ברכות למאמר הראשון מאת עופרי

[Yo-man]

ברכות למאמר הראשון מאת עופרי

קודם כל - כל הכבוד לעופרי, הראשון ששלח לי את המאמר שלו (כבר לפני כמעט חודשיים). דבר שני - התנצלותי על שלקח לי כל כך הרבה זמן לפרסם את מה שהוא התאמץ עליו כל כך. החיים לא קלים

דבר שלישי - Let there be a sign for you all: אני ערכתי קצת את המאמר של עופרי. לא מבחינת כתיבה, אלא פורמט קבוע, מספרי פרקים ותוכן. מחקתי תמונות שצורפו כי איתן הקובץ לא יכול להיטען לשרתי "תפוז". מי שעוד לא התחיל עם המאמר שלו - יש לכם עכשיו פורמט מוכן ממנו תוכלו לקחת דוגמא. הגירסה שבהודעה עצמה לא מעומדת ממש. בשביל לראות מה ואיך פתחו את הקובץ המצורף ותראו איך זה באמת ייראה בסוף אני אשמח לראות עוד מאמרים מתפרסמים בחודש הקרוב. יש לי עוד מאמר אחד בלבד בינתיים מ-Football All The Way שאני מבטיח לטפל בו ולצרף אותו גם בקרוב. בהצלחה, ויאללה - תנו גז. ג'קסונוויל ג'גוארס Jacksonville Jaguars http://www.jaguars.com 1. היסטוריה הרעיון להקים קבוצה מצפון פלורידה התחיל באוגוסט 1989, ביוזמת קבוצת משקיעים משותפת בראשות טום פטוויי ובשיתופם של ג'ב בוש, המילטון ג'ורדן וארתור "צ'יק" שרר. השם שנבחר לגוף אותו הקימו היה "טצ'דאון ג'קסונוויל". חלפו 4 שנים עד אשר ב-30 בנובמבר 1993 הוכרזה בשיקגו הצטרפותה של הקבוצה ה-30 של ה-NFL, הלא היא קבוצת ג'קסונוויל ג'גוארס. יום למחרת חגגו 25,000 אוהדים טריים את האירוע באצטדיון הגייטורבול של אוניברסיטת פלורידה. התחלת ההשתתפות במשחקים לא היתה מיידית. בדצמבר 1994 החתימו הג'גוארס את עשרת השחקנים הראשוני שלהם: WR שנון בייקר, LB הילרי באטלר, DE פריק קולונס, OL גרג הנטינגטון, RB רנדי ג'ורדן, DE ארני לוגאן, OT ריקי שאו, DE ג'ייסון סימונס, DE ריקי סאטון, DE קריס וויליאמס. ב 29 ביולי 1995 שיחקו הג'גוארס את משחקם הרשמי הראשון, במסגרת משחקי טרום העונה. המשחק נערך בקאנטון אוהיו מול הקרולינה פנת'רס, שגם היתה קבוצה שזה עתה נוסדה, ושם הפסידו הג'אגוארס 20-14. ב-18 באוגוסט ג'קסונוויל מארחת משחק רשמי ראשון באצטדיון העירוני בעיר ומפסידה לסנט לואיס ראמס 27-10. משחק הליגה הראשון של ג'קסונוויל נערך בביתה ב 3 בספטמבר 1995, מול קהל של 72,363 והוא הסתיים בהפסד 10-3 ליוסטון אויילרס. הניצחון הראשון אי פעם של הג'אגוארס הושג מול אותה יוסטון ארבעה שבועות מאוחר יותר, ביוסטון, בתוצאה 17-16. ניצחון זה קובע אז כי ג'קסונוויל היא הקבוצה השלישית המהירה ביותר להשיג ניצחון חוץ. את עונתה הראשונה, בהנהגת המאמן טום קאלין, מסיימת ג'קסונוויל חמישית בבית ה-AFC Central במאזן 12-4 עם ניצחונות על יוסטון, פיטסבורג וקליבלנד (בשני