בריחה

[s h i r k u s h]

בריחה ../images/Emo59.gif

מתחילה להרגיש לאחרונה שבורחת מדברים- מעצמי, מהמשפחה, מהחברים, מהבית,ממש מכולם אפשר לומר. מעצמי- בגלל שאני מנסה להדחיק דברים, מחשבות שעולות בראשי וכו'. מהמשפחה- משתדלת כמה שפחות להיות בבית, כדי לא להתמודד עם המריבות והכעסים שיש בבית. מהחברים- בורחת מהדעות שלהם, בגלל שהן לא תואמות לשלי ולא מרגישה שמפרגנים לי <למשל עם הבחור ההוא שכתבתי עליו לפני כמה ימים- הם ממש התנגדו נמרצות לעובדה שנתתי לו זמן ושבכלל טרחתי להיפגש איתו>, אשכרה מצאתי את עצמי קצת נמנעת מלדבר איתם כדי לא להקשיב למה שהן אומרות. מכירים את ההרגשה הזאת שרוצים לברוח מהכל לאיזה אי בודד ולהיות רק עם אנשים ספציפיים

אז מאחר ואין אי בודד באיזור- מה עושים כדי לטפל בהרגשה כזאת- לשנות אותה

 

[להבה ירוקה]

בטח מכירה ../images/Emo24.gif

לברוח לאי הבודד ההוא... הבעיה היא שהאנשים הספציפיים של היום, הם לא הספציפיים של מחר

לפעמים אני קצת בורחת. יום, יומיים, שבוע בתוך בועה. בד"כ זה לא עושה לי טוב, כי אני ובועות לא מסתדרים. אבל בריחות קטנות הם חלק טבעי מהחיים (לפחות שלי). אח"כ חוזרת ומתמודדת, כי הבעיה לא נעלמת. לפעמים אני מנסה להבין מה הבעיה בדיוק. מה מטריד אותי וגורם לי לרצות להיעלם - ואז מנסה להתמודד עם הבעיה. לא תמיד אלה האנשים, לפעמים זו יכולה להיות בעיה ביני לבין עצמי ואני עושה השלכה על האנשים. זאת אומרת שהשאלה: אני כועסת על דני, אולי בעצם אני כועסת על עצמי? רלוונטית כאן. מקווה שהצלחתי להסביר.

שירקוש, תחזרי מהר מהאי הבודד, ותביאי סגריות מהדיוטי פרי.

 

[opalit]

../images/Emo2.gif מעשנת?

 

[להבה ירוקה]

לא ../images/Emo3.gif סתם סתומה כרגע

 

[opalit]

בטח..

כמה מוכר.. האמת הרבה פעמים הייתי שונה ובד"כ לא ידעו לקבל אותי גם לא החברים הקרובים אז תמיד התעלמתי והרבה פעמים גם נעלמתי. לדעתי הכי חשוב הוא להבין למה את בורחת מעצמך, השאר זה כבר די ברור. (לפי מה שרשמת ואף לגיטימי).וגם משם מותר לברוח אבל לא ליותר מדי זמן.

 

[ניאו30]

למה אין אי בודד?

זה לא חייב להיות אי במובן המעשי שלו.אנחנו יכולים ל"בנות" בעצמנו את אותו אי של בריחה.במחשבות,בחלומות,בדמיון,במדיטציה וכדומה. וכל פעם שתהיה את התחושה הזו שרוצים לברוח-תבחי לעולם הזה.

 

[שמשית זורחת]

מזדהה מאד עם ההרגשה

מתה לברוח לאיזה אי