בשבוע הבא הרפרט שלי על הסדרה
אז ראשית, אחלו לי הצלחה... אני עומד לדבר על היחס של הסדרה למיתוס ה-self made man, שהוא אחד מהמיתוסים האמריקאים הכי חזקים ומשפיעים, עד היום (אני חושב, למשל, שחלק מההערצה של הרבה אנשים לאובמה נובעת מכך שהוא self made man כזה, כלומר שהוא אדם שברא את עצמו מכלום והפך לאובמה הנשיא). אני אראה ברפרט שלי - וכמובן בעבודה שתבוא אחריו - איך דון והאבא הרוחני שלו בעונה ה-3, קונרד הילטון, מוצגים כ-self made men, וגם את הבעייתיות של המיתוס כפי שהסדרה מציגה. למשל, ה-self made man לא אמור לחפש קיצורי דרך בדרכו למעלה. עבודה קשה זה שם המשחק פה. אבל דון, גם בהפיכתו מדיק לדון וגם באופן שהוא התקבל לעבודה בסטרלינג קופר, מוצג כמי שמחפש את הדרך הקצרה והקלה ביותר למעלה. באופן ספציפי, הוא יוצא מנקודת הנחה, שבתור דיק וויטמן הוא לא יוכל לעולם להגיע לחלום האמריקאי, ולכן הוא גונב את זהותו של דון האמיתי. אבל מי אומר שהוא באמת לא יכול היה להגיע גבוה גם אם היה שומר על זהותו המקורית? ובהתאמה, האם דרך עבודה קשה ומאמץ הוא לא היה יכול להגיע לתפקיד שלו בסטרלינג קופר? הרמיות שלו בנקודות כל כך קריטיות מראות שהוא מחפש את הדרך הקלה, את קיצורי הדרך למעלה. זריקת ה-ז' והזלזול שלו ברגע שהוא מגיע לצמרת רק מעידים על כך שאין לו מוסר עבודה רציני, ושהוא לא מעוניין בעבודה קשה או במאמץ. רוצה להשיג את הדברים בקלות ובלי מאמץ. או לפחות עם מינימום מאמץ. ואם צריך לשקר ולרמות ואפילו לגנוב זהות מאדם אחר - סבבה. המטרה מקדשת את האמצעים.
אני אראה גם שהסדרה טוענת שדברים כמו גזע או מגדר מגבילים אותנו ביכולת לברוא את עצמנו כ-self made men. למשל, בעונה ה-3 יש את השיחה הנהדרת בין פיט ואיש המעלית על טלביזיות ועל החלום האמריקאי. זו שיחה רווייה באירוניה, כי ברור שבגלל צבע עורו של איש המעלית, החלום האמריקאי רחוק ממנו בערך כמו שהירח רחוק ממני. הוא מוגבל בבחירות שלו ובמעשים שלו, ולעולם לא יוכל להגיע למעמד של self made man, שדורש רווחה כלכלית משמעותית. בהתאמה, בגללן שהן נשים, יש לבנות בסדרה בחירות מוגבלות, והן לא יכולות לברוא עצמן כמו הגברים. קודם כל, מהסיבה הפשוטה (שמוצגת באותו פרק של שיחת המעלית), שהן לא מקבלות משכורת שווה לזו של הגברים שמבצעים אותה עבודה. הפרק מציין שיצא חוק נגד זה, אבל הוא דורש מאיתנו לחשוב אם נשים באמת שוות היום במשכורתן ובבחירות שלהן לגברים.
זה בגדול כמה דברים שאני אגיד ברפרט. אני אשמח לשמוע דעתכם/ן, וכאמור - אחלו לי הצלחה שבוע הבא...
אז ראשית, אחלו לי הצלחה... אני עומד לדבר על היחס של הסדרה למיתוס ה-self made man, שהוא אחד מהמיתוסים האמריקאים הכי חזקים ומשפיעים, עד היום (אני חושב, למשל, שחלק מההערצה של הרבה אנשים לאובמה נובעת מכך שהוא self made man כזה, כלומר שהוא אדם שברא את עצמו מכלום והפך לאובמה הנשיא). אני אראה ברפרט שלי - וכמובן בעבודה שתבוא אחריו - איך דון והאבא הרוחני שלו בעונה ה-3, קונרד הילטון, מוצגים כ-self made men, וגם את הבעייתיות של המיתוס כפי שהסדרה מציגה. למשל, ה-self made man לא אמור לחפש קיצורי דרך בדרכו למעלה. עבודה קשה זה שם המשחק פה. אבל דון, גם בהפיכתו מדיק לדון וגם באופן שהוא התקבל לעבודה בסטרלינג קופר, מוצג כמי שמחפש את הדרך הקצרה והקלה ביותר למעלה. באופן ספציפי, הוא יוצא מנקודת הנחה, שבתור דיק וויטמן הוא לא יוכל לעולם להגיע לחלום האמריקאי, ולכן הוא גונב את זהותו של דון האמיתי. אבל מי אומר שהוא באמת לא יכול היה להגיע גבוה גם אם היה שומר על זהותו המקורית? ובהתאמה, האם דרך עבודה קשה ומאמץ הוא לא היה יכול להגיע לתפקיד שלו בסטרלינג קופר? הרמיות שלו בנקודות כל כך קריטיות מראות שהוא מחפש את הדרך הקלה, את קיצורי הדרך למעלה. זריקת ה-ז' והזלזול שלו ברגע שהוא מגיע לצמרת רק מעידים על כך שאין לו מוסר עבודה רציני, ושהוא לא מעוניין בעבודה קשה או במאמץ. רוצה להשיג את הדברים בקלות ובלי מאמץ. או לפחות עם מינימום מאמץ. ואם צריך לשקר ולרמות ואפילו לגנוב זהות מאדם אחר - סבבה. המטרה מקדשת את האמצעים.
אני אראה גם שהסדרה טוענת שדברים כמו גזע או מגדר מגבילים אותנו ביכולת לברוא את עצמנו כ-self made men. למשל, בעונה ה-3 יש את השיחה הנהדרת בין פיט ואיש המעלית על טלביזיות ועל החלום האמריקאי. זו שיחה רווייה באירוניה, כי ברור שבגלל צבע עורו של איש המעלית, החלום האמריקאי רחוק ממנו בערך כמו שהירח רחוק ממני. הוא מוגבל בבחירות שלו ובמעשים שלו, ולעולם לא יוכל להגיע למעמד של self made man, שדורש רווחה כלכלית משמעותית. בהתאמה, בגללן שהן נשים, יש לבנות בסדרה בחירות מוגבלות, והן לא יכולות לברוא עצמן כמו הגברים. קודם כל, מהסיבה הפשוטה (שמוצגת באותו פרק של שיחת המעלית), שהן לא מקבלות משכורת שווה לזו של הגברים שמבצעים אותה עבודה. הפרק מציין שיצא חוק נגד זה, אבל הוא דורש מאיתנו לחשוב אם נשים באמת שוות היום במשכורתן ובבחירות שלהן לגברים.
זה בגדול כמה דברים שאני אגיד ברפרט. אני אשמח לשמוע דעתכם/ן, וכאמור - אחלו לי הצלחה שבוע הבא...