משחקים). את הקבוצה הוביל על המגרש בעונתה הראשונה קווטרבק צעיר בשם מארק ברונל (שהגיע כ-QB מחליף מגרין ביי, שיחק 9 עונות עם ג'קסונוויל ועבר לוושינגטון בעונה שעברה) עם באק-אפ, צעיר אף הוא, בשם סטיב בוארליין (שבעונה שעברה חימם את הספסל של דנבר ברונקוז), שביחד מסרו 3,144 יארד, 19 טצ'דאונס ו 15 אינטרספשנס. הראנינג בק המוביל אז היה ג'יימס סטיוארט שעבר 525 יארד ב 137 נשיאות כדור. לקח לג'גוארס רק עונה אחת נוספת עד שהגיעו להישגם הטוב ביותר עד היום. בעונת 1996 הגיעה הקבוצה של ג'קסונוויל עד לגמר הAFC, בו נוצחה ע"י ניו אינגלנד 20-6. הכוכבים הגדולים של עונה זו היו ג'יימס סטיוארט עם 10 טצ'דאונס (8 בריצה, 2 בתפיסה), ג'ימי סמית' עם 1,244 יארד בתפיסה ו 7 טצ'דאונס וקינן מקקארדל עם 1,125 יארד בתפיסה ו 3 טצ'דאונס. השחקן הבולט ביותר ששיחק אי-פעם בג'גוארס הוא RB פרדי טיילור. כשהוא מתנשא לגובה של-'1"6 ובמשקל 234 פאונד (1.85מ' ו-107 ק"ג), השיג טיילור 7,580 יארד בריצה עם 48 טצ'דאונס, ותפס ל 1,880 יארד ועוד 7 טצ'דאונס – כל זאת ב-7 שנים בהן הוא משחק בליגה המקצועית. בחמש עונות (כולן למעט 1999 ו 2001) עבר את ה 1,000 יארד בריצה. הוא ממעט לשמוט את הכדור ובכל הקריירה רשם בסך הכל 20 פאמבלס. בחירות דראפט בולטות של הג'גוארס לאורך השנים היו פרדי טיילור מפלורידה בסיבוב הראשון בשנת 1998, וביירון לפטוויץ' ממארשל בסיבוב הראשון ב-2003. כוכבים גדולים נוספים לא תמצאו ברשימות ה"גיוס" של ג'קסונוויל... 2. הבעלים וויין וויבר הוא היו"ר והמנכ"ל של הקבוצה. כמו בכל מועדון גדול ומכובד גם וויבר תורם לקהילה, אולם אין שערוריות או אנקדוטות מרתקות מחייו עד כה. 3. האצטדיון הביתי אצטדיוןALLTEL (הגייטורבול לשעבר) יכול להכיל 76,000 צופים. בעקבות שיפוץ שעבר ב-1995, נחשב לאחד מאצטדיוני הספורט המובילים בארה"ב, והוא מיועד לאירועים גדולים, ואף אירח את משחק הסופרבול ה-39 שנערך בפברואר 2005. 4. האוהדים האוהדים של הג'אגוארס עוד לא קנו לעצמם שם כלשהו של נאמנים, עקביים, מאיימים או רועשים. עם 3 קבוצות פוטבול במדינה אחת (דולפינס, באקנירז וג'גוארז, כולן בפלורידה) ומהיותה אחת הקבוצות הצעירות בליגה – טרם נשמע קולם של אוהדי הקבוצה. 5. צוות המאמנים בראש צוות המאמנים עומד היום ג'ק דל-ריו. דל-ריו התחיל את הקריירה שלו כליין-בקר בניו-אורלינס ב-85. הוא שיחק, היה מתאם ההגנה ועוזר מאמן תחת המאמנים של הגדולים בליגה – ג'ים מורה, דניס גרין, בריאן ביליק, ג'ימי ג'ונסון ומייק דיטקה. כמאמן הליין-בקרז הוא זכה בסופרבול עם בולטימור רייבנז ב-2000. דל-ריו הוא מאמן הגנה בהכשרתו והתשובה לבעיה הכואבת ביותר של הקבוצה כיום.

