אני יודעת שנחתתי "יש מאין" אבל...
אני סובלת מעייפות כרונית מגיל כל כך צעיר, שהמונח "מחלת היאפים" עוד לא נולד אז. שנים הלכתי לרופאים והתחננתי שיעזרו לי למצוא: 'מה לא בסדר?' אני אדם מאוד אנרגטי מטבעי ולכן, חוסר החשק לעשות דברים, כמו גם ההתעייפות אח"כ (פעלתי בטורבו ונחתי אח"כ המון - ימים) לצד זה הייתה דחיינות נוראית של דברים שרוקנו אותי מאנרגיה רק מלחשוב עליהם, כל זה, לא השאיר מקום לחשוב ש"הבדיקות תקינות = את בריאה" אבל מול הממסד הרפואי עמדתי חסרת אונים. הבעיות הבריאותיות, הכאבים (סבלתי מאוד מהגב בגיל העשרה), הדיכאון המחדל הרפואי והאימפוטנציה של הרפואה הקונבנציונלית, כל אלו המריצו אותי למצוא דרך לתפקד - לעשות מה שאני רוצה. בתהליך שהחל בגיל 15 צמחתי להיות נטורופתית ומורה לתנועת גוף-נפש. מן הסתם, בתהליך טבעי, אני מעדיפה לעזור לאנשים כמוני, שבעיות בריאותיות מותירות אותם מול "אין ברירה, צריך לחיות עם זה", מצד אחד, ועם חברה שלא ממש יודעת 'איך לאכול את זה", מצד שני. אנשים שרוצים לחיות ושלא מוכנים להסתפק במועט. לפני מספר שנים עברתי דברים קשים ש'שברו את הגוף' אז החלו כאבים נוראים ברגליים - תחילה בעקב (כמו כאבים של דורבן) אח"כ זה השתלט גם על עקב אכילס, והרגל כולה, הקרנות קשות לברכיים. נהגתי לשבת ולבכות מכאבים. לא יכולתי לעמוד. עם ההשכמה בבוקר נהגתי לזחול על הרצפה ולהישען על הקירות עד שיכולתי לזוז. תרופות 'נגד' לא באו בחשבון (אני
נגד
) הרופאה אמרה: דלקת בגיד - עיסויים לא עוזרים - תנוחי. הכאבים, התברר מאוחר יותר, מאוד אופייניים לפיברומיאלגיה. הקלה בתנועה (שגורמת לחשוב ש'הנה, יותר טוב') ואחרי מנוחה - נכות של ממש, גרועה ממקודם. על פיברומיאלגיה שמעתי רק לפני כמה שנים (בעיצומם של כאבים) זה היה במסגרת חשיפתי למוצר שהוגדרו בו 3 מחלות בהן הוא היחידי שעוזר, אבל אם לאנשים 'רגילים' דרושים 3 חודשים כדי לדעת אם הוא עוזר, אז לשלושת המחלות דרושים 5-6 חודשים להקלה ברורה. שלושת המחלות היו: עייפות כרונית (אותה היכרתי) רגישות לכימיקלים רבים (שמצביעה על רעילות גבוהה וחולשה כבדית) ופיברומיאלגיה - עליה מעולם לא שמעתי. כמטפלת רצינית (לפי דעתי
), מיד פניתי לחקור את המחלה הלא מוכרת שכל כך קשה לעזור לה. מה שקראתי היה מוכר להכאיב. מצד שני, ההבנה נתנה לי לראשונה את קצה החוט להתמודדות וריפוי. בפיברומיאלגיה, מסיבה לא ברורה, השרירים עובדים הפוך מהפיזיולוגיה הרגילה. לימים גיליתי שהשלוש קשורות, שזורות יחד, ולא פעם יש גם מעורבות של קנדידה. לראשונה, הגבלתי את תנועותיי בצורה מושכלת (מעבר לאינסטינקטים). אבא שלי קנה לי רכב - והפסקתי ללכת יותר מההכרחי. בהמשך היו דברים נוספים: חוסר נוראי במגנזיום, וגילוי של מוצר חדש (GNC) בשם: חומצה מלית. החומצה המלית התגלתה כמכרה זהב. היא משפרת בצורה משמעותית את ספיגת המגנזיום. השילוב של השניים הפחית כאבים בצורה דרסטית - תוך 3 ימים. לראשונה אחרי שנים של סבל, ראיתי אור!! זה החלק הפיזי של הסיפור. בתוך זה יש דרך לא קלה של עבודה פנימית על עצמי, דרך חתחתים אמיתית שבסופו של דבר עזרה לי לגדול.
ועכשיו לשאלתך: למה לקחתי את זה על עצמי? שאלה טובה!! חיפשו מנהל, אני מכירה את הבעיות והתיסכול מקרוב, מצד אחד, ויש לי ידע מקצועי, מצד שני - ידע שאינו בהכרח ידוע, חשבתי שאולי זו דרך לחלק מהידע הזה לאחרים, אני ממילא מנהלת פורום אחר בתפוז וגולשת באחרים
למה לא? על תפיסתי את המחלה כתבתי ב
תשובתי לזוהרה