לא ידוע לי על ח'נסאא אחרת
אולם אנו מדברים על אחת בשם תמאד'ר בנת עמרו איבן אלחארת'י אלשריד משבט אלסלמייה , נולדה בסוף המאה הששית , כונתה כאמור בשם אלח'נסאא על צורת אפה הקטן, שבו העצם הקדמית מוגבהת , משהו דומה לאף של האירופאיים , שנחשב צורה ייחודית של יופיה . ידועה כבעלת דיעה עצמאית , אישיותה חזקה , שנבע מבית הוריה , ושני אחיה מועאויה וכמובן סח'ר . הפואמות שהרבתה לכתוב בהן הן פואמות עצב , ומקוטרגים תחת המשוררים או שיירי אלרת'אא , או ההספד .. היתה ידועה בגאוותה מבחינת ביד נדיבה ותרומה שאיפיינו והצביעו על אצילות האדם הערבי במדבר , מהן אמיצות , נדיבות . שירה... סירבה להתחתן לדורייד איבן אלצ'ומה המפורסם , אחד מפרושי ואצילי בני ג'אשאם . לטובת בני שבטה רואג'ה בן עבד אלעזיז , האכזבה היתה ניכרת מקשר זה , על היותו אדם בזבזני בהימורים ואיבוד כספיו , נולד להם בן , עזבה אותו והתחתנה עם בן דודה מדראס בן אבי עאמר , נולד לה ארבעה :יזיד , מועאויה , עמרו , ועמארה , משוררת חיה בשתי תקופות , לפני ואחרי האיסלאם , ומשובצת תחת קטגוריית אלשועראא אלמוח'דרמון .. שירי העצב וההספד נבעו כאשר אחיה מועאויה נהרג על ידי האשים ודורייד בני חרמלה , ביום שנקרא "יום חוזה" ב612 לספ' , היא האיצה באחיה סח'ר לנקום את דם מועאויה , כך סח'ר הרג את דורייד , אולם נפצע , ואחרי שנה מת בשנת 615 לספ'. ביום שנקרא יום כאלב .. כאן האישה הזאת נכנסה ליגון , בכתה אותם רבות , במיוחד את סח'ר ,והמשיכה לדמוע גם אחרי התאסלמותה , עד שאיבדה את מאור עינייה מרוב הבכי עליו . אחרי האיסלאם האיצה בארבעת בניה לצאת עם עומר איבן אלח'טאב ביום שנקרא אלקאדסייה , במלחמת גיהאד , כאשר היא אומרת : " בניי הנה אתם קיבלתם את האיסלאם כנועים , ותצאו לחיים האחרים נבחרים , ואלי שהדי שאין אל מלבדו , אתם בני אישה אחת , נא אל תבגדו באביכם היקר .. . . . ." אחרי הקרב הזה אלקאדסייה , באה אליה הבשורה המרה בנפילת ארבעת בניה , וכאן היא קיבלה את זה בלב מאמין והתאפקה , לא בכתה אלא אמרה את האימרה המפורסמת בהיסטוריה הערבית " תודה לאל שנשא את ראשי למעלה בכבוד , בהיות ארבעתם שהידים , ותקוותי לפגוש אותם בימים יבואו במקום רחמנותו של אלוהים " שירתה גדלה כאמור אחרי מות סח'ר , שירים אלה נחשבו אדירים ביופים ואופן כתיבתם , יש לה דיואן בשמ אלח'נסאא , ואני מצטט בית ממירב מה שכתבה אישה גדולה זו (למרות היופי של השפה המקורית) . : מזכיר אותי עם השחר את סח'ר , ונזכרת בו בכל ערב ושקיעת השמש .. ולולא רוב הסובבים אותי הבוכים את קרוביהם , היית הורגת את עצמי .. " זה סגנונה היחודי שאפיין אחת המשוררות העשירות בכתיבה פאומות .. נ.ב סליחה על שלא הצלחתי להגיב ישירות בשרשור מבחינת המיקום להודעה , וכמובן אין לי מושג על הח'נסא שהיה לו חוש שישי, אשמח לדעת אודותיה .. יום טוב
