נא לא להטעות. הנה הדיון ההלכתי...
כאן. והחלק הרלוונטי.... --- תחילת ציטוט --- למעשה, הדבר שנוי במחלוקת, לדעת הריב"ש (סי של"ז) שהיה אחד מגדולי הפוסקים הראשונים, כל אדם שניצול מסכנה צריך להודות לה' בברכת 'הגומל'. ויש אומרים שרק הארבעה הללו מברכים 'הגומל' (הרד"א בשם רבי גרשון). ובעל השולחן ערוך (ריט, ט) הזכיר את שתי הדעות, ולמעשה פסק, שמאחר שיש בזה ספק, ובכל ספק בברכות מקלים, לכן רק הארבעה שנזכרו בדברי חז"ל יברכו 'הגומל', ואילו שאר הניצולים מסכנה יאמרו את ברכת 'הגומל' ללא הזכרת שם ומלכות, כך שמצד אחד יודו לה', ומצד שני לא יברכו ממש, ולא יכנסו לספק של ברכה לבטלה. וכן נוהגים יוצאי ספרד (כה"ח נב). אבל בעל המשנה ברורה (ריט, לב) כתב על פי הפוסקים האחרונים, שהמנהג הוא שכל הניצולים מן הסכנות מברכים בשם ובמלכות 'הגומל', וכך יש לנהוג. ואף שיש לנו כלל "ספק ברכות להקל", מכל מקום אין בכוחו של כלל זה לבטל את המנהג. ומאחר שנהגו לברך 'הגומל' גם על הצלה משאר סכנות, ובנוסף לכך זו הדעה המקובלת על רוב הפוסקים, על פי הדין צריך לברך על כל הצלה מסכנה. וכן מנהג יוצאי אשכנז ותימן (שתילי זיתים ריט, טז). ולפי זה כל אדם שניצול מסכנת נפשות צריך לברך 'הגומל'. למשל, אדם שניצול מתאונת דרכים שיש בה סכנת חיים צריך לברך 'הגומל'. וכן מי שתקפוהו שודדים להכותו וניצול יברך הגומל. וכן מי שניצול משריפה, או נפל מסולם, או שירו לעברו והחטיאו, או שהכישו נחש וניצול, כל אלה ודומיהם יברכו 'הגומל'. ---- סוף ציטוט ---- סיכום: על פי רוב הפוסקים צריך לברך "הגומל" על כל הצלה מסכנה (כולל תאונת דרכים).
