ברנשטיין דוגל במועדון ה-4, לא מועדון ה-5

ברנשטיין דוגל במועדון ה-4, לא מועדון ה-5

ראיתי שרשור קודם בנוגע להמוגלובין מסוכרר שם טוענים שוא דוגל במועדו ה-5. טעות.
ובכן, דר' ברנשטיין שמר שנים על 4.5, ועכשיו נמצא בסביבות 4.8. עקב מחלות אחרות שיש לו, שלמיטב הבנתי אינן קשורות לסיבוכי סכרת, קשה לו להמשיך ולשמור על 4.5.
לטענתו 4.5 היא רמת ההמוגלובין המסוכרר של אדם בריא (וצעיר)... שזה רמת גלוקוז בצום של בערך 83.
אני ב-2010, לאחר שקראתי ושמעתי ברנשטיין התחלתי לנטות לשיטתו.
חשוב לציין שמיעוט בפחמימות מטרתו הוא העברת הגוף ל"דלק" אחר - מפחמימות לקטונים. הגוף מבצע קטוזיס (לא להבהל ולבלבל את זה עם קטואציטוזיס\חמצת שהינה מצב מסוכן). זה לא רק לסוכרתיים.
מבחינה זו, הנמכת ה-a1c היא רק תוצר לוואי של האסכולה, ולא המטרה (תוצר לוואי מבורך הייתי אומר).

לאחר שקראתי על בוב קראוס, שחררתי קצת את הרסן. ראיתי שאפשר גם בלי קטוזיס, קרי לתדלק את הגוף בפחמימות, אפשר לא להקלע לסיבוכי סכרת עד גיל מופלג. זה אישי.
אגב, פרמטר חשוב ביעד a1c הוא האם משתמשים בעטים או במשאבה (אני עדיין משתמש בעטים).
אני מאמין שלמשתמשי עטים רמה של סביבות 5.5 היא ברת השגה (לא קשה במיוחד) מחד, ויחסית בטוחה מבחינת סיבוכים מאידך.
למשתמשי משאבה אני באופן אישי הייתי ממליץ לשאוף לפחות.

אני רוצה להדגיש נקודה מדבריו של דר' ברנשטיין (מעבר לנושא הקטוזיס שהוא כאמור מרכזי בכול שיטות low carb).
הוא מדבר על חוק המספרים הקטנים : מעט פחמימות + מעט אינסולין = מעט טעויות וגלישות היפו\היפר.
כוונת המשורר היא לשאוף כמה שיותר לחפוף את קצב התפרקות הפחמימות עם קצב התפרקות האינסולין, וככול שממעטים בפחמימות מורכבות, כך ניתן להגיעה לחפיפה יותר טובה, ומונעים גלישות מהטווח הרצוי (שברנשטיין מגדיר בסביבות 83-110) קל וחומר מהטווח המסוכן (היפו\היפר).
אני כיום מנסה לשאוף לחפיפה הנ"ל אבל עם יותר מ-30 גרם פחמימות ביום... דואג להקטין כמה שיותר את האינדקס הגליקמי ואוכל לאורך זמן.
לכשאעבור למשאבה, חוקי המשחק ישתנו שוב (אוכל חופשי יותר תוך ניסיון להקטין a1c).

כולי תקווה שחברת mannkind אכן תצא לשוק עם האינסולין החדש, שמתפרק מהר יותר מהבולוסים הקיימים בשוק ובכך מחקה באופן הרבה יותר מדויק את מה שהלבלב היה עושה... ואינסולין זה בא במשאף !!!!!
זה יאפשר פיתוח אסטרטגיות אכילה הרבה יותר מקלות משל ברנשטיין ושטראוס (שהתחילו עוד בתקופת האינסולין מן החי) שישמרו על a1c נמוך.
 

IrisPeleg

New member
אבל

לאכול 30 גרם פחמימות ביום זה כבר מה שאתה עושה - תורתו של ד"ר ברנשטיין.

למה זה קשור לבוב קראום ?

לא הבנתי
 
זה לא בדיוק מה שאני עושה

זה מה שעשיתי בעבר, וכיום אני אוכל דל פחמימות אולם לא בהכרח 30 פחמימות ליום (בדר"כ יותר, ולעיתים פחות). קראי בעיון את ההודעה הקודמת.
אגב, קטוזיס הוא אינדיווידואלי, לדעתי עד 50 גרם פחמימות ביום הוא יעד כללי.
 

ladybug4NLP

Active member
ורצוי תמיד לציין שבעצם אתם מזריקים אינסולין

ועם אינסולין קל יותר לשלוט ולהגיע ליעד.
יותר קשה כשאתה על כדורים שלא ניתנים לויסות
 
אם לא אוכלים פחמימות אז מה מונע חמצת?

מה גורם לגוף להפסיק ליצר קוטונים? (אצל אדם בריא האינסולי מהלבלבן עושה את זה)
 

IrisPeleg

New member
יצור קטונים

הקטונים נוצרים כתוצאה מפרוק השומנים.
כל מי שעושה דיאטה יש לו יצור קטונים בשלב שריפת השומנים.
זה לא מגיע לחמצת.

חמצת זה מצב שבגלל מחסור באינסולין היצור מוגבר.
 
כמו שציינת, אינסולין בזלי

אינסולין רקע בזלי ימנע חמצת.
ההבדל הוא ברמות הקטונים. בחמצת מדובר על פי 10 מרמות הקטונים של קטוזיס.
אנשים בריאים שאוכלים דל פחמימות ובקטוזיס מגיעים לרמות קטונים של בין 1-3 (לא מומלץ לעבור את זה).
בקטואציטוזיס מדובר על רמות דו ספרתיות שלא מגיעים אליהם אם יש אינסולין רקע בגוף.
יש ספורטאים שעברו לתדלק את הגוף בקטונים במקום בפחמימות, ומסתבר שלצורך מאמצים גבוהים לאורך זמן ארוך זה משיג תוצאה טובה יותר.
ישנם מרתונים של 100 ק"מ (למשוגעים לעניין). בריצה כזו, אדם שהמטבוליזם שלו לא עבר שינוי לקטוזיס, ייגמור את כול מצבורי הדלק בגוף לפני סיום המירוץ ויתקשה מאוד, בעוד שלספורטאי בקטוזיס אין את המגבלה והוא יתפקד טוב יותר בסיום המירוץ.
 
למעלה