בר השובבה - הענשה בגיל שנה וקצת

[סומסומית 26]

בר השובבה - הענשה בגיל שנה וקצת

קוראת סמויה עד כה והחלטתי שאני חייבת לברר מתי מתחילים לחנך.. יש לי תאומות בנות שנה ו5 חודשים . בדר"כ מבינות מה שמדברים איתן וגם יודעות לבטא יפה ואני בדר"כ מצליחה להבין אותן גם. בר לאחורנה הפכה לשובבה נורא.. בכל יום והזדמנות האוכל מוצא את דרכו לרצפה.. המים נשמרים בפה ומושפרצים על הפנים של הקורבן הראשון, כסאות נגררים לכל פינה היא מטפסת עליהם ומגיעה לכל מקום. היא חוטפת כמעט כל צעצוע מאחותה.. יחד עם זאת היא יודעת לשחק לבד מאוד יפה והמטפלות במעון מדווחות שהיא משחקת יפה בדר"כ ליד אחותה אמנם עקשנית אבל לא שובבה נורא כמו בבית. מה שמביא אותי לחשוב שמדובר באינטרקציה בבית שמוציאה את זה ממנה. שבוע שעבר החלטתי שאולי כדאי להתחיל להפריד לשעה שעתיים בשבוע והתחלנו ללכת לחוגים בנפרד. אבל זה לא מראה סימנים של שיפור. גם היום ארוחת הערב מצאה את דרכה לרצפה והחלטתי שלכעוס עליה עם "אוי אוי אוי" / "אסור" והחלטתי לקחת אותה לחדש לעונש (הילדה בת שנה ו5 כמעט) היא ישבה במשך דקה ולא בכתה ולא ציצה כשבאתי לקחת אותה אחרי דקה היא לא חייכה ולא הרימה לי ידים שאני ארים אותה אלא רק ביקשה לאכול.. השאלה האם זה הגיל להעניש האם היא הבינה למה היא בחדר במיטה וכו'... האם להמשיך?! ותודה למי שהגיע עד כה..

 

[עינת גבע]

בר השובבה- הענשה בגיל שנה וקצת

שלום רב לך, אני שמחה לשמוע שעד כה היית קוראת סמויה והחלטת לצאת לאור לכבוד חג האור. תודה שאת איתנו. לשאלתך, חינוך ילדים מתחיל מיום צאתם לאוויר העולם. חינוך הוא תיווך המציאות, הקניית הרגלים, הכרת גבולות(גם החיים, היום והלילה מסמנים גבולות), הדגמת ערכים... המחשבה שהעלית בפנייתך " שמדובר באינטרקציה בבית שמוציאה את זה ממנה" הגיונית ומוצאת תימוכין בהתנהגותה בגן. לכן עולה השאלה איך את מגיבה לשובבויות שלה בזמן אמת? על פי העונש שהחלטת לתת לה נראה שההתנהגות שלה לא מסבה לך נחת, בלשון המעטה. סביר להניח שתגובותייך היו בהתאם. הילדה, כנראה קיבלה הרבה התייחסות להתנהגויות אלה.ילדים זקוקים ליחס אישי (על אחת כמה וכמה אחיות תאומות, כדי להרגיש את ייחודיותם, נפרדותם ומיוחדותם). בר גילתה ששובבויות מזכות אותה בהרבה אימא. ביחס. בהתחלה תשומת לב בצורת הסברים, מאוחר יותר בצורת ענישה. היא מרוויחה הרבה יחס אז למה לה לחדול? מה אני מציעה: ראשית לא להעניש. ילדים שמענישים אותם מרגישים כעוסים ומושפלים ובמקום ללמוד לפעם הבאה, הם "מתכננים" את הנקמה וחבל. עונשים מעכירים את היחסים ופוגעים בערך העצמי. מה כן? לצמצם התייחסות להתנהגויות המפריעות. להתייחס בענייניות, בלי רגשנות. במעשים בלי דיבורים. במקביל להגדיל התייחסות להתנהגויות רגשיות וחברתיות נעימות. לדוגמא, לחזק ולעודד אותה כל אימת שהיא מתאפקת, משחקת יפה וכו'. להמשיך להקדיש לכל אחת זמן בנפרד. ובעיקר דרושים הרבה סבלנות, אורך רוח ורגישות. חשוב לזכור שיחד עם הקושי המובן מדובר בפעוטה בת שנה וחמישה חודשים שזקוקה לרכות, למגע ולהקשבה אמפאטית. מחשבות ושאלות על הדברים יתקבלו בברכה, עינת גבע, מכון אדלר.