ברוכה השבה צפון קוריאה!

[cubano1]

ברוכה השבה צפון קוריאה!

אחת המדינות הכי דפוקות בעולם, שלטון טוטאליטאי בסגנון מזרח גרמניה, רק יותר מסוגר.
במשך השנים נתפסו לא פעם ולא פעם בשקרים לגבי גילאי מתעמלות, והרבה פעמים גם לא נתפסו לגבי שקרים סביב גילאי מתעמלות (kim gwang suk)

איגוד ההתעמלות הצפון קוריאני גורש מכל פעילות בינ"ל לאחר שהתברר שהמתעמלת Hong Su Jong התחרתה בין 2003 ועד 2009 תחת שלושה תאריכי לידה שונים.
וזאת היתה עברת הגיל השניה של הצפון קוריאנים.

היום הוסר העונש והצפון קוריאניות רשאיות שוב ליטול חלק בתחרויות בינ"ל.

עם כל הדפיקות - הצפון קוריאניות מאז ומתמיד פיתחו במעבדות שלהן מתעמלות אקרובטיות שנטלו סיכונים רבים והציגו דרגת קושי גבוהה מאד.
יהיה מעניין לראות אותן שוב בפעילות, אף על פי שהן נוטות להגיע רק לתחרויות גדולות מאד - כך שיתכון שההצצה הראשונה תהיה רק באליפות העולם באנטוורפן 2013, או בנאנינג, סין 2014.

 

[נועה חורש]

צפון קוריאה

קוריאה הצפונית אכן כידוע היא מדינה פאשיסטית נוראית. לאזרחים אסור ליצור קשר עם אזרחים מחוץ למדינה, ולהיפך, לעולם אסור ליצור קשר עם קוריאה הצפונית. אין אינטרנט, לא ניתן להיכנס/לצאת מהמדינה. תקשורת מצונזרת מאוד. עוני גדול, תברואה ירודה ועוד.
יחד עם זאת, המלך הפסיכי שלהם מטפח לו נבחרת של כ-2000 מתעמלות עילית, שעושות עבורו הופעות התעמלות מרהיבות כמותן לא נראו מעולם בשום מקום. הסירק דה סוליי פראיירים לעומתן. המתעמלות המסכנות הללו גרות בפנימייה, לא הולכות לבי"ס או מקיימות חיים כלשהם מחוץ להתעמלות, אלא רק מתאמנות ימים שלמים על הופעות סינכרוניות של 1000 או 2000 מתעמלות שמבצעות בו זמנית שרשראות אקרובטיות מורכבות בתיאום מושלם. על רצפת בטון.
חוץ מהנבחרת המוזרה הזו, שכוללת לרוב ילדות בגילאי 6-13, יש נבחרת אולימפית. שגם לה, כמו כל אזרח צפון קוריאני אחר, אסור לצאת מהמדינה ואסור ליצור קשר עם אף אחד. לכן הן הולכות רק לאליפויות עולם ולתחרויות מבחן לאליפויות עולם בליווי אנשי צבא מארצן.
זכורה לי בבירור הקופצת ההיא שלהם, לא זוכרת את שמה, שפתאום הגיעה "משום מקום" לאחת מאליפויות העולם (או אולי אולימפיאדת בייג'ין?) וזכתה במקום השלישי בקפיצות. היא דווקא נראתה די בוגרת.

 

[trilliane]

אוי! זו צריכה להיות הסיבה להחרים אותם...

כלומר, אם ידוע (הכוונה להוכחות מוצקות) שמדינה מסוימת מתעללת במתעמלות בניגוד לרצונן ומפעילה עליהן טרור, אז אין שום סיבה לתת לה להתחרות בתחרויות בינ"ל; זה לא ספורט.

 

[נועה חורש]

לא רק במתעמלות מתעללים שם...

