ברוח חג העצמאות

[דיש]

ברוח חג העצמאות ../images/Emo104.gif ../images/Emo165.gif ../images/Emo164.gif

שלום לכותבים ולקוראים היקרים. בוודאי לכולכם יש ספר נפלא שעדיין לא נכתב בראש. גם לי כמובן. ויש לי גם בעיה- על פי חוקי טרקי סיטי וההגיון הטוב, לא כדאי להתחיל להסתבך עם תאורי מקומות שאותם לא ראיתי מימי כמו נברסקה עילית או ניו דלהי (מודה, צר עולמי כעולם נמלה), אלא לעבוד עם חומרים מוכרים, כמו עפולה ותל אביב. מצד שני, הספר שלי עוסק בזמנים עתידיים בהם דברים רבים יהיו שונים, כך שיש לי חופש מסויים בתאור העובדות. וחוץ מזה, נדמה לי שלא ראיתי אף ספר מד"ב מקורי במדף רבי המכר, כך שאני מייעדת את הספר ליצוא. ומי בסטוקהולם ירצה לקרוא סיפור על חולון? אז מה דעתכם? להישאר על קרקע בטוחה מבחינת התאורים, כלומר, להישאר בארץ, או לתת לדמיון לטוס חופשי, לתת לעלילה להתנהל באמריקה, ולהסתכן בחוסר אמינות?

 

[Yuli Gama]

חג שמח גם לך

קודם כל, אם ברצונך לראות רבי מכר מקוריים אז יש כמובן את "הצד האפל", של גאי חסון "לפעמים זה אחרת", של ורד טוכטרמן (בוג'י) "הבוגד ממגדן" , רז קור..קוי..משהו. וכמובן "חלומות באספמיה" ובקשר לשאלתך, אם את לא ניכנסת לתיאורי אורח החיים, המנהגים והאיפיונים המיוחדים של המקום המדובר, אני חושבת שאת יכולה חופשי לקחת מקומות בארצות הברית. תשקעי כמה דקות לבירור האקלים והגיאוגרפיה באותו איזור, כמה בירורים על גודל האכלוסיה, ואפשר לעבוד. כל הזמן שאת לא מתמקדת בתיאורי מקום מפורטים, ומשתמשת בהיגיון בריא, אז התיאורים יהיו אמינים. אחרי הכל, לא ממש משנה איפה מתרחשת העלילה, אם התיאורים שלך מתמקדים בחיי, ומעשי הדמויות. מצד שני, אם את מיעדת את הספר ליצוא, לקוראים בחו"ל יהיה אולי דווקא יותר מעניין לקרוא על אורח החיים בחולון, או בעיר אחרת בארץ, כי זה החו"ל בשבילם. מה גם, שיש לך תמונה הרבה יותר ברורה בראש של מקום בארץ, כך שהתיאורים שלך יזרמו ביותר טבעיות, מאשר אם תהיה צריכה להמציא אותם מאפס.

 

[cwen]

יש גם את ללא מלים של אדי בן מיור

לא צריך להתעלם ממנו רק כי הוא לא מסתובב בפורומים של חברי האגודה. ולדיש - אם הסיפור מתרחש במקום אמיתי, עדיף שתכתבי על מה שאת מכירה. אלא אם כן העתיד מאוד מאוד רחוק, עדיין מיקום הסיפור בנברסקה עלית יכול ליצור טעויות מביכות אם לא נסעת לשם לעשות מחקר.

 

[Yuli Gama]

לא מתעלמת

פשוט פעם ראשונה שאני שומעת עליו. אפשר יותר פרטים?

 

[cwen]

בוודאי

הנה קישור מדף מועדון הקוראים של אספמיה יש לאות ל: http://aspamia.co.il/clubbooks12.htm והנה הדף הרלוונטי מהוצאת אופוס: http://www.opus.co.il/book_detail.asp?book_id=1093&affiliate_id=0 הוא יצא מעט אחרי הספר של בוג'י. ואפילו נכתבה עליו ביקורת בגליון 2 של חלומות באספמיה.

 

[cwen]

שיט. הקישורים לא יצאו קישורים

הנה ניסיון שני:

 

[Yuli Gama]

תודה

אני אחפס אותו בסיפריה

 

[Boojie]

יופי של ספר, שווה קריאה.

והנה ביקורת שלי עליו, שתיתן לך יותר פרטים.

 

[אביגיל והזאטוטים]

רבי מכר ???

