HouseAtreides
New member
נכון, לא מדובר בסוד כמוס שאיש אינו יודע
אבל זה כן עניין שיוצר מתח מול עקרון אחר שעליו האורתודוכסיה ממש נשענת: צייתנות מוחלטת לכל מה שיוצא מבית הממסד הרבני. לכן הביטוי "ציווי מדאורייתא" משמש לפעמים במובן של "ציווי באמת בסיסי שאסור בשום אופן להקל בו ראש", אבל ההיפך נדיר עד לא קיים. אף דתי או חרדי לא יאמר בפרהסיה "אני שוקל לוותר לפעמים על כיסוי ראש, כי זה ציווי דרבנן", ואמירה כזו, אם תישמע, תהיה בגדר התרסה. זה גם לא מסוג הדברים שנותנים לילדים בחיידר לשנן עד שהם יודעים בע"פ מה מקורו של כל ציווי. להיפך, הדגש בחינוך הדתי והחרדי הוא על כך שהקדושה של כל הציוויים וההלכות הדתיות היא אותה קדושה.
 
משהו קצת דומה הוא למשל העניין של יהודים בני גזעים שונים. זה לא בדיוק סוד כמוס שיהודים שהגיעו מאתיופיה נראים אחרת מיהודים שהגיעו מרוסיה, ושהאחרונים נראים אחרת מיהודים שהגיעו מתימן, וכו'. אבל הדגש בחינוך הממלכתי בישראל הוא על טשטוש העובדה הבולטת לעין הזו, תוך הדגשת עקרון אחר של "כולנו יהודים" (והכוונה לא רק במובן של "לכולנו בסיס דתי משותף וזה מה שהכי חשוב, יותר מהבדלי גזע", אלא גם ולפעמים רק במובן לאומי, שמרמז גם על "אב קדמון" גזעי משותף). יחד עם זאת, ישנם פה ושם הקשרים בהם העניין זוכה להתייחסות. מדי פעם אפשר לשמוע את המילה "גזענות" בהקשר של יחסים בין יהודים מגזעים שונים. בהסברה שנועדה לאוזניים לא ישראליות, אפשר לשמוע אפילו דברים כמו "הציונות מבוססת על גזענות? מה פתאום! קלטנו כאן מהגרים מכל המינים והגזעים!".
קיומם של ההקשרים המאד מסויימים האלה לא מראה שאין סתירה או מתח בין הנראטיב המוצג בהם ("מדינת מהגרים שהמכנה המשותף לרובם הוא דתי בלבד") לבין זה שיושב לרוב הישראלים במוח ביומיום ("כולנו יהודים, לא משנה מאיזו גלות באנו"). המתח קיים. אותו הדבר כאשר מציגים לחרדי את המציצה כשיגעון פרטי וחסר תקדים מצד איזה רב בתקופה מסויימת.
אבל זה כן עניין שיוצר מתח מול עקרון אחר שעליו האורתודוכסיה ממש נשענת: צייתנות מוחלטת לכל מה שיוצא מבית הממסד הרבני. לכן הביטוי "ציווי מדאורייתא" משמש לפעמים במובן של "ציווי באמת בסיסי שאסור בשום אופן להקל בו ראש", אבל ההיפך נדיר עד לא קיים. אף דתי או חרדי לא יאמר בפרהסיה "אני שוקל לוותר לפעמים על כיסוי ראש, כי זה ציווי דרבנן", ואמירה כזו, אם תישמע, תהיה בגדר התרסה. זה גם לא מסוג הדברים שנותנים לילדים בחיידר לשנן עד שהם יודעים בע"פ מה מקורו של כל ציווי. להיפך, הדגש בחינוך הדתי והחרדי הוא על כך שהקדושה של כל הציוויים וההלכות הדתיות היא אותה קדושה.
 
משהו קצת דומה הוא למשל העניין של יהודים בני גזעים שונים. זה לא בדיוק סוד כמוס שיהודים שהגיעו מאתיופיה נראים אחרת מיהודים שהגיעו מרוסיה, ושהאחרונים נראים אחרת מיהודים שהגיעו מתימן, וכו'. אבל הדגש בחינוך הממלכתי בישראל הוא על טשטוש העובדה הבולטת לעין הזו, תוך הדגשת עקרון אחר של "כולנו יהודים" (והכוונה לא רק במובן של "לכולנו בסיס דתי משותף וזה מה שהכי חשוב, יותר מהבדלי גזע", אלא גם ולפעמים רק במובן לאומי, שמרמז גם על "אב קדמון" גזעי משותף). יחד עם זאת, ישנם פה ושם הקשרים בהם העניין זוכה להתייחסות. מדי פעם אפשר לשמוע את המילה "גזענות" בהקשר של יחסים בין יהודים מגזעים שונים. בהסברה שנועדה לאוזניים לא ישראליות, אפשר לשמוע אפילו דברים כמו "הציונות מבוססת על גזענות? מה פתאום! קלטנו כאן מהגרים מכל המינים והגזעים!".
קיומם של ההקשרים המאד מסויימים האלה לא מראה שאין סתירה או מתח בין הנראטיב המוצג בהם ("מדינת מהגרים שהמכנה המשותף לרובם הוא דתי בלבד") לבין זה שיושב לרוב הישראלים במוח ביומיום ("כולנו יהודים, לא משנה מאיזו גלות באנו"). המתח קיים. אותו הדבר כאשר מציגים לחרדי את המציצה כשיגעון פרטי וחסר תקדים מצד איזה רב בתקופה מסויימת.
