולות לו תמונות זוועה, נצנוץ של עוקץ, פרצופים מחוקים מבסרי רעות.

אני תוהה אם הוא אי פעם יזכור שוב. אני תוהה אם אי פעם אני אזכור שוב.

 

[N o R i K o]

MJ מעליי, וגם כאן

כי לא כזה קשה לסמן בכותרת D:

קודם כל נחמד שאת מפרסמת. אבל זה פורום, לא בלוג לפרסום פאנפיקים. משמע הדברים כאן הם הדדיים. משמע אם את כותבת ומצפה שיגיבו לך, הנכונות מצדך היא גם להגיב לאחרים. אבל זה כבר סתם נו-נו-נו מצידי כמנהלת, אז את זה את יכולה לרשום בצד כהערת בונוס, לא חובה.

עכשיו טכני. אין דבר כזה "אם ששכחתי." זה או "בטוחה ששכחתי", או "אם שכחתי." ואם היא פעם זכרה ועכשיו היא לא, כך שהיא שכחה. ואז התנאי שלך, "אי פעם זכרתי - או ששכחתי" לא עומד בעינו. "אני כבר לא בטוחה אם שכחתי את אותם הדברים, או שלא היה לי מלכתחילה מה לזכור" היה עובד.
"אני תוהה אם גם פיטה רואה את זה כך" - כי זה לא תהיה שעומדת באוויר, זו תהיה שמתקשרת לתחושות שלה.
פרצופים מבשרי רעות. בשורה.

ועכשיו עלילתית.
בגדול אהבתי. אבל.
זה מאוד עמד באוויר. כאילו לפאנפיק הזה לא באמת היה מה לומר חוץ מ"קטניס נורא מבולבלת". אני חושבת שהיו יכולים להיות כאן הרבה יותר "פאנצ'ים". "אני תוהה אם אי פעם אזכור שוב" (להשתמש פעמיים באני זה נורא מעוברת, אלא אם רצית את המשפט המקביל למשפט של פיטה, ואז זה היה צריך להיות - אני תוהה אם אני אי פעם אזכור שוב) ואז להוסיף - "או שאולי אני לא רוצה לזכור" כדי שתהיה שורה תחתונה. אולי זה בכלל לא מה שתכננת לומר, אבל הרגשתי שאני צריכה הסבר ללמה קטניס לא זוכרת.
זה גם לא ממש שבמקום זכרונות היא רואה אבק שריפה ואש... הייתי אומרת את זה - "בין רסיסי הזכרונות שלי אני רואה בעיקר אבק שריפה ואש." כי הדברים האלה הם בסופו של דבר סוג של זיכרון שלה, אנלוגיה מוחית שהיא עושה - זיכרון של המשחקים ושל המוות של פרים.
אולי זו הייתה המטרה שלך בעצם, ליצור קטניס קצת תלושה מהיסוד ולא אחת שיודעת חד משמעית מה יש לה לומר. ומצד שני זה לא נראה כמו מונולוג של "הנה אני שופכת את הרגשות שלי" אלא מונולוג שהיא חשבה עליו מראש. וכאן נוצרת הסתירה.
ובשורה התחתונה - זה טוב. אבל זה יכול להיות וואו. את רק צריכה להחליט מה בעצם את רוצה לומר.