 

[Yo-man]

וההמשך

6. חוזקים מול חולשות 6.1. חוזקים הג'גוארס נבנים קודם כל על משחק הריצה הנפלא של פרדי טיילור, אשר להערכתי ימשיך להוות סלע של יציבות בהתקפת ג'קסונוויל. ה-QB ביירון לפטוויץ' יגיע לעונה הבאה כשהוא מנוסה יותר וצפוי להשיג מאזן טוב יותר מ 15 טצ'דאונס ו 10 אינטרספשנס אותו עשה השנה. יחד עם הרסיברים ג'ימי סמית' והרוקי מאט ג'ונס צפויה התקפת הג'גוארס לשחק תפקיד ראשי בהצלחת הקבוצה בשנה הבאה. בהגנה, בעמדת הליין באקר יש לג'אגס את מייק פיטרסון היציב, שימשיך לצבור טאקלס וסאקס רבים. 6.2. נקודות תורפה נקודת התורפה של ג'קסונוויל היא ההגנה. לא ברור מי מלבד מייק פיטרסון יכול להיכנס לאור הזרקורים ולתת את התוספת הדרושה כדי לשמור את היריבה על מעט נקודות. ה-DB's המובילים בג'קסונוויל, ראשין מאטיס ודונובן דאריוס, הם שחקנים בינוניים שיצטרכו לעבוד קשה מול ההתקפות של ניו-אינגלנד, אינדיאנאפוליס, טנסי וכו'. 6.3. קבוצות מיוחדות אין יתרון או חסרון בולט בקבוצות המיוחדות של ג'קסונוויל. 7. דראפט ‏2005 בסיבוב הראשון בחרו הג'גוארס השנה את מאט ג'ונס, הוויד רסיבר\קווטרבק המצטיין מארקנסו רייזורבאקס. הענק הזה ('6"6 ו-242 פאונד) הוא מצטיין סדרתי בכל אשר יפנה. בבית הספר התיכון (נורת' סייד בפורט סמית', ארקנסו) שיחק קווטרבק ונבחר לנבחרת All Arkansas ול-All state. בזמנו החופשי היה גם שחקן כדורסל בקבוצה המצליחה של האוניברסיטה. השנה הוביל מאט ג'ונס בקטגורית הממוצע למהלך התקפה בכל ה-NCAA (7.38 יארד למהלך) והיה שני בממוצע היארדים למשחק (245). כל בחירות הדראפט של הג'גוארס השנה לפי הסדר: WR מאט ג'ונס, '6"6, 242 פאונד מארקנסו OT חליף בארנס, '5"6, 305 פאונד מוושינגטון CB סקוט סטארקס, '5"8, 177 פאונד מוויסקונסין RB אלוין פירמן, '9"5, 209 פאונד מווירג'יניה S ג'ראלד סנסאבו, ,0"6, 210 פאונד מנורת' קרולינה WR צ'אד אוונס, '7"5, 183 פאונד מהוואי LB פאט תומאס, '1"6, 240 פאונד מאן סי סטייט CB קריס רוברסון, '11"5, 185 פאונד מאיסטרן מישיגן 8. הערכה עתידית להערכתי ג'קסונוויל של 2005 היא מועמדת ראויה לפלייאוף, ותסיים במקום הראשון או השני בבית ה-AFC South עם מאזן של 9 עד 11 ניצחונות. מקורות www.NFL.com www.Jaguars.com www.jaxevents.com www.nflfans.com/jaguars

 

[Yo-man]