מתעללים שם בכולם. בקושי יש להם מה לאכול. אין שום שירותים סוציאליים או רווחה כלשהי. המון דברים אסורים: להגיד משהו שנשמע בערך כמו אי שביעות רצון מהנשיא ז'ונג איל, להגיד משהו בעד קוריאה הדרומית או להתקרב לגבול, לא ללכת לעבודה (יש מס הכנסה אסטרונומי) ועוד. העונש הוא עונש מוות ללא משפט.
אומרים שדווקא מי שבנבחרת של ההתעמלות הם בני מזל גדול, מאחר והם קרובים יותר לצלחת, דואגים להם לאוכל ולתרופות, ויש להם ולמשפחתם סוג של חסינות.
וגם כמו שהזכרתי, יש נבחרת של 2000 מתעמלים שעושים הופעות למלך, שהם לא הנבחרת האולימפית. חוץ מזה יש נבחרת אולימפית של מתעמלים אחרים.

 

[trilliane]

ברור... אבל לא צריך לתת להם "פרס" על זה

 

[Itgs]

לא זוכר את שמה

אבל אני די בטוח שהיא זכתה בזהב בקפיצות באולימפיאדה ב- 2008.

 

[cubano1]

hong un jong

זכתה בזהב בבייג'ינג, והיתה פעילה ומוכרת כבר ב 2006.
היא לא הגיחה משום מקום - אבל יש צפון קוריאניות כאלה....

 

[cubano1]

צפון קוריאה לא צריחה להדאיג אף אחד...

התופעה הזאת תגווע מעצמה בשנים הבאות

כמובן, שהתנאים המזעזעים של המתעמלים שהם רכוש המדינה הם לא שונים משיטת ההתעמלות שהיתה נפוצה בברית המועצות, מזרח גרמניה וכל מדינות הגוש הסובייטי עד סוף שנות ה 80.

נדיה קומנצ'י, נלי קים, אלנה מוקינה, טורישצ'בה, קארין יאנז, דאגמר קרסטן ושות' כולן היו רכוש המדינה, חלקן חטפו מכות וכולן היו בפנימיות סגורות משלב מסוים של הקריירה, הרחק מהמשפחות ותחת ביקורת מלאה בחו"ל על מנת שלא להביך את מדינת האם וכמובן שעל מנת שלא יברחו לאיזו שגרירות ויבקשו מקלט מדיני...

 

[cubano1]

צריחה??!!?!? צריכה....

 

[Tammie]

קורה לכולם..... ולי אישית די הרבה....

ואני ממש מסכימה איתך.
כן, המצב בצפון קוריאה מזעזע, אבל לא יותר מזעזע ממדינות דיקטטוריות אחרות שפעלו בעולם ההתעמלות.

 

[נעממהה]

סרט דוקומנטרי- a state of mind

ההופעה שאת מדברת עלייה נקראת ה-"mass games" והיא לא כוללת רק התעמלות אלא גם דברים מרהיבים נוספים כמו קולאז' ענק כאשר מאחורי כל פיקסל יושב ילד. ממש לא מזמן מצאתי את הסרט המלא ביוטיוב שמתעד את חייהן של שתי מתעמלות שמתכוננות למשחקים האלה.

אבל זה לא נכון שהבנות נמצאות בפנימייה ולא הולכות לבית הספר. אלו יותר חוגי אחה"צ ארוכים שמתקיימים בצייתנות מדהימה. לא כל מי שהולכת לאימונים לקראת המשחקים באמת תשתתף בהופעה הסופית. האימונים אולי פוגעים בלימודים, והופכים את החיים של הבנות לעמוסים, אך לא מצאתי הבדל בין זה לבין החיים שיש למתעמלות עילית בארה"ב. שון ג'ונסון למשל (טריליאן, את מוזמנת לבדוק את דבריי) הייתה הולכת לבית ספר רגיל ואח"כ הולכת ל-5 שעות אימון. רק כאשר יוצאים לחופשת הקיץ, האימונים מתפרשים על רוב שעות היום.

למי שרוצה לראות- הנה הסרט a state of mind
הוא מספק הצצה נדירה לעולם של צפון קוריאה. לא רק מבחינת ההתעמלות.. מדהים לראות איך למשל כיתת האנגלית שלהם מאובזרת בצורה שכאן אפשר רק לחלום עלייה.

 

[נועה חורש]

המתעמלות הללו לא יודעות קרוא וכתוב

זה מה ששמעתי. אז מה בדיוק הן עושות בבית הספר כל יום?