מוזר, לא ממש שמעתי עליהם, אולי חוץ מהספר של טוכטרמן. את הצד האפל קראתי באתר של בלי פאניקה, לא ידעתי שהוא יצא לאור. מה שאני מתכוונת לומר הוא, שקהל היעד בארץ למד"ב מצומצם ממילא, וכמו בסרטים, מעדיף מד"ב תוצרת חוץ.

 

[Boojie]

יקירתי, כל הספרים שציינת

רחוקים מאד, כרגע, מלהיות רבי מכר. והבוגד ממנדגן זה של רז קולר.

 

[Boojie]

תקראי לי קרתנית ושמרנית,

אבל אני חושבת שכתיבת ספר כדי לייעד אותו לשוק מסוים מלכתחילה פוגמת באמת האמנותית שאת מסוגלת לבטא בספר הזה, כי את תכתבי את מה שלא טבעי לך, והקורא ירגיש את זה. אבל מה אני יודעת. ואגב, בימינו המצב הוא שכסופרת מד"ב מתחילה, הסיכויים שלך לפרסם ספר בארץ גדולים מהסיכויים שלך לפרסם ספר בחו"ל, פשוט בגלל שכרגע התחרות קטנה יחסית. אסור לשכוח שבחו"ל, אמנם השוק גדול יותר, אבל מצד שני גם מספר הכותבים המפרסמים גדול בכמה סדרי גודל, וקשה, קשה, קשה להשתחל שם לשוק (למשל, כמעט בלתי אפשרי להגיע לכך שהוצאה מוכרת תקרא את הספר שלך בלי שיהיה לך סוכן. וגם סוכנים קשה להשיג, כי גם הם מסננים את הסופרים שהם מייצגים). והסיכוי להצליח להגיע לרב-מכר (או אפילו סתם למכירות סבירות) בשווקים הזרים קטן יותר מאשר בארץ. עד כאן לגבי האשליה הישראלית הנפוצה שלפרסם בשוק זר הרבה יותר קל.

 

[אביגיל והזאטוטים]

יש בזה משהו ../images/Emo58.gif

הרעיון עדיין כל כך החיתוליו שאני יכולה להנביט אותו כרגע בכל מקום. עדיין, אין כמו תחושת האמינות שנובעת מתאור מקום שחיים ונושמים אותו. כניראה שהרצון לכתוב ב'אנגרית' נובע מזה שעד עכשיו כמעט 100 אחוז מספרי המד"ב שקראתי היו מתורגמים, כך שיותר טבעי לי להרגיש את התרגום בספר. אולי זו גם קצת התחמקות מלהסתכל למציאות הישראלית בעיניים. ד"א - ידוע לך על מישהו שעשה את זה והצליח בחו"ל בתחום המד"ב?

 

[אביגיל והזאטוטים]

טוב, זה מה שקורה כשמשתמשים ביותר

מדי ניקים

 

[אנאתורן הרביעי]

אמממממממממממ...

אם זה בזמן עתידי אז יכול להיות שכל המקומות כבר שונים, לא חשבתם על זה?. בספרי, שאגב הוא פנטזיה עלילתית, אני חושב על המקומות היפים שטיילתי בהם, על חופי הים וסערת הגלים, על המדבר וסופות החול, וככה הכי כיף לכתוב ספר, אתה באמת מרגיש מה שאתה כותב...

 

[הלדין]

טוב

כדברי בוג'י, כדאי שתחשבי קודם על השוק המקומי ואחר-כך על השוק העולמי. כל הסופרים הגדולים התחילו מקטן ורק לאחר כמה שנים טובות נודע שמם ברחבי תבל. וחלק מהספרות הישראלית מתורגמת בסופו של דבר לשפות אחרות אם הוצאות לאור זרות רואות שהספר נמכר היטב במכורתו. ומדריך טרקי-סיטי היה כולל גם את העצה כתוב בשפה שבה אתה הכי שולט לולא היה זה מובן מאליו. כל ספר טוב דורש תחקיר. אם תכתבי על חולון, זה יקטין את כמות המידע שתצטרכי לכסות עליה בתחקיר לספר הזה.כמובן שאת צריכה גם להשקיע בכל המרכיבים האחרים של הסיפור אבל גם הרקע נחשב לעיתים קרובות כמשמעותי. בהצלחה עם הספר.