מאמר שני - ניו יורק ג'איינטס

תודה ל-Football All The Way על המאמר. גם בו נגעתי מעט (יסלח לי הכותב), אבל התוצאה מרשימה. חברים - אני רוצה עוד !!! תהנו ניו יורק ג'איינטס New York Giants http://www.giants.com/ 1. היסטוריה הניו-יורק ג'איינטס, להלן GIANTS, היא אחת הקבוצות הוותיקות בליגה. למען האמת, הקבוצה חוגגת השנה את חגיגות ה-80 להיווסדה, כך שכל העונה הבאה עלינו לטובה (רק שתבוא כבר) תהייה בסימן חגיגות אלו. באוקטובר 1935 הגיע לראשונה הפוטבול המקצועני לעיר ניו-יורק. הקבוצה הפסידה את משחק הבית הראשון שלה וירדה למאזן של 3-0 מתחילת העונה (הפסידה שני משחקי חוץ קודם לכן) לפני שזכתה לניצחון הראשון שלה. הקבוצה נקנתה על ידי טים מארה בסכום הדמיוני של 500$ (זו לא טעות- חמש מאות דולר). באותם ימים הפוטבול המקצועני היה ממש בשוליים, אחרי בייסבול, אגרוף ופוטבול מכללות. הרעיון להביא פוטבול מקצועני לעיר כמו ניו-יורק קסם לכמה אנשים. ב-1927, בעונתם השלישית בלבד בליגה, הקבוצה זכתה בתואר הראשון שלה לאחר שסיימה את העונה במאזן 11-1-1. כמובן שאז היו פחות קבוצות והליגה לא דמתה כלל למה שהיא היום. שנות השלושים, שהיו שנות המיתון הגדול, כמעט גרמו להפסקת הפעילות של הקבוצה. טים מארה, העביר את הקבוצה לשני בניו על מנת שיוכל להתרכז בעסקיו. הבנים, ג'ק שהיה בן 22, ו-וולינגטון בן ה-14 הפכו לבעלי הקבוצה, כשהאחרון נרשם כבעלים הכי צעיר שהיה אי פעם לקבוצה מקצוענית. שנות ה-40 היו שנים קשות לליגה המקצוענית. מלחמת העולם השנייה גרמה לכך ששחקנים רבים הלכו לצבא, מה שהשאיר את הקבוצות עם שחקנים מבוגרים שהיו הרחק מעבר לשיאם. זה גרם לירידת צופים משמעותית שאיימה על המשך קיום הליגה. ה-GIANTS הצליחו לשרוד את השנים הקשות הללו וסיימו את שנות ה-40 עם שלושה תארי NFL. החל משנת 1960, למשך שלוש שנים רצופות, הגיעו ה-GIANTS למשחק האליפות. לאחר שנים אלו, רבים מכוכביהם פרשו, וגל פציעות של שחקנים אחרים גרם לכך שהקבוצה נכנסה לתרדמת עמוקה שנמשכה מעל לעשור שלם. במשך כל שנות השבעים, ה-GIANTS לא שיחקו אפילו משחק פלייאוף אחד. יתרה מזו, בשמונה מתוך עשר העונות של שנות השבעים, ה-GIANTS סיימו את הליגה אחרונים או לפני אחרונים. בשנות השמונים הקבוצה שוב הצליחה לבנות הרכב מנצח, ובשנת 1986, בהופעה הראשונה שלהם בסופרבול, ניצחו ה- GIANTS את דנבר ברונקוז בתוצאה 39-20. זו היתה אליפות ראשונה מאז 1956! בשנת 1990 ה-GIANTS זכו בסופרבול השני שלהם עם ניצחון דרמטי – 20-19 על באפאלו. לבאפאלו ניתנה הזדמנות לנצח את המשחק, אולם הבועט שלהם החטיא שער שדה מ-47 יארד כאשר נותרו מספר שניות לסיום המשחק. בפברואר 1991, פחות מחודש לאחר הזכייה בסופרבול, מכר טים מארה 50% מאחזקתו בקבוצה לאיש העסקים רוברט טיש שהיה אוהד הקבוצה. עונת 2000 היתה הפעם האחרונה שבה הופיעו ה-GIANTS בסופרבול. לאחר משחק NFC מדהים שבו ניצחו הכחולים את מיניסוטה 0-41 בבית (כותב שורות