ברצינות תהומית.

שבירה

New member
ברצינות תהומית.

שלום לכל הילדים וההורים בפורום, אני אשמח לקבל עיצות מהורים עם נסיון וגם מהילדים. באמת חשובה לי דעתם של הילדים פה. אני בחורה רווקה שעומדת לעבור לגור עם בחור גרוש , אב לשני ילדים בני שש ואחד עשרה. הילדים גרים עם האמא והחבר שלה ויש להם קשרים מצויינים עם האבא שכוללים ביקורים בילויים ושבתות. ההורים הגרושים מנהלים קשרים טובים . שמעתי שזה לא קל לחלק מהילדים לקבל "הורה" חדש, כי המון פעמים ילדים בתוך תוכם אפילו בתת מודע היו רוצים לראות את ההורים שלהם חוזרים לחיות יחד, ככה לפחות הבנתי מהפסיכולוגית שהלכתי אליה כדי לקבל עיצות איך לעבור את הכל בשלום ולצלוח את התקופה הקשה בלי פציעות נוראיות לילדים. אני יודעת שיכול להיות שגם שלי זה יהיה קשה אבל אני לוקחת בחשבון שאני לא הצד הפגוע מהגירושים ואני גם אדם בוגר ואחראי שיכול לשקול בתבונה כל מעשה או אמירה ואני באמת רוצה לא לפגוע אפילו בלי לשים לב באף אחד מהצדדים. ואם תוכלו להתייחס גם להבדלים בגילאים של הילדים אני אשמח. אני רוצה רק להדגיש שאני באמת רוצה לדעת אפילו את הדברים הקטנים שניראים לאנשים מבחוץ מטופשים אבל לילדים זה יכול להיות ההבדל בין אושר לגיהנום. הייתי אצל פסיכולוגית כדי באמת לנסות להבין מה עובר ומה עלול להפריע לילדים אבל היא דיברה באופן כללי ולא היה לה ממש נסיון, אז אני אשמח אם תוכלו לעזור לי שאתם בעלי הנסיון האמיתיים ועיצותכם שוות כל חכם חיצוני שהמקרה זר לו. אל תפחדו לספר לי גם את התקופות הקשות והרעות (אם יש) ידיעה והכנה תמיד יכולות להועיל. בתודה מראש לכולכם. אמירה.
 

yanivca

New member
קראתי, אני אחשוב על זה קצת, ואגיב.

התגובה שלי תהייה בתור אחד מהילדים פה שההורים שלו גרושים. סביר להניח שהתשובה שלי, שהחיים שלי מבחינת הגירושים היו קצת יותר קלים משל שאר הילדים פה, לא מחייבת את כל השאר, וסביר להניח שגם לא נכונה לגבי חלק מהילדים. אבל (מבחינתי לפחות) צריך קצת מחשבה לפני שעונים על השאלה הזאת, אבל מה שאני כן יכול להגיד לך זה את המצב שלי, שהוא כזה - אני גר עם האמא, אין לה שום בן זוג, אבל היה לה חבר רומני שלא סבלתי אותו, ויום אחד פשוט לא ראיתי אותו יותר, ושמחתי. אמא שלי ואנחנו (האחים) בקשר ממש טוב עם האבא, הוא בא כל יום, וזה כנראה למה החיים שלי יותר קלים. לאבא שלי יש חברה כבר כמה שנים, שהבהתחלה ממש לא אהבתי אותה, אולי כי היא ניסתה יותר מדי להתחבב על-ידי, וזה הציק לי, אבל אחרי זה התחלנו להסתדר. יכול מאוד להיות שזה בגלל שהיא לא ניסתה להיות "אימהית" מדי, אלא כזאת "אחת מהחבר´ה" (אבל שוב זה המצב שלי, שאני ושני האחים שלי יש מעיין אווירה כזאת שאנחנו ביחד, ואז קל לנו מאוד להתחבב ולחבב אנשים אחרים). זה רק המצב שלי, וזה לא מחייב, אבל אני מקווה שעזרתי במשהו. יניב.
 
המצב שלי הוא כזה...