 

[N Y]

עוד עצה

כמאמר קודמי, עדיף להשתמש בסביבה מוכרת. הסיבות לכך רבות, ואמנה כמה מהן: א. גם אם עיינת בעשר מפות של בוסטון, קראת שלוש אנציקלופדיות המוקדשות להיסטוריה שלה וצפית בחמישה סרטי קולנוע המתרחשים בה, אין לך מושג קלוש לגבי דיעותיו, חינוכו, אופיו ואפילו מבטאו של הבוסטונאי הממוצע, או אפילו האמריקאי הממוצע. התיימרות להציג את אורח החיים הנ"ל, שאינו מוכר לך אך מוכר היטב לרבים מקוראייך הפוטנציאליים היא דרך נוחה וזולה להשמיד כל אמינות שאולי תהיה לסיפורך/ספרך. ב. סיפורים המתרחשים בבוסטון יש כמו זבל. סיפורים המתרחשים בחולון? הרבה פחות. מדוע שמישהו יהיה מעוניין לקרוא סיפור בוסטונאי פרי עטך כאשר יש לו סחורה מקומית קרוב לבית? ג. הבעיה אינה רק במיקום כי אם גם בדמויות. גם אם קראת לדמויות בסיפור ג'ון, דומיניק, סונג, יואכים ופטימה, אין הדבר מספיק בכדי לתת להן זהות לאומית מיוחדת. הרבה כותבים ישראליים חוטאים בכתיבה על גיבורים אמריקאיים המתנהגים, למרבה הזוועה, בדיוק כמו חבריהם הישראליים של הכותבים הישראליים. סיפור אחד בו נתקלתי אף הגדיל לעשות: אחד מגיבוריו האמריקאיים למהדרין מפטיר שם באדישות, "הו, האמריקאים הטיפשים האלה"... ד. זה לא נימוק אלא דוגמה מחכימה: אפריים קישון. נקודה. הערה אחרונה: האם צברת ניסיון מספיק בכתיבת סיפורים קצרים בטרם תגשי לאתגר כה גדול כספר שלם?

 

[דיש]

ok, מסכימה. על אף ש...

האמת, אם אני מתארת ארוע מאד רחוק בזמן, גם אם אני לא נכנסת לדקויות זה לא יהיה כל כך משמעותי. לגבי נסיון בסיפורים קצרים- לא מספיק. זה לא סותר את החשיבה במקביל על הספר.

 

[הלדין]

טוב

אומנם תרבויות משתנות עם הזמן אך כמה מהתוואים הבסיסיים נשארים קבועים ברוב המטמורפוזות התרבותיות ורק העטיפה משתנה(למרות שקשה לדעת איזה מבין אותם תוואים יישמר ואיזה מהם יידהה וייעלם). בכל מקרה, יותר קל לחזות את כיוון ההתפתחות של חברה המוכרת לך על פני כיוון ההתפתחות של חברה שאיננה מוכרת לך. כמה שנים מפרידות בין הסיפור שלך לזמננו?

 

[דיש]

בערך 300 שנה

כאשר מה שקורה אז נטוע חזק במה שקורה עכשיו.

 

[הלדין]

טוב.

שלוש-מאות שנה זה הרבה מאד זמן. אומנם אני מניח שעד אז תוחלת החיים תתארך עד כדי כך ששלוש-מאות שנה ייראו כפרק זמן קצר יחסית אבל עבורנו זה זמן די ארוך. אני מניח שבפרספקטיבה כה ארוכה רק הפיגוע בתאומים ייזכר מכיוון שיש לו השפעות מרובות כפי שאנחנו זוכרים את המהפכות האמריקניות והצרפתיות אבל אנחנו לא זוכרים את המלחמות שניהלה בריטניה עם צרפת בצפון אמריקה לפני זה על לואיזיאנה(שבזמנו הייתה הרבה יותר גדולה מלואיזיאנה המודרנית). השוואה זו יכולה לתת לך פרספקטיבה מסוימת. בעקרון, כתיבת מד"ב דורשת יותר ידע מכתיבת פנטזיה. רצוי שתכיני לעצמך רשימת שאלות ואז תחפשי את התשובות עליהן. אחר כך, תגבשי את העתיד כפי שאת תופסת אותו מהבחינה הטכנולוגית ואז תגדירי בעקרון את הסוציולוגיה והפסיכולוגיה של אותה חברה(ואם מדובר בחברה שהתפתחה מהחברה הישראלית, תחליטי איזה ממאפייניה של החברה הישראלית שרד ואיזה הוחלף). וכמובן, תנסי לחשוב איך יראה העולם מחוץ לישראל בעוד 300 שנה אם במקרה אחת מהדמויות צופה במהדורת חדשות או שעבודתה או היבט מסוים בחייה קשור לפעילות שקשורה לפוליטיקה העולמית.