אלה ישב במשחק זה על קו ה-35 יארד), כשלו הענקים בסופרבול עצמו והפסידו לעורבים מבולטימור. מאז היווסדם ה-GIANTS גרים בניו-יורק וכנראה (טפו, טפו) יישארו שם לעוד שנים רבות. כיום, בעידן ליגה של 32 קבוצות, ה-GIANTS משחקים ב-NFC EAST ביחד עם פילדלפיה, דאלאס ווושינגטון. למעט פילדלפיה, כל הקבוצות זכו בסופרבול אחד לפחות, אולם בשנים האחרונות נדמה שפילדלפיה היא השלטת הבלעדית בבית זה ובקרוב תשיג את חברותיה לבית בהישג ניצחון בסופרבול. אין בבית זה יריבויות נוסח ריידרס-ברונקוס, אולם המשחקים בתוך הבית תמיד מעוררים עניין ואמוציות. 2. הבעלים הבעלות על ה-GIANTS שייכת בחלקה למשפחת מארה (וולינגטון מארה, למען הדיוק) ולרוברט טיש. שניהם ביחד חולקים את התואר CEO. גם הבנים של שני אלו נושאים משרות בכירות בארגון ועושה רושם שבבוא היום הם יירשו את הבעלות על הקבוצה. הבעלות על הקבוצה הינה משפחתית, עוברת בירושה ומתנהלת בדרך כלל בשקט וללא שערוריות מיותרות. 3. האצטדיון הביתי כיום ה-GIANTS משחקים באצטדיון הנושא את שמם- GIANTS STADIUM. האצטדיון מכיל כ-78,000 מקומות ישיבה ובנייתו הסתיימה בשנת 1976 בחגיגות ה-50 לארגון. עד אז שיחקה הקבוצה בארבעה אצטדיונים שונים באזור ניו-יורק. האצטדיון עצמו אומנם ממוקם בניו-ג'רסי אולם הוא קרוב מאוד לעיר. למען הדיוק הוא נמצא במרחק של 6.9 מייל בלבד מה-TIMES SQUERE. לשם השוואה, ה-YANKEE STADIUM, מגרשם הביתי של קבוצת הבייסבול NY YANKEES ממוקם 6.6 מייל מאותה כיכר מפורסמת. ב-1967 נולד הרעיון של בניית קומפלקס ספורט בניו-ג'רסי, במדו-לנדס. לשם כך היה צורך בקבוצה מקצוענית, ולכן ה-GIANTS וה-YANKEES אשר שיחקו עד אז יחדיו באצטדיונה של האחרונה היוו מטרות ראויות. ב-1971 נחתם החוזה שלפיו יעברו ה-GIANTS לאצטדיון שיוקם עד שנת 1975 וייחכר ל-30 שנה. ב-10 באוקטובר 1976 ערכו ה-GIANTS את משחק הבכורה שלהם באצטדיון, מול דאלאס. כיום גם הניו-יורק ג'טס (JETS) משחקים באצטדיון זה. יחד עם הניסיונות לארח את הסופרבול ב-2010 והאולימפיאדה ב-2012 (אשר כשלו כידוע לכולנו), בניו-יורק מדברים על השבת הקבוצות לעיר והקמת אצטדיון בתוך מנהטן. כפי הנראה אצטדיון כזה אכן יוקם בצד המערבי של העיר, אולם יהיה זה ביתם החדש של ה-JETS. ה-GIANTS ישחקו בניו-ג'רסי עוד שנים רבות. 4. האוהדים שום דבר מיוחד ומרגש בגזרה זו אצל ה-GIANTS. כרטיסים למשחקי הבית נמצאים במצב של SOLD OUT כבר שנים רבות ואין שום אופציה לקנות מנוי. אם מישהו רוצה הוא יכול להירשם לרשימת הממתינים אולם עליו לקחת בחשבון שיש כ-15,000 איש לפניו ברשימה. מעריכים ש-15 שנים יחלפו עד שבאמת תזכה לקנות מנוי. יחד עם זאת, הקהל בניו-יורק ידוע כקהל חסר סבלנות ולא סלחן, בלשון המעטה. אצטדיון ה-GIANTS יכול להתרוקן כמעט לגמרי באמצע הרבע השלישי אם הקבוצה בפיגור גדול. שריקות "בוז" יישמעו אם ההגנה תפספס מהלך קל או אם רסיבר יפספס מסירה קלה. (המשך בהודעה הבאה)

