ברנשים, רוצו לראות את החתיכות....
סתם, הייתי חייבת לשתף אתכם בחווית הברנשים וחתיכות שעברתי אתמול בלילה. זה קרה חברים, וזה נגמר, ואני עדיין לא כל כך יכולה למצוא את המילים המדוייקות כדי לתאר לכם את החוויה... אז שנייה לפני, אני חייבת להגיד משהו אחד : וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!! וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!! וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!! וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!! עכשיו נרגעתי... קצת... ואני יכולה להתחיל ולנסות להעביר לכם לפחות בתחושה את החוויה שנקראת "ברנשים וחתיכות". איך יודעים עם מחזמר הוא הצלחה? עם הוא עשוי טוב? הוא אמור לשתף את כל החושים בחוויה, לקחת אותך לעולם של צלילים, צבעים, טעמים, ריחות ותחושות, לקחת אותך מתוך עצמך ולהביא אותך אל תוך החוויה על הבמה, הוא אמור לגרום לך להרגיש כמו אחת מהדמויות או יותר, או קצת מכולם, מחזמר טוב, הוא כזה שגורם לך לרצות לראות הלאה, אבל לא לרצות שייגמר, הוא אמור לתפוס אותך כל כך חזק מהשנייה הראשונה ולא לעזוב עד שהאורות כבים - ברנשים וחתיכות הוא כל זה ויותר. מעבר לתפאורה המדהימה והעוצרת נשימה, מעבר לתזמורת החיה על הבמה, מעבר לטקסטים העשויים בטוב טעם, למוסיקה הכול כך סוחפת ומצויינת, לרקדנים המיומנים והנפלאים, מעבר לכל אלו היו על הבמה ניקי ועוד כמה שחקנים. אז לפני שאני אגיע לעיקר, בואו נתחיל מהמנה הראשונה : על צביקה הדר אין לי הרבה מה להגיד, מעבר לזה שהוא מקסים וחינני על הבמה כתמיד, אבל... התחושה שלי היא שמחזמר הוא ז'אנר שאמור לקחת את השחקן ולהוציא אותו מתוך עצמו אל תוך משהו שהוא קצת אחר... הכול יכול לקרות במחזמר, אין גדול מידי או משוחק מידי, וצביקה הדר, לצערי, עם כל האהבה הגדולה באמת שיש לי לאיש, הוא פשוט לא. הוא אותו צביקה של כוכב נולד ונולד לרקוד, אותו צביקה של זוזו חלסטרה אם תרצו, וזה נחמד, אבל זה לא זה. לירז צ'רכי, אני באופן אישי לא ממש מחזיקה ממנה שחקנית, היא אולי יותר זמרת משחקנית, משהו בה אותי קצת מעצבן, אולי הדמיון ההיסטרי מידי לריטה, המעברים בטונים שלה מהגבוהים לנמוכים, איכשהו עשו לי צורם באוזן, אבל.... זה יכול להיות שזה רק אני. גיא זוארץ, גיא הוא חיית מחזות זמר משופשפת, רואים עליו שהוא יודע את העבודה, מבחינתי הוא היה די פרווה, לא לקח אותי לשום מקום, הוא לא רע, אבל הוא גם לא יותר מידי טוב. אני רוצה לציין את רותי הולצמן, שלא השתנו איכויות הקול שלה מאז ועד היום. דווקא אהבתי. אותו דבר עם ישראל גוריון (שהייתה לי איתו בעיה אחת, כל הזמן חיפשתי את צ'ומפי) אבל הקול שלו הוא משהו שמזכיר לי בכל אופן משהו מהילדות.... אסף אשתר מעולה בתפקיד שלו, פשוט מעולה. מיה דגן - וואו, פה אנחנו מתקרבים למנה העיקרית, הבחורה פשוט דיווה ענקית. קודם כל, שמתם לב כמה היא רזתה? היא פצצה, והיא