ברכות לסאווין

[כוכב ה שחר]

ברכות לסאווין

שיהיה לכולם סאווין שמח, וכן שנה טובה לכל המכשפות (וויקה, ריקליימינג וכן הלאה)!

 

[gwizard]

תודה וברכות לכולם !

 

[mbinh]

קציר הדמים

אילן זהו ראש השנה הקלטי טרק אחר כך של הוויקה. אז שנה טוב וחורף נעים.

 

[כוכב ה שחר]

למיטב זכרוני

Hutton, חולק על כך ש- samhain הוא השנה החדשה הקלטית, כפי שמאמינים היום. אני אביא את המקורות כאשר אהיה בבית.

 

[כוכב ה שחר]

The Stations of the Sun

הוא ספר של פרופ' האטון העוקב אחרי ההסטוריה של הטקסים הדתיים בבריטניה. ע"מ 360-385 דנים בהאלווין/סמהין. התיאוריה כי ראש השנה הקלטי היה ב-1 בנובמבר הועלתה ע"י שני מלומדים בני המאה ה-19 (אחד מהם פרייז'ר המוכר), והאטון מראה את הבעייתיות בטענות שלהם, מאחר ושניהם לא מביאים הוכחות שלא בדרך ההיקש (הלעיתים לא לוגי כלל).

 

[mbinh]

על כל דבר אפשר לערער

תמיד נחמד לדעת עוד טיפה. ובכל זאת אין זה משנה את דעתי(ואמונתי).

 

[s a l v a t i o n]

סאווין מבורך לכולנו.

 

[ebony]

חג שמח לכולם../images/Emo9.gif

 

[רובין עוטה המגבת]

לֵיל הַמֵּתִים

הברוש עומד - שקט ולילי. סוֹפֵק ירח דרכים וכפיים. נפרשו עננים ככנפיים - תִפְאֹרָת מחזה גורלי. הלילה הוסר דֹּק עולם כחתן המשקה כלתו. האדם נושק למותו בנשיקת הצִנָּה והדם. וּכְרֶדֶת אִשְתָּר אל השאול הוא יורד בתהומות ליל הסתו, מבקש וזוכר את מתיו - רק לחזות בם, לחזות ולשאֹל. ושם, תחת ארבע אמות הוא סועד במשתה מְקֻדָּש. הוא סועד ונולד מחדש מתהום שבין שני עולמות. בְּחֹשֶך, לאט וּבְשַלְוָה משלים העולם מעגל; רק עורב עוד צווח מעל והברוש עוד עומד. מַצֵּבָה.

 

[רובין עוטה המגבת]

אשמח, אגב, לתגובות על השיר.

האם השיר מצליח להעביר אוירת סאווין? האם אתם כקוראים מצליחים להזדהות עם החוויה בשיר? אם לא, מה מקור הניכור? איזו חוויה אתם מקבלים מהשיר? האם החריזה החבוקה עובדת? (אני ממש לא בטוח בקשר לזה). רב תודות מראש לכל המגיבים!

 

[mbinh]

התרשמות ציפיה ותקווה

אני מאוד מתרשם מכתיבתך(אפשר לחשוב מי אני). הוא אכן העביר את התחושה של סאוון.הסתיו סגירת מעגל... אני מקווה שביום מין הימים נזכה לראות ספר אוגד לכל השירים.

 

[s a l v a t i o n]

למען האמת,

אני לא יכולה לשים את האצבע שלי על זה בדיוק,אבל אני חושבת שהמילה ברוש ואולי גם העורב,מפריעות לאווירה של ליל המתים. אולי זה סתם תחושה אינדיבדואלית שלי,כנראה שהברוש נותן לי אסוציאציה ארץ-ישראלית מדי. אבל חוץ מזה,כמובן שהכתיבה שלך טובה.

 

[mbinh]

אז מה?

אני מודה שהכתיבה נותנת תחושה של א"י אבל זה לא שולל את סאוון.

 

[s a l v a t i o n]

לא אמרתי שזה שולל

אמרתי תחושה אישית שלי. אישית . שלי. כעת זה ברור? עכשיו,אני מניחה לעצמי שהכוונה של דותן היתה להמחיש את סאוון לאור של פגאניות כנענית (גם מהכרות עימו וגם בשל הזכרת אישתר) ,ומאחר שכך,כתבתי שלי (כן,לי אישית),זה נותן יותר תחושה של ארץ ישראליות מאשר כנעניות.

 

[רובין עוטה המגבת]

הנסיון אכן כנעני

הבחירה בברוש הייתה מכמה סיבות: הברוש הוא חלק מהנוף שאני רואה ולכן מחובר למקומיות, אבל הוא בעיקר נוף טיפוסי לבתי קברות. ברוש, באפן כללי, מקושר למוות לארך ההיסטוריה ולכן החיבור הזה התאים לי. מה ההבדל בין תחושה ארצישראלית לתחושה כנענית, בעינייך? עורבים הם סתם פֶטיש שלי. מה שעניין אותי הוא האם החריזה החובקת (חריזת א-ב-ב-א) עובדת בשיר. מה דעתכם? (אם אתם מרגישים שאני גולש לאוף טופיק לפורום זה אנא דווחו, ונעביר את הדיון הזה למקום אחר). ותודה למאגנוס ברנרד ולאסתי על התגובות!

