ברכות קול הים האדום ...

[פ ו פ א י]

ברכות קול הים האדום ...

למנהל הפורום, גיא מרקמן וצוות קול הים האדום, לורדה סוברי ופרנקו היקר, ענבר וכל השאר, ברצוני לברך אותכם על הכתבה היפיפיה אשר התפרסמה על קול הים האדום בעיתון הארץ היום, ללא ספק כי אתם עושים עבודה נהדרת ובזכותה קול הים האדום היא אחת התחנות הטובות במדינה... למר מנהל פורום, שתי מלים בלבד, כל הכבוד.... פופאי הוא רק מלח

 

[גיא מרקמן]

תודה רבה פופאי...צהוב עולה זה מכבי

 

[רחל המרחלת]

מחמאות לרדיו קול הים האדום

האם גם אנשים פשוטים, לא עובדי רדיו, יכולים לתת מחמאות, או שזה סגור רק לעובדים ולמנהלים שנותנים לעצמם מחמאות. והמבין יבין

האמת, אחלה של רדיו, רק חסרה קצת רכילות עסיסית, להגביר את הריגושים.

 

[פ ו פ א י]

רחל המשוררת, פופאי הוא רק מלח ...

והאמיני לי שאני אומר שאני רק מלח ואפילו לא באילת ...

 

[pilovich shahaf]

רחל המשוררת והשמאל-בגידת חברים../images/Emo41.gif

רחל המשוררת נפטרה לפני שבעים ואחת שנים, בת 41, בודדה בחדר המיון בבית החולים "הדסה" בתל אביב, ביום חמישי, כ"ט ניסן תרצ"א, 16 באפריל 1931. האביב היה אז במלוא פריחתו. חמש שנים לפני כן חזתה רחל את הרגע הזה בשירה: "כאלה באביב ימותו": כָּאֵלֶּה בָּאָבִיב יָמוּתוּ, אֲנִי יוֹדַעַת זאת, חַיִּים יִגְאוּ, חַיִּים יָרנּוּ בְּרִבּאוֹת קוֹלוֹת: כָּל הַדְּבָרִים יִהְיוּ לְפֶתַע גְּלוּיִים לְמֵרָחוֹק וְהָאָדָם יִבְטַח בְּאשֶׁר בְּהִיר נֶפֶשׁ כְּתִינוֹק: חִידַת חַיִּים תִּהְיֶה מוּבֶנֶת, צוּקַת חַיִּים - קַלָּה. כָּאֵלֶּה בָּאָבִיב יָמוּתוּ - בְּרָכָה הִיא אוֹ קְלָלָה? בתל אביב, החיים גאו אז ורנו בריבואות קולות. חבריה של המשוררת שנפטרה, מנהיגי "תנועת העבודה", הלכו באותם הימים מחיל אל חיל בהשתלטותם על הישוב היהודי. השאיפה לעצב אדם חדש וחברה החדשה, שגובשה עשרים שנה לפני כן על ידי "חבורת כינרת", התגלגלה לגיבוש השקפת עולם בולשביסטית, שבה המפלגה היא חזות הכל, זאת אומרת - רצונם של מנהיגי המפלגה שהאדם והחברה משרתים אותם ואוי לו למי שמבקר אותם או ממרה את פיהם. הביטוי לכך היה בהקמת מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) ב-1930, כמכשיר בידי חבורת בן גוריון לעיצוב אליטות, שתאפשרנה לו, לחבריו וליורשיו לשלוט ביישוב היהודי ובמדינת ישראל העתידה לקום למשך שנים רבות. עבור הבולשביזם הציוני, האדם לא עוד היה מטרה, אלא מכשיר. גם רחל בלובשטיין היתה מכשיר שפרסם אחת לשבוע שיר ב"פראבדה" (עיתון "דבר"). שיריה של רחל ב"דבר" של יום שישי היו עמוד האש של התנועה כולה, כפי שהיו שיריו של נתן אלתרמן באותו עיתון בשנות הארבעים. אבל אלתרמן קיבל משכורת מן העיתון ורחל קיבלה פרוטות אחדות - תשלום לפי שורות. היה זה לעג למשוררת החולה שהמחסור החמיר את מחלתה וחבריה חגגו כשליחי החלוצים בבתי מלון בכל רחבי העולם.

"כל יום ממית אותי המתת מה"

במשך יבוא...

 

[poza]

פילוביץ´ - התמתנת- הפכת למשורר ../images/Emo2.gif

 

[pilovich shahaf]

|רחל המשוררת המשך- הכושי עשה את שלו

הכושי יכול ללכת...:- משגברה מחלתה המנהיגים הרחיקו את חברתם לסנטוריום בגדרה וסרבו לתחנוניה להחזירה לתל אביב. היא לא עניינה אותם יותר, כי הרי המכשיר חדל למלא את ייעודו. רחל התחננה באמצעות משלוח פתקים לידידתה הצעירה ברכה חבס להחזירה לתל אביב...

המשך יבוא...

 

[pilovich shahaf]

6 פתקים כתבה רחל המשוררת לידידתה:

הצעירה "ברכה חבס" בשעה שהתחננה שיחזירו אותה לתל-אביב...:- פתקה ראשונה: "ברכה, ברכתי, השלום לך? רשלנותך לגבי ה´כלכלה´ מדאיגה ומצערת אותי. אל נא אהיה לך לדוגמא!...להתראות בשבת, הלא? רחל. דרישת שלום לאחותך". פתקה שנייה: "יום שלישי. ברכה. היוכל מישהו לבוא מחר בבוקר (יום רביעי) על מנת להסיע אותי הביתה? כל רגע פה בעוכרי {ההדגשה במקור}. העיקר למצוא את הבחורה המטפלת. ברכה, עשי עמדי את החסד הזה כאשר רבים לפניו, כי הרי את טובה, טובה!" פתקה שלישית: "ילדה חמודה! אם ידך היא זאת, היד הנעלמה אשר דאגה לאחוזת-קבר בשבילי, הרי פייסתיני ומרקת את כל חטאיך. האראך עוד בטרם שאלך ואינני? רחל". פתקה רביעית: "ברכה שלנו. עשי עמדי חסד של אמת וסרת אלי בהקדם האפשרי ב´עניין´, היי שלום! רחל". פתקה חמישית: "ברכה, אני נכנעת להחלטה להיות פה עוד שבועיים. אבל אין לי כוח לזה. אנא. ברכה, קחיני מפה, הצילי את נשמתי! העיקר למצוא בחורה (כל מנהיגי תנועת העבודה לא היו מסוגלים למצוא מטפלת לרחל! - א.מ.). עשי זאת, ברכה, לכל המאוחר עד 21 לחודש. כל יום ממית אותי המתת-מה". פתקה אחרונה: "ברכה. ברכת-שמֵי-סתווי! הידעת את יום ה´מסיבה´ ולא רצית לבוא, או לא ידעת ועל כן לא באת? כל-כך חסרת לי. בייחוד באילו רגעים כשיש צורך להחליף רשמים בתוך כדי העפת עין באלכסון...אותן ´עיני פשתן´ (בסגנון של עורך ´דבר´), עם זיק ההומור בהן, נעדרו ב´טרקלין הספרותי´, ובכדִי ביקשתין. ונסיעתך למדינת הים? אל, אל, אל תעזבינו. רחל".