בריחה הולכת בחושך לא יודעת לאן דלתות נפתחות אומרות "בואי לכאן" שקיעה באמצע, חושך, נס האור לא רואה לבן ולא את השחור ואז, חרדה, צעקה חנוקה תרה אחר האור שכבה אך............. התקווה נמוגה.
הנרות כבו הנרות דלקו זה מכבר והמיטה אף היא קרה מחציתה ריקה היא. לידה, טלפון דומם ניצב על גבי השידה ההבטחות נדמו אף הן כמו האור נדחקו הצידה הלהבות לא לנצח שורדות הנרות גם כבים לפעמים וככל שהזמן חולף נעלמים איתו אף הצללים