מאותגר לבלבית
New member
ברנשטיין דוגל במועדון ה-4, לא מועדון ה-5
ראיתי שרשור קודם בנוגע להמוגלובין מסוכרר שם טוענים שוא דוגל במועדו ה-5. טעות.
ובכן, דר' ברנשטיין שמר שנים על 4.5, ועכשיו נמצא בסביבות 4.8. עקב מחלות אחרות שיש לו, שלמיטב הבנתי אינן קשורות לסיבוכי סכרת, קשה לו להמשיך ולשמור על 4.5.
לטענתו 4.5 היא רמת ההמוגלובין המסוכרר של אדם בריא (וצעיר)... שזה רמת גלוקוז בצום של בערך 83.
אני ב-2010, לאחר שקראתי ושמעתי ברנשטיין התחלתי לנטות לשיטתו.
חשוב לציין שמיעוט בפחמימות מטרתו הוא העברת הגוף ל"דלק" אחר - מפחמימות לקטונים. הגוף מבצע קטוזיס (לא להבהל ולבלבל את זה עם קטואציטוזיס\חמצת שהינה מצב מסוכן). זה לא רק לסוכרתיים.
מבחינה זו, הנמכת ה-a1c היא רק תוצר לוואי של האסכולה, ולא המטרה (תוצר לוואי מבורך הייתי אומר).
לאחר שקראתי על בוב קראוס, שחררתי קצת את הרסן. ראיתי שאפשר גם בלי קטוזיס, קרי לתדלק את הגוף בפחמימות, אפשר לא להקלע לסיבוכי סכרת עד גיל מופלג. זה אישי.
אגב, פרמטר חשוב ביעד a1c הוא האם משתמשים בעטים או במשאבה (אני עדיין משתמש בעטים).
אני מאמין שלמשתמשי עטים רמה של סביבות 5.5 היא ברת השגה (לא קשה במיוחד) מחד, ויחסית בטוחה מבחינת סיבוכים מאידך.
למשתמשי משאבה אני באופן אישי הייתי ממליץ לשאוף לפחות.
אני רוצה להדגיש נקודה מדבריו של דר' ברנשטיין (מעבר לנושא הקטוזיס שהוא כאמור מרכזי בכול שיטות low carb).
הוא מדבר על חוק המספרים הקטנים : מעט פחמימות + מעט אינסולין = מעט טעויות וגלישות היפו\היפר.
כוונת המשורר היא לשאוף כמה שיותר לחפוף את קצב התפרקות הפחמימות עם קצב התפרקות האינסולין, וככול שממעטים בפחמימות מורכבות, כך ניתן להגיעה לחפיפה יותר טובה, ומונעים גלישות מהטווח הרצוי (שברנשטיין מגדיר בסביבות 83-110) קל וחומר מהטווח המסוכן (היפו\היפר).
אני כיום מנסה לשאוף לחפיפה הנ"ל אבל עם יותר מ-30 גרם פחמימות ביום... דואג להקטין כמה שיותר את האינדקס הגליקמי ואוכל לאורך זמן.
לכשאעבור למשאבה, חוקי המשחק ישתנו שוב (אוכל חופשי יותר תוך ניסיון להקטין a1c).
כולי תקווה שחברת mannkind אכן תצא לשוק עם האינסולין החדש, שמתפרק מהר יותר מהבולוסים הקיימים בשוק ובכך מחקה באופן הרבה יותר מדויק את מה שהלבלב היה עושה... ואינסולין זה בא במשאף !!!!!
זה יאפשר פיתוח אסטרטגיות אכילה הרבה יותר מקלות משל ברנשטיין ושטראוס (שהתחילו עוד בתקופת האינסולין מן החי) שישמרו על a1c נמוך.
ראיתי שרשור קודם בנוגע להמוגלובין מסוכרר שם טוענים שוא דוגל במועדו ה-5. טעות.
ובכן, דר' ברנשטיין שמר שנים על 4.5, ועכשיו נמצא בסביבות 4.8. עקב מחלות אחרות שיש לו, שלמיטב הבנתי אינן קשורות לסיבוכי סכרת, קשה לו להמשיך ולשמור על 4.5.
לטענתו 4.5 היא רמת ההמוגלובין המסוכרר של אדם בריא (וצעיר)... שזה רמת גלוקוז בצום של בערך 83.
אני ב-2010, לאחר שקראתי ושמעתי ברנשטיין התחלתי לנטות לשיטתו.
חשוב לציין שמיעוט בפחמימות מטרתו הוא העברת הגוף ל"דלק" אחר - מפחמימות לקטונים. הגוף מבצע קטוזיס (לא להבהל ולבלבל את זה עם קטואציטוזיס\חמצת שהינה מצב מסוכן). זה לא רק לסוכרתיים.
מבחינה זו, הנמכת ה-a1c היא רק תוצר לוואי של האסכולה, ולא המטרה (תוצר לוואי מבורך הייתי אומר).
לאחר שקראתי על בוב קראוס, שחררתי קצת את הרסן. ראיתי שאפשר גם בלי קטוזיס, קרי לתדלק את הגוף בפחמימות, אפשר לא להקלע לסיבוכי סכרת עד גיל מופלג. זה אישי.
אגב, פרמטר חשוב ביעד a1c הוא האם משתמשים בעטים או במשאבה (אני עדיין משתמש בעטים).
אני מאמין שלמשתמשי עטים רמה של סביבות 5.5 היא ברת השגה (לא קשה במיוחד) מחד, ויחסית בטוחה מבחינת סיבוכים מאידך.
למשתמשי משאבה אני באופן אישי הייתי ממליץ לשאוף לפחות.
אני רוצה להדגיש נקודה מדבריו של דר' ברנשטיין (מעבר לנושא הקטוזיס שהוא כאמור מרכזי בכול שיטות low carb).
הוא מדבר על חוק המספרים הקטנים : מעט פחמימות + מעט אינסולין = מעט טעויות וגלישות היפו\היפר.
כוונת המשורר היא לשאוף כמה שיותר לחפוף את קצב התפרקות הפחמימות עם קצב התפרקות האינסולין, וככול שממעטים בפחמימות מורכבות, כך ניתן להגיעה לחפיפה יותר טובה, ומונעים גלישות מהטווח הרצוי (שברנשטיין מגדיר בסביבות 83-110) קל וחומר מהטווח המסוכן (היפו\היפר).
אני כיום מנסה לשאוף לחפיפה הנ"ל אבל עם יותר מ-30 גרם פחמימות ביום... דואג להקטין כמה שיותר את האינדקס הגליקמי ואוכל לאורך זמן.
לכשאעבור למשאבה, חוקי המשחק ישתנו שוב (אוכל חופשי יותר תוך ניסיון להקטין a1c).
כולי תקווה שחברת mannkind אכן תצא לשוק עם האינסולין החדש, שמתפרק מהר יותר מהבולוסים הקיימים בשוק ובכך מחקה באופן הרבה יותר מדויק את מה שהלבלב היה עושה... ואינסולין זה בא במשאף !!!!!
זה יאפשר פיתוח אסטרטגיות אכילה הרבה יותר מקלות משל ברנשטיין ושטראוס (שהתחילו עוד בתקופת האינסולין מן החי) שישמרו על a1c נמוך.