כמו בהרבה מקרים אחרים - יש סבים וסבתות שלא יודעים גבולות.
בכוונה אני מתייחסת לסבים וסבתות ולא לעובדה שבדוגמה שהובאה מדובר על חמות.
ואם הילד רוצה בגיל 12 לצבוע את השיער לסגול מזעזע והוריו מרשים לו?
או לחורר את האזניים כדי לתקוע בהן עגילים? או את האף למטרות נזם?
זה יכול לא למצוא חן בעיניי סבא וסבתא, הם יכולים לא לרצות.
והם יכולים - בעיקר - להישאר ברצון, כמו צוצון מהסיפור.
כבר שמעתי גם על מקרים הפוכים, בהם הסבתא היקרה לקחה את הנכדה לחורר את האזניים
בלי לדבר על כך לפני כן עם ההורים. איכשהו, זה נראה לה הגיוני לגמרי למרות שההורים לא היו מעוניינים בכך.
עד גיל 18, הילד והאחריות על בריאותו הפיזית והנפשית הם של ההורים שלו, לא של אף אחד אחר!
כניעה של אחד מבני הזוג לדרישות של הוריו (בניגוד לסיכום קודם בין בני הזוג) היא משהו שחורג ממסגרת הזוגיות
ויש לבדוק למה זה קורה. זה בכלל לא משנה בעיניי אם מדובר בברית מילה או בלרשום את הבן למגמת מחול בתיכון.
כמו בכל דבר אחר שקורה בהורות, מותר לשנות החלטות בעקבות ניסיון כזה או אחר (המקרה של הבן של mykal והעגילים של בתו, למשל), אפשר להחליט שמקבלים החלטה שמנוגדת למה שאנחנו חושבים מתוך כבוד לסבים והסבתות בבחינת "choose your batttels".
אבל בסוף - זו החלטה של ההורים, לא של אף אחד אחר.
כל ההחלטות האלה אמורות להתקבל ע"י ההורים (ובשיתוף הילד עצמו כשהוא גדל).
סבא וסבתא מוזמנים תמיד להביע את דעתם, ההורים לא מחוייבים לקבל את הדעה.
אני בכוונה שמה בצד את הדיון על ברית מילה-כן-או-לא כנושא בפני עצמו, כי בעיניי אין הבדל
בין אמונה דתית להרגל למסורת לא דתית או להחלטה על חינוך ביתי/אנתרופוסופי/סתם שונה.
מרבית התגובות בפורום ההוא עסקו (כצפוי, זה נושא הפורום) באופן אמוציונלי בשאלת ברית המילה.
פה ההתייחסות היא לעצם ההידחפות של הסבתא.