הסבר לברכת שלא עשני אשה
מתוך אתר ישיבת בית אל: בין ברכות השחר, העוסקות בעיקר בהודאה לה' על דברים פרטיים, כגון ראיית העיניים, המלבושים, ההליכה וכדומה, תקנו חכמים לומר גם שלוש ברכות המבטאות את הכרת התודה של כל יהודי על מצבו הכללי בעולם. ואלו הן : "שלא עשני גוי", "שלא עשני עבד" ו"שלא עשני אשה". וכתב השולחן-ערוך (שו"ע או"ח מו, ד), שהנשים יברכו במקום "שלא עשני אשה", "שעשני כרצונו". ומזה שגם האיש וגם האשה מברכים, משמע שלכל מין ישנו צד של מעלה על המין האחר. האיש מברך "שלא עשני אשה", משום שהאשה מחוייבת בפחות מצוות, שהרי היא אינה חייבת במצוות תלמוד תורה ובמצוות עשה שהזמן גרמן. והאשה לעומת זאת מברכת, "שעשני כרצונו", ופרוש הדבר, שהאיש צריך ליותר מצוות, משום שמצבו הבסיסי נמוך ממצבה של האשה, ולכן הוא זקוק ליותר מצוות כדי לתקן את עצמו. אבל האשה שמיסודה נבראה בצורה מתוקנת יותר, יכולה להודות לה' ולברך "שעשני כרצונו", דהיינו אני מתאימה יותר לרצון האלוקי (שיחות הרצי"ה 9, 7). ואפשר להוכיח זאת מכך שהאדם נברא עפר מהאדמה, ואילו האשה נבראה מחומר זך יותר, דהיינו מצלעו של האדם, כלומר האשה מבטאת התפתחות נוספת מעל הקומה שאליה הגיע האיש. ולמעשה פסק השולחן-ערוך שהאשה תברך בשם ובמלכות את ברכת "שעשני כרצונו", וכן נוהגים למעשה כל יוצאי אשכנז. אבל הנשים הספרדיות נהגו לומר ברכה זו ללא הזכרת שם ומלכות (כה"ח מו, מא).