דומה שתי טיפות מים כל המחזמר למדונה.... ויזואלית הכוונה. היא מצחיקה, והיא סקסית והיא מרגשת, היא שרה ורוקדת מדהים, והיא הפתיעה אותי מאוד, ומאוד לטובה - אהבתי. טוב נו, לא יכולה להתאפק יותר, די הסתובבתי מסביב. ניקי גולדשטיין באמת שאני לא יודעת מאיפה להתחיל... אני מכירה את ניקי טוב, ושום דבר מהיכולות שלו לא מפתיע אותי באמת, אני יודעת עד כמה הוא מוכשר, כמה הוא טוטאלי בנתינה שלו על הבמה, על האיכויות הקוליות שלו אני יכולה לדבר שעות, אבל, פשוט נפלתי... באמת... נשביתי מחדש, ומצחיק, הצלחתי אפילו להוריד כמה דמעות של התרגשות. ענק!!!! באמת אין מילה אחרת לתאר את זה.... גם עד הנאמבר של "שב, אל תנדנד את הסירה", במערכה השנייה, כל פעם שהוא עולה לבמה, נדמה שמישהו בקהל (ולא רק אני) מאבד פעימה.... כובש, מרגש, מצחיק, פשוט ... וואו. ולגבי הקטע עצמו, לא סתם קוראים לזה "שואו סטופר" כי הוא בדיוק כזה, ישבתי שם באולם שבוייה בתוך הקסם הזה, ובאמת, באמת התרגשתי!! זמר אלוהי, קול שהוא מתת אל, כל הקטע עצמו פשוט עוצר נשימה. אני הכי שמחה בעולם, שסוף כל סוף ייצא לכל העולם ואחותו לגלות את הכישרון, את הייחודיות ואת היכולות של ניקי, ולכם אני אומרת - רוצו לראות!!! מסקנות אחרונות ומסכמות : 1. ההצגה הייתה משו משו (ג'ונסון) 2. אמנם השיר הוא "שב, אל תנדנד את הסירה" אבל ניקי בהחלט נדנד אותה, מה זה נדנד, סערה הוא עשה... 3. התיאטרון הוא קסם.... והפעם ניקי היה הקוסם
סתם, הייתי חייבת לשתף אתכם בחווית הברנשים וחתיכות שעברתי אתמול בלילה. זה קרה חברים, וזה נגמר, ואני עדיין לא כל כך יכולה למצוא את המילים המדוייקות כדי לתאר לכם את החוויה... אז שנייה לפני, אני חייבת להגיד משהו אחד : וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!! וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!! וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!! וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!!וואוו!! עכשיו נרגעתי... קצת... ואני יכולה להתחיל ולנסות להעביר לכם לפחות בתחושה את החוויה שנקראת "ברנשים וחתיכות". איך יודעים עם מחזמר הוא הצלחה? עם הוא עשוי טוב? הוא אמור לשתף את כל החושים בחוויה, לקחת אותך לעולם של צלילים, צבעים, טעמים, ריחות ותחושות, לקחת אותך מתוך עצמך ולהביא אותך אל תוך החוויה על הבמה, הוא אמור לגרום לך להרגיש כמו אחת מהדמויות או יותר, או קצת מכולם, מחזמר טוב, הוא כזה שגורם לך לרצות לראות הלאה, אבל לא לרצות שייגמר, הוא אמור לתפוס אותך כל כך חזק מהשנייה הראשונה ולא לעזוב עד שהאורות כבים - ברנשים וחתיכות הוא כל זה ויותר. מעבר לתפאורה המדהימה והעוצרת נשימה, מעבר לתזמורת החיה על הבמה, מעבר לטקסטים העשויים בטוב טעם, למוסיקה הכול כך סוחפת ומצויינת, לרקדנים המיומנים והנפלאים, מעבר לכל אלו היו על הבמה ניקי ועוד כמה שחקנים. אז לפני שאני אגיע