 

[נעממהה]

לא יודעת מה שמעת

אבל הן הולכות לבית ספר כמו כולם. רואים אותן שם בשיעור היסטוריה, אנגלית ועוד.
צפון קוריאה היא אולי מדינה חשוכה ודיקטטורית, אבל במסגרת היותה כזאת היא מעודדת משמעת ולמידה.

 

[cubano1]

אני בטוח שהן יודעות קרוא וכתוב

מה שמאפיין את המשטרים הקומוניסטים האלה הם דווקא מערכות חינוך שוויוניות ודרקוניות, ולרוב שיעורי קרוא וכתוב מהגבוהים בעולם.
על פי נתונים, 99% מצפון קוריאנים יודעים קרוא וכתוב.

אני מנחש שלבנות האלה יש מעט מאד שליטה על החיים שלהן, אבל שבמסגרת המאד נוקשה בה בן נמצאות, הן גם מתאמנות מיליון שעות ביום, גם לומדות בבית ספר, גם מקבלות מזון בצורה מוקפדת (בעוד אזרחים מחוץ לבירה ובאזורי הכפר רעבים) וגם מקבלות מעקב רפואי צמוד.

 

[נועה חורש]

בכתבה שאני ראיתי מסופר שהן לא יודעות

מערכת חינוך טובה (טובה לפי הסטנדרטים שלנו כמובן) קשה לי להאמין שאפשר לקיים שם, בעיקר בגלל חוסר הקשר עם העולם. אין מהמדינה הזאת פרסומים מדעיים, או מספיק התעדכנות מהעולם, שאלו חשובים מאוד בהתפתחות חינוכית.
מטרת העל בוודאי גם אינה לפתח לומד עצמאי וסקרן, שלבסוף יכול להוות איום כלשהו, ולכן גם תכנית הלימודים שלהם בוודאי כוללת רק תכנים לאומניים שספק כמה הם תורמים למוח.
בכתבה התיעודית שפעם ראיתי, רואים ילדות קטנות שמתאמנות בשעות בוקר מוקדמות או אל תוך הלילה, לא הולכות לבית הספר ולא לומדות קרוא וכתוב. האוכל והמעקב הרפואי הוא היתרון שלהן.

 

[trilliane]

 

[cubano1]

מערכת החינוך

על זה שהן לא מכירים את הפרסומים המדעיים האחרונים אין לנו ויכוח.
ואני אוסיף על כך שמרעילים אותם בשטויות אידיאולוגיות, וש85% מיום הלימודים בוודאי מוקדשים להאדרת המנהיג שלהם, השיטה שלהם, וכו'.

אבל אני מבטיח לך שקרוא וכתוב הם יודעים מצוין.

 

[trilliane]

שון ג'ונסון דווקא לא דוגמה מייצגת

רוב מתעמלות העילית בארה"ב מתגלות בגיל מוקדם יותר ומתחילות התעמלות אינטנסיבית יותר עוד בילדות, כולל מחנות אימונים והשתתפות בתחרויות. שון דווקא התחילה את כל אלה מאוחר יחסית וכשהיא פתאום קטפה מקומות ראשוניים בתחרויות הראשונות הגדולות שהשתתפה בהן היא הפתיעה רבים כי היא בעצם "צצה" ולא הכירו אותה כמעט לפני כן. זה כבר היה אצלה בגיל די מבוגר (14 או לכל הפחות 13) קרוב למעבר לבוגרות (שאצלה הוא היה בגיל 15 כי היא הייתה בת 16 באולימפיאדה).

היא גם ציינה שעד השנה לקראת האולימפיאדה היא התאמנה כ-25 שעות בשבוע בלבד, וימי ראשון היו לה חופשיים, בשעה שרוב מתעמלות העילית מתאמנות כ-40 שעות בשבוע ולכן גם לא הולכות לבי"ס (חוסר זמן) אלא לומדות עם מורים פרטיים, כפי שהוזכר כמה פעמים בסדרה Make it or break it (אבל זה לא ביג דיל; כידוע homeschooling זו שיטה פופולרית בארה"ב גם בקרב תלמידים שאינם עוסקים בפעילויות מיוחדות).

