הממורמר ממיאנמר
New member
בררנות או התפשרות?
סעיף קטן בשאלון של המנהל הוביל אותי לפתוח את הנושא הזה ועימו שאלה.
חשבתי על זה, בתור אחד שגם ההתחלה שלו הייתה בגיל מאוחר יחסית, האם זה בגלל בררנות או התפשרות?
ואסביר את כוונתי.
יש שתי גישות שאני מכיר אצל אנשים ש"יש להם זוגיות" (לרוב חברים, אבל גם הורים, אנשים מהעבודה וכו'):
הגישה הראשונה אומרת שכשאתה צעיר וחסר נסיון אתה בררן מאוד כי אתה בטוח שאתה הכי תותח והכי טוב ואז כשאתה מגלה מה המצב בשוק (או שאתה כבר כ"כ רוצה את זה, או שאתה מפחד להזדקן לבד, או טריליארד סיבות) אתה מתחיל "להתפשר". יש לי קרובת משפחה בת 40+ רווקה, ולו היה לי שקל על כל פעם ששמעתי אנשים אומרים עליה: "היא צריכה להתפשר על מישהו..." ודברים בסגנון...
הגישה השניה אומרת שכשאתה צעיר אתה מתנסה ובודק כל מיני דברים. אתה בעצם "מתפשר". איך אומרים, צריך הרבה טיוטות כדי להגיע ליצירה שלמה? משהו כזה. ואז ככל שאתה מתבגר, אתה יודע בדיוק מה אתה רוצה, אתה יודע איזה חיים אתה מעדיף, מי החברים שלך, מה האופי שלך, הרמת חיים שאתה רוצה לחיות בה.. ולפי זה אתה כבר מוכן לבחור מישהי רק בפינצטה. זו הסיבה שאהבות נעורים, למשל, לא תמיד מחזיקות, כי מה שהיה משותף ביניכם בגיל 17 לא בהכרח יהיה משותף גם בגיל 25.
השאלה שלי - האם אנחנו מרגישים שאנחנו בלי נסיון מיני/זוגי כרגע בגלל אי אלו מהגישות?
אני לפעמים מרגיש שהעובדה ש"התחלתי מאוחר" מונעת ממני באמת לבחון מי ומה אני בזוגיות. כמה אני מקריב, מה באמת חשוב לי.. בגילאים מבוגרים יותר - זה קל. יותר ניידים, למשל. יותר עצמאים (לא בהכרח בצורה מוחלטת, אבל יותר מגיל צעיר..). וכמובן שיש גם צד שני לדברים.
מעניינות אותי דעותיכם
סעיף קטן בשאלון של המנהל הוביל אותי לפתוח את הנושא הזה ועימו שאלה.
חשבתי על זה, בתור אחד שגם ההתחלה שלו הייתה בגיל מאוחר יחסית, האם זה בגלל בררנות או התפשרות?
ואסביר את כוונתי.
יש שתי גישות שאני מכיר אצל אנשים ש"יש להם זוגיות" (לרוב חברים, אבל גם הורים, אנשים מהעבודה וכו'):
הגישה הראשונה אומרת שכשאתה צעיר וחסר נסיון אתה בררן מאוד כי אתה בטוח שאתה הכי תותח והכי טוב ואז כשאתה מגלה מה המצב בשוק (או שאתה כבר כ"כ רוצה את זה, או שאתה מפחד להזדקן לבד, או טריליארד סיבות) אתה מתחיל "להתפשר". יש לי קרובת משפחה בת 40+ רווקה, ולו היה לי שקל על כל פעם ששמעתי אנשים אומרים עליה: "היא צריכה להתפשר על מישהו..." ודברים בסגנון...
הגישה השניה אומרת שכשאתה צעיר אתה מתנסה ובודק כל מיני דברים. אתה בעצם "מתפשר". איך אומרים, צריך הרבה טיוטות כדי להגיע ליצירה שלמה? משהו כזה. ואז ככל שאתה מתבגר, אתה יודע בדיוק מה אתה רוצה, אתה יודע איזה חיים אתה מעדיף, מי החברים שלך, מה האופי שלך, הרמת חיים שאתה רוצה לחיות בה.. ולפי זה אתה כבר מוכן לבחור מישהי רק בפינצטה. זו הסיבה שאהבות נעורים, למשל, לא תמיד מחזיקות, כי מה שהיה משותף ביניכם בגיל 17 לא בהכרח יהיה משותף גם בגיל 25.
השאלה שלי - האם אנחנו מרגישים שאנחנו בלי נסיון מיני/זוגי כרגע בגלל אי אלו מהגישות?
אני לפעמים מרגיש שהעובדה ש"התחלתי מאוחר" מונעת ממני באמת לבחון מי ומה אני בזוגיות. כמה אני מקריב, מה באמת חשוב לי.. בגילאים מבוגרים יותר - זה קל. יותר ניידים, למשל. יותר עצמאים (לא בהכרח בצורה מוחלטת, אבל יותר מגיל צעיר..). וכמובן שיש גם צד שני לדברים.
מעניינות אותי דעותיכם