לעיקר, בואו נתחיל מהמנה הראשונה : על צביקה הדר אין לי הרבה מה להגיד, מעבר לזה שהוא מקסים וחינני על הבמה כתמיד, אבל... התחושה שלי היא שמחזמר הוא ז'אנר שאמור לקחת את השחקן ולהוציא אותו מתוך עצמו אל תוך משהו שהוא קצת אחר... הכול יכול לקרות במחזמר, אין גדול מידי או משוחק מידי, וצביקה הדר, לצערי, עם כל האהבה הגדולה באמת שיש לי לאיש, הוא פשוט לא. הוא אותו צביקה של כוכב נולד ונולד לרקוד, אותו צביקה של זוזו חלסטרה אם תרצו, וזה נחמד, אבל זה לא זה. לירז צ'רכי, אני באופן אישי לא ממש מחזיקה ממנה שחקנית, היא אולי יותר זמרת משחקנית, משהו בה אותי קצת מעצבן, אולי הדמיון ההיסטרי מידי לריטה, המעברים בטונים שלה מהגבוהים לנמוכים, איכשהו עשו לי צורם באוזן, אבל.... זה יכול להיות שזה רק אני. גיא זוארץ, גיא הוא חיית מחזות זמר משופשפת, רואים עליו שהוא יודע את העבודה, מבחינתי הוא היה די פרווה, לא לקח אותי לשום מקום, הוא לא רע, אבל הוא גם לא יותר מידי טוב. אני רוצה לציין את רותי הולצמן, שלא השתנו איכויות הקול שלה מאז ועד היום. דווקא אהבתי. אותו דבר עם ישראל גוריון (שהייתה לי איתו בעיה אחת, כל הזמן חיפשתי את צ'ומפי) אבל הקול שלו הוא משהו שמזכיר לי בכל אופן משהו מהילדות.... אסף אשתר מעולה בתפקיד שלו, פשוט מעולה. מיה דגן - וואו, פה אנחנו מתקרבים למנה העיקרית, הבחורה פשוט דיווה ענקית. קודם כל, שמתם לב כמה היא רזתה? היא פצצה, והיא דומה שתי טיפות מים כל המחזמר למדונה.... ויזואלית הכוונה. היא מצחיקה, והיא סקסית והיא מרגשת, היא שרה ורוקדת מדהים, והיא הפתיעה אותי מאוד, ומאוד לטובה - אהבתי. טוב נו, לא יכולה להתאפק יותר, די הסתובבתי מסביב. ניקי גולדשטיין באמת שאני לא יודעת מאיפה להתחיל... אני מכירה את ניקי טוב, ושום דבר מהיכולות שלו לא מפתיע אותי באמת, אני יודעת עד כמה הוא מוכשר, כמה הוא טוטאלי בנתינה שלו על הבמה, על האיכויות הקוליות שלו אני יכולה לדבר שעות, אבל, פשוט נפלתי... באמת... נשביתי מחדש, ומצחיק, הצלחתי אפילו להוריד כמה דמעות של התרגשות. ענק!!!! באמת אין מילה אחרת לתאר את זה.... גם עד הנאמבר של "שב, אל תנדנד את הסירה", במערכה השנייה, כל פעם שהוא עולה לבמה, נדמה שמישהו בקהל (ולא רק אני) מאבד פעימה.... כובש, מרגש, מצחיק, פשוט ... וואו. ולגבי הקטע עצמו, לא סתם קוראים לזה "שואו סטופר" כי הוא בדיוק כזה, ישבתי שם באולם שבוייה בתוך הקסם הזה, ובאמת, באמת התרגשתי!! זמר אלוהי, קול שהוא מתת אל, כל הקטע עצמו פשוט עוצר נשימה. אני הכי שמחה בעולם, שסוף כל סוף ייצא לכל העולם ואחותו לגלות את הכישרון, את הייחודיות ואת היכולות של ניקי, ולכם אני אומרת - רוצו לראות!!! מסקנות אחרונות ומסכמות : 1. ההצגה הייתה משו משו (ג'ונסון) 2. אמנם השיר הוא "שב, אל תנדנד את הסירה" אבל ניקי בהחלט נדנד אותה, מה זה נדנד, סערה הוא עשה... 3. התיאטרון הוא קסם.... והפעם ניקי היה הקוסם
