את מתארת ילד שמח ומלא חיים- איזה יופי 
שברון הלב של הורים רבים עם קבלת האבחון
נובע בעיקר מאיזושהי תמונה קודרת שמצטיירת בעיני-רוחם
(לעתים "בעידודם" של אנשי המקצוע).
נכון, הדרך לא תהיה סוגה בשושנים, אבל לצד האתגרים יכולים להיות בה יופי ושימחה.
לשאלתך- אכן, אבחון פסיכולוגי+רפואי (למשל נוירולוגי) + שאלונים שממלאים הורים וגננת/מורה,
כך מתנהל אבחון על הספקטרום.
נכון, יש גם טעויות- במיוחד בגילאים רכים כ"כ ולשני הכיוונים:
ילדים שלא מקבלים אבחון למרות שהם כן על הספקטרום, וילדים שאינם ממש על הספקטרום ומקבלים אבחון.
דוקא הסוג השני פחות בעייתי.
הבכור שלי למשל (בן 25), משלם עד היום בסבל רב, על כך שעבר 3 מאבחנים עד שרק בגיל 13 קיבל אבחון, תשובות, מענים.
אבחון בגיל שנתיים וקצת מאפשר קבלת שפע מענים.
חשוב, לפי נסיוני, לא "לפול" על הילד עם כל סוללת ההתערבויות הטיפוליות, אלא לבחור את המענים שלהבנתך יהיו נכונים לו.
והיה ובעוד שנה-שנתיים עדיין תפקפקי בנכונות האבחון, אפשר יהיה לעשות אבחון חוזר ואם אמנם הילד אינו א"ס (=איש ספקטרום) האבחון יימחק.
אבחון אינו גזר-דין, הוא סימון על המפה- כאן אנחנו נמצאים.
עכשיו אפשר לנסות להבין מה פשר ה"כאן" הזה-
ומומלץ ביותר להעזר לשם כך בא"סים, שהם המומחים האמיתיים לספקטרום, ופחות באנשי מקצוע
ולהתחיל לתכנן את המשך הדרך.
מרוב לחץ, הורים רבים מדלגים על שלב הלמידה של פשר העניין, ורצים לעשיה.
בכל עניין אחר, ברור לרובנו, שלפני שעושים החלטות ובחירות, חשוב להבין במה מדובר.
לפעול על בסיס ידע והבנה, על בסיס שיקול דעת,
ולא להיות מופעלים ע"י פחדינו או ע"י הוראות מזרים (אנשי מקצוע במקרה זה).
נראה לי, שזה נכון שבעתיים בעניין זה-
כשמדובר על עולם שאינו נהיר לרוב ההורים (ההוויה האוטיסטית) ובהחלטות שישפיעו מאד על ילדינו.
הנה שני קישורים להתחלה: אחד מהסוג הנ"ל ואחד לצד המעשי
מכתב פתוח מא"ס להורים שזה עתה בנם/בתם קיבל/ה אבחון על הספקטרום -
ולצד המעשי-
www.kolzchut.org.il
חיזקי ואימצי
הגעת למקום הנכון
פה תוכלי לפרוק וגם להתייעץ בנסיונם של הורים ואנשי ספקטרום
שברון הלב של הורים רבים עם קבלת האבחון
נובע בעיקר מאיזושהי תמונה קודרת שמצטיירת בעיני-רוחם
(לעתים "בעידודם" של אנשי המקצוע).
נכון, הדרך לא תהיה סוגה בשושנים, אבל לצד האתגרים יכולים להיות בה יופי ושימחה.
לשאלתך- אכן, אבחון פסיכולוגי+רפואי (למשל נוירולוגי) + שאלונים שממלאים הורים וגננת/מורה,
כך מתנהל אבחון על הספקטרום.
נכון, יש גם טעויות- במיוחד בגילאים רכים כ"כ ולשני הכיוונים:
ילדים שלא מקבלים אבחון למרות שהם כן על הספקטרום, וילדים שאינם ממש על הספקטרום ומקבלים אבחון.
דוקא הסוג השני פחות בעייתי.
הבכור שלי למשל (בן 25), משלם עד היום בסבל רב, על כך שעבר 3 מאבחנים עד שרק בגיל 13 קיבל אבחון, תשובות, מענים.
אבחון בגיל שנתיים וקצת מאפשר קבלת שפע מענים.
חשוב, לפי נסיוני, לא "לפול" על הילד עם כל סוללת ההתערבויות הטיפוליות, אלא לבחור את המענים שלהבנתך יהיו נכונים לו.
והיה ובעוד שנה-שנתיים עדיין תפקפקי בנכונות האבחון, אפשר יהיה לעשות אבחון חוזר ואם אמנם הילד אינו א"ס (=איש ספקטרום) האבחון יימחק.
אבחון אינו גזר-דין, הוא סימון על המפה- כאן אנחנו נמצאים.
עכשיו אפשר לנסות להבין מה פשר ה"כאן" הזה-
ומומלץ ביותר להעזר לשם כך בא"סים, שהם המומחים האמיתיים לספקטרום, ופחות באנשי מקצוע
ולהתחיל לתכנן את המשך הדרך.
מרוב לחץ, הורים רבים מדלגים על שלב הלמידה של פשר העניין, ורצים לעשיה.
בכל עניין אחר, ברור לרובנו, שלפני שעושים החלטות ובחירות, חשוב להבין במה מדובר.
לפעול על בסיס ידע והבנה, על בסיס שיקול דעת,
ולא להיות מופעלים ע"י פחדינו או ע"י הוראות מזרים (אנשי מקצוע במקרה זה).
נראה לי, שזה נכון שבעתיים בעניין זה-
כשמדובר על עולם שאינו נהיר לרוב ההורים (ההוויה האוטיסטית) ובהחלטות שישפיעו מאד על ילדינו.
הנה שני קישורים להתחלה: אחד מהסוג הנ"ל ואחד לצד המעשי
מכתב פתוח מא"ס להורים שזה עתה בנם/בתם קיבל/ה אבחון על הספקטרום -
ולצד המעשי-
אנשים על רצף האוטיזם
www.kolzchut.org.il
חיזקי ואימצי
הגעת למקום הנכון
פה תוכלי לפרוק וגם להתייעץ בנסיונם של הורים ואנשי ספקטרום