 

[mbinh]

קשור ועוד איך.

א. אתה יכול לבחור בין מגנוס ברנארד או אייזק. וב. החריזה עובדת כל אחד יכל להבחין בכך ועורבים זו חיה חכמה. דע לך שמבחינתי שירה ונגינה הן חלק מאוד גדול באמונה שלי.שירה ונגינה הן אלוהיות,ולכן הן תופסות חלק גדול מהפולחן שלי. ולכן מהסיבות הנ"ל הדיון מאוד קשור לפורום.

 

[רובין עוטה המגבת]

אשמח אם תפרט

מה הכוונה ב"אלוהיות"? מה מקומן בפרקטיקה הדתית שלך, אם אפשר לשאול? גם בפרקטיקה הדתית שלי אמנות בכלל, ושירה ונגינה בפרט הן חשובות. היצירה המוסיקלית פועלת בטקס בתפקיד משולב: היא יוצרת את האוירה המתאימה ולכן מחברת את "האני הצעיר" אל הטקס, היא יכולה לשמש כאמצעי להעלאת אנרגיה ואם היא נוצרת באלתור ספונטני בטקס אז היא יכולה להציף תחושות ומסרים מהאני הצעיר אל התודעה הערה. לשירה הכתובה יש מקום בפרקטיקה שלי כיצירה דתית נמדגימה את התהליך הקוגנטיבי הטקסי - התבוננות בעולם ותיאור התופעות דרך העולם הפנימי שלי, כלומר יצירת סינתזה בין התודעה שלי לעולם התופעות. בפעמים רבות השירה נכתבת כמאגיה, או אל קו התפר שבין מאגיה לאמנות. בנוגע לחריזה, רציתי לשאול האם צורת החריזה (כלומר, חריזה חבוקה בניגוד לחריזה צמודה או סרוגה) עובדת בשיר. פחות מעניין אותי לדעת אם הצלחתי לחרוז את השורות היטב והאם המשקל מדויק. אלה נתונים אובייקטיביים שאני יכול לגלות בעצמי. חשוב לי לדעת איזו תחושה יוצר סוג החריזה בקורא.

 

[רובין עוטה המגבת]

"המדגימה" ולא "נמדגימה", כמובן.

וגם "על קו התפר" ולא אליו.

 

[mbinh]

תשובות

מנגינה היא עוצמה ולכן יש בה אלוהיות מסוימת. מילים גם הן מכילות עוצמה אדירה ולכן הן אלוהיות. ושירה ונגינה הן הכלי שמעביר את העוצמה האדירה של שתיהן ולכן שיר הוא דבר עוצמתי ביותר ואלוהי. בכל טקס יש אלמנטים של מנגינה וכל לחש הוא שיר(מבחינתי הוא חייב להכיל מאפינים של שיר). כל טקס בו אני מזמן ישות אני חייב קודם לשלב מוסיקה כדי להרגיש עוצמה כבירה ולהתקרב מעט לאלוהות. החריזה שלך עובדת מעולה(אבבא) אין לי כל כך מה להרחיב בעינין.

 

[s a l v a t i o n]

ההבדל בשבילי בין ארץ ישראליות

לכנעניות: ובכן,ארץ ישראליות בשבילי היא תחושה מודרנית יותר.על כן ארץ ישראל ולא ארץ כנען. ארץ ישראל של היום,מלבד מיקומה, היא שונה לחלוטין מארץ כנען .ישראל כוללת בתוכה את התרבות הישראלית,את הזמר הישראלי (הברוש משום מה נתן לי פלשבקים של השיר "ואני ראיתי ברוש" בשתי גרסאותיו) ואת רוב רובה של האוכלוסייה הישראלית ,שהיא ,מה לעשות - יהודית.כך שבמקום ליצור אצלי תחושה של פגאניות כנענית על כל אליו ואלותיו הנפלאים,לרגע זה נתן לי תחושה של דת היהדות דווקא. שוב פעם-זה תחושה אישית שלי ונראה לי שהאסוציאציות האלו קיימות רק אצלי בראש (כן,אני מוזרה,אך עם תירוצים טובים לכך.) לגבי סוגי החריזות,אני אוהבת שירה,אך אני חייבת להתוודות,סוגי חריזות וכאלו זכורים לי רק משיעורי ספרות (שמאוד אהבתי,אגב) והדרך היחידה בשבילי להבדיל ביניהם היא לחזור אל המחברת מהתיכון ולהיזכר (וזה יהיה קצת קשה מאחר ודאגתי להשמיד אותה ברגע שסיימתי את הבגרות

).