אני בת יחידה להורים גרושים הם התגרשו שהיתי בת שלוש וחצי לא הכרתי אותם ביחד יותר נכון אני לא זוכרת. אמא שלי התחתנה עוד הפעם ונולדו לה שני ילדים את בעלה אני לא סובלת ואני מתה שיעוף לי מהעינים (נראה לי שהוא יודע את זה ) אבא שלי גם התחתן עוד הפעם ונולדו לו שני ילדים יש לו אישה מקסימה ואני יכולה להגיד שאני והיא פשוט חברות טובות. עם אבא שלי אני אני בקשר מאוד טוב... אז אמירה אני מקווה שאם אני יוכל לעזור במשהו תדעי שאני כאן בשבילך ובשביל כולם ספיר
 

Silviya Bamper

New member
שלום אמירה! ההודעה שלי בתנור...

לוקח לי זמיין לימור
.
 

Silviya Bamper

New member
אמירה../images/Emo20.gif

שלום אמירה... (קצת ארוך, מזהירה מראש) קודם כל, אני חייבת לציין שאני מאוד מעריכה אותך בגלל הרצון שלך לבחון את המצב הזה מכל הצדדים ועם מספר גורמים. באמת, כל הכבוד. תראי, גם אני, כמו יניב אכתוב לך את מצבי הפרטי שלי. שוב, אולי תוכלי לקחת דוגמאות קטנות אך כמובן, זה בוודאי לא אותו הדבר. כשהורי התגרשו הייתי בת 6 לא הייתי כ"כ מודעת למה באמת קרה ויקרה בהמשך. אחי ואני עברנו לגור עם אמא ואבא עבר לדירה משלו. לאחר חצי שנה בלבד, הוא עבר לגור עם חברה שלו ועם שני ילדיה שהבן אגב בגילי והבת בגיל של אחי- גם הכרנו אותם לפני הגירושים. את חברה של אבא, גם הכרתי לפני שהוא בעצם יצא איתה (קצת מסובך אבל זה לא מתקשר כ"כ לרעיון התגובה אז נשאיר את זה להבא...) וכבר אז, לא חיבבתי אותה במיוחד. היא אישה מרירה, צינית (יתר על המידה, לכן זה מפריע) וקרה מעולם לא ניסתה להיות איתי בסדר תמיד הייתה נורא עוקצנית אליי ואל אחי. בשלב זה של החיים שלי אני מסוגלת להגיד שאני פשוט לא סובלת אותה (פשוט לא אוהבת להשתמש במילה שונאת...). אכן, זה לא פשוט לקבל "הורה" חדש. אצלי זה לא בגלל שאני מקווה איפשהו שההורים שלי יחזרו כי אין טעם אחרי שראיתי כמה שהם רבים ולא מסדרים. אצלי זה בגלל החברה של אבא שאני פשוט לא מוצאת שום דרך (הפסקתי אגב לחפש) להסתדר איתה. כיום אני מגיעה לאבא שלי הביתה מנסה כמה שפחות לראות את הפרצוף שלה
כדי להתחמק מההערות המיותרות שלה. ביקשת את התקופות הרעות והקשות... לדעתי כל התקופה שאבא שלי חיי איתה, כל רגע כל שנייה, זו תקופה מיותרת מבוזבזת כי הוא לא מאושר. אמירה, זה רק הסיפור שלי. ככה אצלי הדברים מתנהלים וזה הרוב בגלל החברה של אבא, כמו שציינתי. אני לא רוצה להפחיד ולהרתיע אותך. לך, אין סיבה לחשוש כי רק מעצם זה שכתבת את ההודעה ואת באמת מתעניינת זה מראה על אישיות נפלאה! (רוצה להתחלף עם חברה של אבא?!). בקשר לגיל של הילדים, אני הייתי כאמור בגיל 6 וקצת כשאבא שלי יצא עם החברה שלו ואחי היה בן 13 ניסינו, באמת שניסינו להסתדר איתה אבל.. אחרי שגילנו אותה... אחי קיבל את זה יותר קשה ממני אני נסחפתי אחריו כי אח"כ הבנתי שאי אפשר שלו כי היא בלתי נסבלת... ככה זה אצל אבא שלי. אבל הסיפור שלך הוא אחר לגמריי, אין להשוות! אצל אמא שלי הסיפור גם, כמובן אחר כי אני מסתדרת עם החבר שלה אם את רוצה סיפור קצת יותר אופטימי יש הודעה שכתבתי לפני כמה זמן פה בקשר ליחסים שלי איתו את צודקת בזה שכל מעשה או מה שתגידי יכול להתפרש בצורה שלא התכוונת מצדם של הילדים. אבל אני חושבת שבראש ובראשונה תהיי את. אני בטוחה שאת תשקלי את דברייך/מעשייך (לא כל דבר דורש את זה כמובן!) לפני ביצוע. את באמת נראית (משתמעת) בנאדם מקסים!
עצות... מי אני שאתן לך עצות... אני רק יכולה לאחל לך... שיהיה לך המון המון בהצלחה והלוואי שבמבט לאחור תראי שהמצב הזה לא כזה קשה. אני מאחלת לך שיהיו לך את כל הכלים להתמודדות ושההסתגלות וההתאקלמות בביתך
החדש, עם הבנזוג והילדים תיהנה מהירות וקלות! ואל תשכחי, אנחנו כאן.
אשמח אם תעדכני אותנו! לימור
.
 