 

[Yo-man]

המשך פלוס המקור ב-WORD

5. צוות המאמנים ב-6 לינואר 2004 מונה טום קוגלין (Tom Coughlin) למאמן ה-16 בהיסטוריה של ה-GIANTS וסיים בכך את שבע שנות שלטונו של ג'ים פאסל בקבוצה. עונת 2004-2005 היתה עונתו הראשונה של טום בקבוצה כמאמן ראשי. טום היה עוזר המאמן בעונת 1990, השנה בה ה-GIANTS זכו בסופרבול. מלבד ב-GIANTS, טום היה מאמן ראשי בג'קסונביל ג'אגוארס והיה בעצם המאמן הראשון שלה מאז היווסדה למשך שמונה שנים. הוא הפך את הקבוצה לקבוצה החדשה המצליחה בהסטוריה עם יחס נצחונות-הפסדים של 68-60 ו- 4-4 בפלייאוף. הוא אף הוביל את ה-JAGS לשני משחקי גמר AFC. 68 ניצחונותיו עם ה-JAGS מדרגים אותו במקום ה-11 מבין המאמנים, כאשר תשעה מהם אימנו יותר עונות ממנו. כמו כן, אף לא אחד מאלו שלפניו ברשימה אימן קבוצה חדשה (Expansion Team). ללא ספק, הגעתו ל-GIANTS יצרה ציפיות גבוהות אצל הפרשנים והאוהדים ועוד כעונה או שתיים ניתן יהיה לראות אם יממש אותן. לפני הגעתו ל-JAGS אימן קוגלין שלוש שנים בבוסטון קולג' והכניס אותה לתוך 20 האוניברסיטאות הטובות. לפני בוסטון כאמור, היה חלק מהצוות המקצועי של ה-GIANTS. 6. חוזקים מול חולשות 6.1. התקפה: QB: ללא ספק נקודת המפתח לעונות הקרובות של ה-GIANTS. לאחר עונת הנפל של 2003-2004 היה ברור שה-GIANTS צריכים לקבל החלטה, והחלטה זה אומר להביא QB חדש שיוביל אותם בשנים הבאות. היתה להם את הבחירה ה-4 בדראפט של 2004 ולכולם היה ברור שהם רוצים ללכת על איליי מאנינג, אח של פייטון הגדול מאינדיאנפוליס. הבעיה הייתה שבדרכם, עם בחירה מספר אחת עמדו ה-CHARGERS מסאן דייאגו. למרות שלפני הדראפט אבא של איליי הצהיר שבנו לא רוצה לשחק אצל ה-CHARGERS הם בחרו בו ראשון. הם עשו זאת למען העסק, ותוך כדי הדראפט כבר בוצע הטרייד עבור איליי. הצ'ארג'רס קיבלו את הבחירה הראשונה של ה-GIANTS בדראפט 2005, עוד כמה בחירות לשנים הבאות וכמובן שק ירוקים לא קל. איליי נחת לשמחת כל הצדדים בניו-יורק ונשאלה השאלה האם הוא מספיק מוכן להוביל את הקבוצה כ-QB הפותח שלה. ה-QB הקיים, קארי קולינס סירב להפחתת שכר ומצא את עצמו מחוץ לקבוצה. כך הגיע פעמיים MVP של העונה הרגילה, הלוא הוא קורט וורנר לקבוצה. הוחלט שוורנר יוביל את הקבוצה בתחילת הליגה אולם כבר מהמחזור ה-7 לערך הפך מאניניג ל-QB המוביל. רק במחזור האחרון של העונה הקודמת הוא זכה להוביל את ה-GIANTS לניצחון ליגה ראשון תחת הנהגתו, וגם זאת במאמץ רב, עם TD של טיקי בארבר בשניות האחרונות של משחק הבית עם דאלאס. RB: לאחר עונה חלשה ב-2003-2004 שבסופה אף דובר על עזיבת הקבוצה, נתן טיקי בארבר בעונה החולפת את אחת מעונותיו הטובות בקבוצה. הוא סיים את העונה כ-RB עם מספר היארדים הגבוה ביותר בתולדות המועדון במצטבר ובעונה אחת. ללא ספק, בעונה שחלפה הוא היה נקודת האור בהתקפת הענקים. TE: תעלומה. כך הייתי מכנה את ג'רמי שוקי. בעונתו הראשונה בליגה, עונת 2002-2003 הבחור עב המידות ממיאמי, נתן עונה מדהימה, היה אחד הברגים המרכזיים שבזכותם הקבוצה הגיעה לפלייאוף ובסוף אותה שנה אף זכה בתואר רוקי