ברכות קיטורים ואלרגיות
הרבה חלף פה בימים האחרונים ולא הייתי (היום קיבלתי שחרור ממשמרת לילה של ביה"ח) אני רואה כמה פרצופים חדשים אז מה אומרים? ברוכים הבאים? ברוכים השבים? welcome to the club? איפה אני הייתי? בביה"ח כי אשתי חטפה דלקת ריאות. והאמת שיש לי כבר תחושות רעות מכל הסיפור הזה. (הרופאים הסתכלו עלינו כאילו נפלנו להם פתאום מהירח 'מה אין לכם טיפת אחריות?!' ) כ"כ מהר היתה ההתדרדרות תוך מס' שעות שיעול תמים לכאורה הופך לדלקת ריאות. מאז שהתחלנו עם הטיפול הזה המצב שלה לא נהיה יותר טוב. אחרי כל טיפול חוזרים לביה"ח, והפעם זה היה מפחיד. (אפילו נסענו בשבת דבר שלא עשיתי מאז תקופת הצבא וכשלא היתה ברירה). ולי יש בכלל אלרגיה לביה"ח היחס שלי לביה"ח הוא כמו לבית בוער … והשיער התחיל לנשור (אמא שלה אספה כמה תלתלים זהובים לשמור, נראה לי קצת מוזר). תמר מההתחלה אמרה שמבחינתה נשירת השיער זה כמו לידה מחדש וזה לא מפריע לה, אבל בימים האחרונים היא לא אומרת הרבה בכלל. מתעטפת בשתיקה ואני יודע שהיא בעצם מפחדת נורא במציאות של רופאים צינורות בדיקות וטיפולים שגורמים לכך שאי אפשר לצפות איך הגוף יגיב. והגוף שלה בא לטיפולים במצב חלש כבר. לדעתי למרות שההחלטה המקורית היתה לא לתת לה טיפול הקרנתי ולפחות בשלב זה (בגלל הגודל המיקום הגיל ועוד…)עם כל צילומי החזה שעושים לה בוקר וערב היא מקבלת די הרבה קרינה למקום.
טוב זהו נגמר שלב הקיטורים גם דברים טובים קרו השבוע. (לאופטימים ביננו שלא רוצים לשמוע רק קיטורים) - מצאתי כובע חמוד לתמר נראה לי שזה ישמח אותה - קיבלנו אתמול חבילה שסבתא שלה שלחה לה מאנגליה : את הספר ה- 5 של הארי פוטר שאזל בארץ. יעזור לעבור את ימי האשפוז והטיפולים, למרות שבינתיים היא קצת מטושטשת מדי כדי לקרוא ולהתרכז. - אני קיבלתי ציון יפה למבחן שלמדתי אליו רק שעתיים לפני. - אין טיפולים כימותרפיים לעוד הרב זמן!!! עד שהגוף יתאפס על עצמו או עד להודעה חדשה - הקפה של ביה"ח הולך ןמשתפר. ולכל מי שכאן ומתמודד שלוחים כח ותקווה לעבור את המשך השבוע הזה שמשום מה עובר כאן באיטיות מורטת עצבים.
הרבה חלף פה בימים האחרונים ולא הייתי (היום קיבלתי שחרור ממשמרת לילה של ביה"ח) אני רואה כמה פרצופים חדשים אז מה אומרים? ברוכים הבאים? ברוכים השבים? welcome to the club? איפה אני הייתי? בביה"ח כי אשתי חטפה דלקת ריאות. והאמת שיש לי כבר תחושות רעות מכל הסיפור הזה. (הרופאים הסתכלו עלינו כאילו נפלנו להם פתאום מהירח 'מה אין לכם טיפת אחריות?!' ) כ"כ מהר היתה ההתדרדרות תוך מס' שעות שיעול תמים לכאורה הופך לדלקת ריאות. מאז שהתחלנו עם הטיפול הזה המצב שלה לא נהיה יותר טוב. אחרי כל טיפול חוזרים לביה"ח, והפעם זה היה מפחיד. (אפילו נסענו בשבת דבר שלא עשיתי מאז תקופת הצבא וכשלא היתה ברירה). ולי יש בכלל אלרגיה לביה"ח היחס שלי לביה"ח הוא כמו לבית בוער … והשיער התחיל לנשור (אמא שלה אספה כמה תלתלים זהובים לשמור, נראה לי קצת מוזר). תמר מההתחלה אמרה שמבחינתה נשירת השיער זה כמו לידה מחדש וזה לא מפריע לה, אבל בימים האחרונים היא לא אומרת הרבה בכלל. מתעטפת בשתיקה ואני יודע שהיא בעצם מפחדת נורא במציאות של רופאים צינורות בדיקות וטיפולים שגורמים לכך שאי אפשר לצפות איך הגוף יגיב. והגוף שלה בא לטיפולים במצב חלש כבר. לדעתי למרות שההחלטה המקורית היתה לא לתת לה טיפול הקרנתי ולפחות בשלב זה (בגלל הגודל המיקום הגיל ועוד…)עם כל צילומי החזה שעושים לה בוקר וערב היא מקבלת די הרבה קרינה למקום.