היא באמת הייתה יחסית במעט לחץ כי הוריה מעולם לא דחפו אותה לכך (למעשה היו להם לא מעט חששות). הם תמכו בה ומימנו אותה כי ראו שזה חשוב לה, אבל הבהירו לה כל הזמן שהיא יכולה לעזוב מתי שהיא רוצה. גם המאמן שלה עודד אותה לא להפוך את ההתעמלות למרכז חייה – היה לו חשוב שהיא תלך לבי"ס ותשקיע בלימודים ולא תזניח פעילויות אחרות והוא כל הזמן אמר לה שהאהבה להתעמלות חייבת לבוא ממנה.

אז היא דוגמה מצוינת (אך נדירה) לחיים נורמליים וגם בלי שום לחץ מהסביבה, לא מההורים ולא מהמאמן. היא התאמנה בחייה הרבה פחות ממתעמלות אחרות שהגיעו לאן שהיא הגיעה (כנראה כישרון טבעי וגם מזל

). כמובן, אני בהחלט חושבת שזה צריך לבוא מהמתעמלות עצמן וכשזה מגיע מלחץ סביבתי זה לא בריא בין אם מדובר בהורים לוחצים ודוחפים או מאמנים קשוחים או מה שזה לא יהיה; זה לא מוצדק באף מדינה, לא משנה אם דמוקרטית או טוטליטרית.

עם זאת, גם מתעמלות העילית הכי לחוצות בארה"ב (בהנחה שיש להן הורים שפויים ולא כאלה שצריך להזעיק את המועצה לשלום הילד בשבילם) עדיין לא חיות במשטר טוטליטרי, ולא מאיימים עליהן או כופים עליהן להתאמן, והן חיות עם משפחתן או במקרים חריגים עם משפחה מאמצת, כמו במקרה של גבי דאגלס (וחשוב להדגיש שהיא עברה להתאמן אצל צ'או מבחירתה, חרף חששותיה והתנגדותה הראשונית של אמה).

ע"ס מה שקראתי בביוגרפיה של שון נראה לי ש-MioBi מציירת תמונת מצב לא רעה של מתעמלות עילית, בגדול (כמובן הרבה יותר פריך וסבוני, אבל בגדול) שזה רחוק מאוד מפנימיות קשוחות ומתנאים שמספרים עליהם במזרח אירופה הקומוניסטית לשעבר או במדינות טוטליטריות כיום.

 

[נעממהה]

אף אחד לא כופה על הבנות להשתתף

חבל שאתם מדברים בלי לראות את הסרט. הסרט נעשה בלי הטיות ובאופן אותנטי, וניתן בקלות לקבל את האווירה שם. הכבוד שבהשתתפות ב-mass games לכבודו של השליט הוא עצום. הילדה מחליטה אם היא רוצה ללכת לאימונים וההתרגשות אם היא באמת מגיעה לזה היא גדולה מאוד. אין אף אחד שכופה על הבנות להשתתף במשחקים האלו. צריך לראות כדי להאמין, אבל גם המוני מבוגרים,פשוטים או חשובים, לוקחים חלק בריקודים המוניים לכבוד השליט.

לא שאני אומרת שהייתי רוצה שהבת שלי תלך לכזה דבר, כי בכל זאת, כשזמן האמת מגיע יש כמה הופעות ביום, ואימונים בלי מזרונים לא נראים לי אידאליים (בלשון המעטה), אבל בבקשה לא לעשות דרמטיזציה מוגזמת. הילדים מחונכים ומנומסים, יודעים לקרוא, מכבדים מבוגרים וכן, גם משחקים כמו שילדים בגילם צריכים לשחק. חלק מההליכות שם ממש עוררו בי קנאה.

 

[נועה חורש]

איזו בחירה יש להן

את הסרט כנראה שאראה בסופ"ש.

לדעתי זה כן נחשב לסוג של כפייה. גם בעולם המערבי, כולל בישראל אני סבורה שילדות קטנות לא ממש בוחרות איך לנהל את חייהן, אלא מישהו מחליט עבורן מה שנראה לו נכון.
מצד שני, גם אם יצמידו לילדה אקדח לראש, תהיה לה את הבחירה בין לציית או למות.
אבל זאת כבר סוגייה פילוסופית, של מה זה כפייה ומה זאת בחירה חופשית.