אני
מאוד מאוד יכולה להזדהות עם העניין הזה. אצלי הקטע הזה מחולק לשניים. קודם כל, אני לא רוצה להיות בהריון. לא רוצה לעבור את זה. לא מתאים לי, לא מוצא חן בעיני וממש לא מוצא חן בעיני שזה מצופה ממני אוטומטית כי נולדתי עם רחם. שנית, לא חושבת שאני עושה טובה גדולה לילד להביא אותו לעולם כמו שהוא עכשיו. לא מבינה למה אנשים לא יכולים לקבל את זה... אולי בעתיד אני אסכים לאמץ. אבל כרגע אני לא רוצה ילדים כלל. העניין עם בעלך בעייתי ביותר. בן זוגי לחיים יודע על הרגשות שלי בנושא הזה. ואני לא אנשא לבחור שיהיה הפוך ממני לחלוטין. איפה אתם עומדים בנושא הזה? בני כמה אתם אם אפשר לשאול?