השנה. כל זאת לאחר שה-GIANTS בחרו בו בסיבוב הראשון שלהם (בחירה 15 כללית) בדראפט 2003. מאז הבחור שיחק עוד שתי עונות בינוניות שבחלקן אף היה פצוע. ללא ספק שחקן בעל פוטנציאל אדיר. WR: אם טיקי בארבר היה נקודת האור בהתקפת ה-GIANTS שנה שעברה, אזי כל ה-WR היוו את נקודת החושך. רק במשחק האחרון של אותה עונה (2004-2005) זכה WR לבצע TD. זו לא טעות, כמעט עונה שלמה חלפה לה ללא ש-WR יתפוס כדור ל-TD או ירוץ לתוך ה-END ZONE לאחר שקיבל מסירה מאיליי. היה זה דייוויד טאירי, שתפס את המסירה של איליי ברבע האחרון של אותו משחק מול דאלאס שהוזכר קודם לכן. 6.2. הגנה: DE: מייקל סטראהן הינו ללא ספק העוגן של הגנת ה-GIANTS. הילד בן ה-33, צר המידות (125 קילו) הינו גם השחקן אשר מחזיק בשיא של מספר הפלות QB של הליגה- 22.5 הפלות בעונת 2001. פציעתו בעונה שעברה, במחזור ה-7 בערך גמרה לו ולהגנת ה-GIANTS את העונה. כרגע הבחור בריא וכולנו תקווה שיחזור להיות אותו שחקן נפלא שהיה לפני הפציעה. S: ג'יבריל ווילסון- העונה הקרובה תהיה השנייה שלו בשורות ה-GIANTS. שנה שעברה לדעתי הוא לא שיחק כלל כיוון שהיה פצוע כל העונה. אם ההבטחה תממש את עצמה, הנ"ל אמור להיות קו הרתעה לכל WR שיתקרב לאזור. 6.3. קבוצות מיוחדות: אחת מנקודות החולשה של ה-GIANTS בשנים הקודמות. בעונת 2003-2004 היתה מדורגת במקום ה-30 מבין כל קבוצות הליגה. בשנה שעברה, עם החלפת כל צוות האימון, היוותה ללא ספק החוליה המשתפרת של הקבוצה. נראה עד לאן תוכל הקבוצה להשתפר בעונה הקרובה. 7. דראפט 2005 השנה הענקים בחרו לראשונה רק בסיבוב השני, בחירה 43 בסך הכל. כל זאת כחלק מהטרייד עבור איליי מאנינג בעונה שעברה. בסיבוב זה הם בחרו את קורי וובסטר אשר משחק כ-CB. לפי ה-NFL.COM מדובר בשחקן אתלטי מאוד וזריז אולם מעט איטי אשר עשוי להתקשות מול WR מהירים. הבחירה המעניינת ביותר של הענקים היא כאשר הם בחרו RB צעיר בסיבוב הרביעי. בראנדון ג'קובס מדרום אילינוי הוא בחור גדול מידות (שוקל 256 פאונד – טיקי לשם השוואה שוקל 200) אולם מהיר, זריז ויודע לשמור היטב על הכדור. מעניין יהיה לראות איך הוא ישתלב השנה והאם ייתן לטיקי המתבגר את דקות המנוחה שהוא כה זקוק להן. 8. הערכה עתידית העונה קרובה- ללא ספק עונת מפתח. האוהדים כבר חסרי סבלנות ורוצים לטעום שוב את טעם ההצלחה והפלייאוף. לאחר מספר שנים שהנשרים שולטים ב-NFC מזרח הגיע הזמן לנשל אותם מן הפסגה. הענקים כבר לא ביקרו בפלייאוף שנתיים ברציפות ואם תשאלו את האוהדים, הם יגידו לכם שהקבוצה עדיין לא התאוששה מן ההפסד ההוא ל-ers49. רק עלייה לפלייאוף תסגור את החור ההוא. לקראת השנה הקרובה, הקבוצה חיזקה את עצמה בעמדת ה-WR עם הגעתו לקבוצה של פלאקסיו בורס מפיטסבורג. מאוד מעניין יהיה לראות את שיתוף הפעולה של איש הפלדה עם איליי מאנינג, שמתחיל את עונתו השנייה. טיקי בשיאו ועם הפוטנציאל העצום של שוקי אפשר להמר שההתקפה של הקבוצה עשויה להראות לאוהדים ניצוצות של פוטבול גדול. שאלה גדולה לדעתי היא איך תיראה ההגנה אשר בשנה שעברה סבלה רבות מפציעתם של סטרהן ווושינגטון.