adam65

New member
אז ככה...

כמו ששמת בודאי לב, לא כל כך קל לענות על השאלה שלך, וזאת משום שמספר התשובות הוא כמספר האנשים שעברו את מה שאת עומדת לעבור. היות ואין מתכון או נוסחה בדוקה להצלחה, אומר לך על מה, לדעתי, כדאי לך להקפיד. ראשית, אל תנסי להיות מה שאת לא, תהיי עצמך ותהיי אמיתית. ילדים מזהים צביעות והעמדת פנים הרבה יותר מהר מכל מבוגר שאותו אני מכיר, והם רחוקים מלהיות סלחנים כשמדובר בניסיון "לעבוד" עליהם. שנית, אל תנסי להחליף את אמא שלהם, יש להם אמא ואני מניח שהם אוהבים אותה, ההצטרפות שלך היא מעמדת "שותפה של אבא", זה מעניק לך זכויות רבות אבל לא את כולן (בודאי שלא מהתחלה... ולסיום, אל תתערבי במערכת היחסים שבין הילדים לאביהם, הילדים יכולים להרוס לך את כל מערכת היחסים הטובה שבנית עם בן זוגך, ומבחינתם, זו סיבה טובה לעשות את זה. אם נתקלת במשהו שנראה לך מעוות/עקום/דורש תיקון, דברי על זה עם בן זוגך בשעות או במקומות שבהם רק שניכם שומעים את השיחה, ואל תסכימי למשפט כמו "טפלי בזה את", זו אחריותו, הוא צריך לטפל בזה, ואסור שזה אפילו יראה שזה בא ממך. אגב- אני בן להורים גרושים, ושני הורי נשואים בשנית. אם יש לך בקשות להבהרות, או התיחסות לנושאים ספציפיים אחרים, את מוזמנת להעלות זאת כאן. ולכל ה"קולגות" שלי כאן בפורום, אם אתם לא מסכימים עם משהו שכתבתי, או שניסיונכם לימד אתכם אחרת, אשמח לשמוע זאת מכם
 

