הייתי משמ צעירה אומנם בת 14-15 אבל זו היתה תקופה מדהימה. היה בה משהו מאוד אמיתי וחי מבחינתי לפחות או אולי בגלל האדם שהייתי אז. זו היתה התקופה של "הפריקים" של הניינטיז. אם אתם מבינים למה אני מתכוונת. בכל מקרה אני חושבת שמשהו מזה נשאר גם היום ואם לא אפשר לשמר את זה כי לאנשים יש רצון לחזור לשנים האלו שהיו שנים די אופטימיות. אני זוכרת שמאוד אהבתי ללכת לפסטיבלים או סתם להיות עם החבר'ה. לא היינו צריכים מחשב פלאפון או כל החומרניות שיש היום. טוב אני אפסיק אני מדברת כמו זקנה וזה לא היה כל כך מזמן
נו, אני מתכוון לתקופה שלא היה לי כבלים\מחשב ו(עדיין אין לי) פלאפון והייתי קובע כל יום עם החברים לשחק כדורגל והייתי שמיח להיות נער מתגבר בתקופה שנות ה-90
אז בלי כל הטכנולוגיה המפותחת הנערים היו מתעסקים בדברים אחרים, אפשר לומר שזה הרס קצת אבל למרות הכל רוב האנשים לא ממש היו מסתדרים היום בלי מחשב... ואני בת, וקוראים לי אוריאן נעים מאוד, והשתלבות נעימה