 

[דנייייי]

הערה אחת

או בעצם כמה 1. טיירי לא היה התופס הראשון שנתן TD אשתקד...אתה התבלבלת לגבי הסטטיסטיקה..הצמד הפותח לא נתן TD בכל העונה אבל היו תופסים אחרים שכן תפסו לרבות טים קרטר עד שנפצע.. 2. טיקי ברבר מעולם לא היה מועמד לעזיבה 3. היו המון פציעות בכל ההגנה אומנם סטריי היה משמעותי אבל היו עוד פציעות משמעותיות שזרקו וטרפו את הקלפים בהגנה

 

[royfr]

כמה הערות קטנות

1. הג'יאנטס הפסידו ב-58 לקולטס (אז בבלטימור) בגמר האליפות במשחק הראשון בהסטוריה של ה-NFL שנכנס להארכה (23-17). 2. אחת הבדיחות בין היהודים בניו יורק היתה שאסור לכהנים להגיע לג'יאנטס סטיידיום, כי ישנם שמה כמה ברי מינן ביסודות המבנה ..... והמבין יבין. 3. במשחק הראשון שנערך אחרי 9/11, המגרש לא היה מלא, כי לא מעט מהאנשים שהיו במגדלים באותו יום ארור, החזיקו מנויים. 4. ואני אחזור על זה בהמשך - כל הכבוד על הפרוייקט.

 

[Football All The Way]

תודה על הערות 1 ו-2. תמיד יש מה

ללמוד. בכל מקרה, לגבי 3, זו לא בדיוק האמת. ייתכן, לפחות סטטיסטית, שכמה מן ההרוגים החזיקו במנוי. בכל מקרה, עבדכם הנאמן היה במשחק הנ"ל באיצטדיון. האצטיון היה מלא, והיתה אווירה מהממת. כמובן שהכל היה מאוד מרגש עד דמעות. אפילו עכשיו כשאני כותב על זה, יש לי צמרמורת.

 

[Pujols]

זה היה מעניין לאללה....

Good Job!

 

[Reshefgarcia]

כל הכבוד ח'ברה!!! ../images/Emo45.gif

 

[Yo-man]

עושה לי טוב על הלב. המאמרים בספרייה

ויצא כל כך נעים שהחלטתי לשים פה קישור (למי שלא מוצא את המילה "מאמרים" פה למעלה), שתוכלו לראות איזה מרשים זה - וזה רק עם 2 מאמרים.