ש ק ד ב ת

New member
אמירה,שלום לך../images/Emo20.gif

אני אנסה להגיב למצבך לאור ניסיוני ולאור מה שאני יודעת מתיי הקצרים.. זוגיות היא לא דבר פשוט בדרך כלל. מי כמונו יודע?!? ובכל זאת, הילדים חשופים יותר וחייבור עם הורה חדש בזמן שכזה בטח יש לה קשיים נוספים. .. מצב הילדים אינו נשמע רע,כמובן שכלפי חוץ ולפי מה שאני יכולה להסיק כאן מעל הכתוב,אך כמובן שאינני יודעת איך הם מתנהגים ואיך הם מרגישים עמוק בתוככם. אני חושבת שהקבלה שלך בתור חברה של אבא,תהייה יותר קלה,שהרי הם כבר רגילים למנגנון של אמא שיש לה חבר. ולכן אולי העובדה הזאת,שה לא פעם ראשונה שהם יראו את אחד מהוריהם עם בן זוג חדש -יקל על קליטתך לתוך עולמם. כמו שיניב ולימור כתבו לפני,אני לא חושבת שיש איזה שהם כוחות קסם,או פעולות מיוחדות שאפשר להשתמש בהם על מנת להקסים את הילדים.(אפילו לעיתים הקסם הזה מתפרש ע"י הילדים כנסיון להתחבב עליהם-כדבר מלאכותי). אני חושבת,שאת צריכה להיות ולהתנהג כפי שאת,כאישה דואגת ואכפתית קודם כל,ואחרי זה כמשמשת דמות אמהית בצורה כזאת או אחרת לילדים. אינך צריכה לדאוג להם כמו אמא ואינך צריכה להתייחס אלייהם בתור ילדייך.שכן הם אינם ילדייך כשם שאת אינם אמם. אין לי ספק,שאם הקשר בינכם יהיה הדוק,אמיתי וחזק -מה טוב. אך זאת פונקצייה של זמן התאקלמותיך,התבגרות וקבלתך הילדים,וכמובן השקעה הן מצידך והן מצד הילדים לרצות בכך. דוגמאות מניסיון אישי: אז,לאימא אין חבר כרגע ולפחות לא מרגע שהם התגרשו לאבא,הייתה חברה הן בתקופת נישואיהם והן בתקופה של מהלך הגירושים וגם כיום-ארבע שנים לאחר הגירושים. אני לא אתייחס לשניים הראשונות כי זה לא רלוונטי למצב שאת שרוייה בו,את החברה שהוא חיי איתה כרגע. בתחילה,לא קיבלתי אותה כמו שלא קיבלתי את הגירושים,כמו שלא קיבלתי את המצב החדש שאליו אני צריכה להתרגל,כמו שלא קיבלתי את נוכחותיה בחיי אבי. לקח לי זמן להבין שהיא אינה "מזיקה",שאבא שלי נהנה לחיות ולהיות איתה,שאין פה שום איום עליי,שאין פה שום דבר רע שיכול לצאת מהקשר שליהם,הרי שחזור נישואיהם של הורי-לא יחזרו שנית. לכן,כיום אני מקבלת אותה.אין לנו יחסי אמא-ובת ואפילו לא חברה של אבא-ובת. אבל כן,יצא לנו לדבר כמה פעמים שאני והיא נפגשנו בבית אבי,ודווקא אותו רושם שהיא עשתה לי -זכור כשמשהו טוב. אך כמו שאמרת זה גם מאוד משנה הגילאי הילדים,שש ואחד-עשרה, אולי שווה לבדוק איך הם קיבלו ואיך הם התנהגו עם קבלת החבר של האמא, אולי שווה לדבר על זה עם האימא היות שהיחחסים בין ההורים הוא תקין. המשיכי להיות אמיצה! אנחנו כאן... וזכרי כי לכולנו יש רגעים שהכל גדול עלינו,הכל לא מובן ומעורפל לנו, ולכן אנו כאן יכולים רק לייעץ,לתמוך ולעזור. הרשי לעצמך לקבל אותם, אני מצדיעה לך על ההתענינות והאכפתיות. אני מצדיעה לך על שיזמת מפגשים עם פסיכולוגית. אני מצדיעה לך על איך שאת מתמודדת עם קבלת הילדים החדשים. רגע אחד קטן של אור יזכיר למה בכלל מתאמצת רגע אחד שהגיע כאילו בהזמנה כשהלבן חזר להיות שוב לרגע שחור הבזק יחיד ומיוחד שנראה רחוק באלף שנות אור לפחות נתן את כל שצריכה כדי להבין שאכן נמצאת בדרך הנכונה
שקד
 

NaDaV18

New member
כולם לפני כבר אמרו את הכל

כמה כייף להגיע אחרון ולגלות שהוציאו את כל מילותייך כאילו נאמרו מפיך מזדהה עם כל מילה שכתבתם!! נדב
 
למעלה