ברירת הקבוצות, איב"א, יציבות

[זולל מישמישים]

ברירת הקבוצות, איב"א, יציבות

כמה שאלות. בעיקר למי שקרא את הגן האנוכי. 1. מה אומרת תיאוריית "ברירת הקבוצות" שדוקינס טורח כל כך הרבה לתקוף אותה בספרו? האם זו תיאוריה שעדיין קיימת או משהו ארכאי משנות ה-60? 2. האם תיאוריית איב"א (אסטרטגיה יציבה מבחינה אבולוציונית) שדוקינס כל כך מתלהב ממנה היא פופולרית ומקובלת? או שמדובר בגחמה חסרת חשיבות של דוקינס? התיאוריה בקצרה: אסטרטגיית המאבק בתוך מין היא לא זו שתאפשר מקסימום תועלת לכלל הפרטים, אלא כזו שבה פרט חדש מוטציוני עם אסטרטגית מאבק שונה, לא יהיה לו יתרון על פני הקודמים. 3. בהמשך ל-2. האם הדעה המקובלת היום היא שבטבע יש יציבות? לי נראה שהגישה היותר מקובלת היא שהטבע מאוד דינמי. למשל, מין מסויים יכול מאוד להתמעט, ואז שוב להתרבות מאוד. (ראיתי פעם איזה גרף כזה של טורף ונטרף שרואים שגודל האוכלוסיה לאורך השנים מתנהג כסינוס, כשהפאזה של הטורף קצת מפגרת אחרי הנטרף)

 

[meteorite]

לגבי איב"א

שמעתי על איב"א ולא רק אצל דוקינס. לא כל כך הבנתי את תימצות התאוריה אצלך, אבל ממה שידוע לי- הכוונה היא שזו אסטרטגיית השרדות מנצחת. כזאת שהסלקציה הטבעית "תעניש" על כל סטייה ממנה, לדוגמא: צמח חד שנתי זו אסטרטגיה מוצלחת לצמחים בסביבה של עונה קשה כמו חורף קפוא או קיץ חם ויבש. צמח דו שנתי זו אסטרטגיה מוצלחת לצמחים ששורדים חורף קפוא ומקבל מהקור גם אינדוקציה לפריחה, וכו'.

 

[זולל מישמישים]

הוא מתייחס למאבקים בתוך אותו המין,

כאשר פרטים נפגשים כל הזמן למאבקים שבהם אחד תמיד יוצא מנצח (יכול להיות לזה מחיר) ואחד מפסיד. זה יכול להיות מאבק על טריטוריה/נקבה/מזון. באחת הדוגמאות שהוא נותן יש מין תיאורטי שבו פרטים אלימים (ניצים) ולא אלימים (יונים). הוא מראה שה"ניקוד" הגבוה ביותר הוא כשכולם יונים, אבל זה לא יהיה יציב כי נץ שיוולד תהיה לו הצלחה גדולה יותר. כמו כן אם כולם ניצים, אז לפרט יוני שיגיע יהיה יתרון (כי הוא תמיד בורח וככה לא ניזוק), ונקודת האיזון היא 7 ניצים על 5 יונים שאז כדאי להיות במידה שווה נץ או יונה. נקודת האיזון (איב"א) נותנת פחות נקודות לכל פרט מאשר אם כולם היו יונים. כמובן התוצאה תלוייה בניקוד שאתה נותן. במקרה הספציפי הזה הניקוד שניתן: נץ-נץ: 50 למנצח, 100- למפסיד יונה-יונה: 40 למנצח, 10- למפסיד נץ-יונה: 50 למנצח שזה תמיד הנץ, 0 ליונה קל לראות שבאוכלוסיית פרטים יוניים, כל פרט יוצא עם 15 נקודות (בממוצע) מכל מפגש, ובאוכלוסיה ניצית 25- באוכלוסיית איב"א עם 7 ניצים על 5 יונים התוצאה הממוצעת מכל מפגש היא 6.25 (זה מה שהוא כותב בספר, לפי החישובים שלי יש טעות בספר והמספר הנכון הוא 9.09 אבל נכון שזו נקודת איזון לניצים וליונים). אגב, גם אם כל פרט מתנהג כנץ 7 פעמים מתוך 12, וב 5 מפגשים מתנהג כיונה - התוצאות הן אותן תוצאות. ומשהו בשביל מי שיש לו את הספר: בסוף עמוד 87 תחילת 88 יש טעות מתמטית משעשעת (איך אף אחד לא גילה את זה לפניי?!). דוקינס מגיע למסקנה שנראית לכאורה הגיונית, אך היא שגוייה.

 

[זולל מישמישים]

אופס. תיקון.

בכל זאת 6.25 (הטעות שלי שחישבתי על אוכלוסיה של 12 פרטים וצריך לחשב על אוכלוסיה גדולה)

 

[שפם המקובלים]

התיאוריה מתייחסת גם ליחסים בין

מינים שונים (תחרות, טורף נטרף) ולאסטרטגיות רציפות (למשל, מהירות ריצה של אריה ומהירות ריצה של צבי). יש על זה קורסים שלמים באוניברסיטאות. מה שדוקינס מביא, ומה שמלמדים בקורסים בסיסיים באבולוציה\ אקולוגיה זה בדרך כלל מקרה פרטי של משחק סימטרי (כל השחקנים מאותו מין) בעל אסטרטגיות בדידות (נץ, יונה).

 

[שפם המקובלים]

תשובות:

1) ברירה קבוצתית היא רעיון של ויין- אדוארדס שהיה פופולארי מאד בשנות ה-60 בקרב אנשים שלא היה להם מושג בביולוגיה. בקצרה, לפי "תיאוריה" זו האורגניזם יפעל לטובת הקבוצה שלו, ויצא נשכר משגשוגה. ה"תיאוריה" הזו נזנחה מהר יותר מהקומוניזם. 2) ESS הוא מודל מקובל מאד אצל ביולוגים תיאורטיים. נכון שכמה מההנחות של המודל (למשל, יציבות של בית הגידול) אינן ריאליות ולעיתים היא מובאת לקיצוניות אבסורדית (ראה למשל את הפתרון TFT לדילמת האסיר המפורסמת), אבל מודל זה מסביר היטב למה האבולוציה אינה נעה בקו לינארי ובקצב אחיד.

 

[זולל מישמישים]

אולי זה לא רעיון טוב לקרוא ספר

על אבולוציה (או מוצא האדם) שנכתב בשנות ה- 70. הרי מדע האבולוציה משתנה במהירות מסחררת. המון גילויים חדשים שמעדנים ומתקנים תיאוריות קודמות. כך שעדיף לקרוא ספרים כמה שיותר מאוחרים, כל זמן שהם נוחים לקריאה. ומאמרים באינטרנט, כמובן. מה דעתכם?