בשביל מה יש פורום? (ארוך)
אם לא לנג'ס לכן... הנה הודעת שיתוף ועדכון במה שעובר עלי: בשבוע שעבר הלכתי לפגישה אצל שרון ניב מנטעים (היא גם שכנה שלי). שרון עוסקת בעיבוד רגשי של הלידות (ובכלל העבר) הקודמות והכנה ללידה הבאה. היא גם דולה ודברים נוספים ואיימי שפירא המליצה לי עליה. תודנ איימי - אני מקבלת מהפגישות המון. (mise הפירוט הבא במיוחד בשבילך
בפגישה הראשונה דברנו הרבה על העבר שלי, יחסי עם הורי, עם עמית ועם גל. כמובן שדברנו על הלידה של גל וניסינו להבין למה הוא היה עכוז כדי לנסות למנוע מצב כזה הפעם. יצאתי מהפגישה במצב רוח טוב מאוד, למרות שכל הפגישה בכיתי, ושרון סכמה לי את הפגישה בדגים שההריון הזה, כמו הילד הזה, כמו הלידה הזו - הם שונים. להפסיק להשוות ולפחד מאותה סיטואציה כי כל אחד מהם יבחר את הדרך שלו. אני אהיה אמא אחרת לתינוק החדש וזה מתחיל כבר מההריון. יופי. יום אחרי כן גיליתי שהעובר במצג רוחבי (זוכרות את ההודעה והאיור המדהים?) והתערערתי לגמרי. באותו ערב התקשרתי לשרון ובכיתי לה והיא הרגיעה אותי וגם אתן ובכלל עבדתי על הרגעת "מערכת" כללית. היום נפגשתי שוב עם שרון. הייתה פגישה מדהימה, מרגשת ומאוד קשה בשבילי. שרון אמרה לי שהיא מרגישה שהתקבעתי על סוג לידה ספציפי (בית) ושאני בכזו פיקסציה שאני סוגרת את עצמי ואם אמשיך כך אגרום לעצמי להגיע בדיוק למצב ההפוך. היא טוענת שברגע ששמעתי שהעובר לא במצב שרציתי שיהיה נכנסתי לסחרור של מחשבות וחרדות ואדרנלין וכווצים ואני חייבת לשחרר. איך? לוותר על "החלום". להחליט שאני זורמת עם אפשרויות אחרות (לידה טבעית בלניאדו, לידה לא טבעית, אפילו קיסרי וכמובן האופציה שהכל ילך בסדר ואלד בבית). נשמע הגיוני? ברגע ששמעתי אותה אפילו מדברת על אופציה אחרת התחלתי לבכות (ניסיתי נורא להתאפק כי התפדחתי). הבנתי כמה שאני באמת מקובעת, ממש אובססיבית, לגבי רמת השליטה שלי במצב. שרון אמרה לי שהיא יודעית כמה אני עושה בשביל הלידה. אני באמת משקיעה כ"כ - הליכות כושר ויוגה 4 פעמים בשבוע, נשימות וכיווצי אגן כל יום, פגישות עם שרון, קורס עם איימי, קוראת - אולי באמת אני הפכתי אובססיבית בצורה לא בריאה. שרון המליצה לי לפתוח את הראש וללכת לסיור בחדר הטבעי של לניאדו, רק בשביל, שהמודעות שלי תפתח ומשהו בתוכי ישחרר. למעשה מה שהיא אומרת הוא - דנה, ותרי על החלום שלך כדי שיהיה לו סיכוי להתגשם. מאוד קשה לי לעכל את זה, למרות שאני מבינה שיש משהו במה שהיא אומרת. לאחר מכן היא טפלה בי במגע, עיסתה אותי בבטן (ובראש) והרגיעה אותי בצורה מופלאה. הרגשתי באיזהשהו שלב שהבטן שלי נעלמת והעובר נכנס לי עמוק לגוף. הייתי עם עיניים עצומות ופתאום לא הרגשתי שיש לי בטן הריונית - זה היה מדהים. שרון אמרה לי אח"כ שהבטן גדלה פתאום והתרווחה, והעובר מצא לו מקום מחדש בגלל השחרור. כך גם הרגשתי וכך אני מרגישה עד עכשיו. בכלל הרגשתי שהתינוק ממש מתפנק אצל שרון - הוא גם קפץ המון - העיסוי הראשון שלו.. מאז הטיפול אני מרגישה מאוד רגועה,ממש מרחפת (פיסית ונפשית), אבל גם קצת עצובה. אני בתדר איטי יותר, רגוע יותר, ואני אומרת לעצמי שיהיה בסדר. מה שלא יהיה. בכל אופן, עדיין אל תעיפו אותי מהפורום - אני רק מכינה את עצמי להכל - וזה משהו שלא הייתי מסוגלת לעשות קודם. זהו - שיתפתי ותודה למי שהשקיעה עד פה.. אני מוסיפה בהודעה נוספת סיפור נלווה לאלו שעדיין מסוגלות לקרוא..
אם לא לנג'ס לכן... הנה הודעת שיתוף ועדכון במה שעובר עלי: בשבוע שעבר הלכתי לפגישה אצל שרון ניב מנטעים (היא גם שכנה שלי). שרון עוסקת בעיבוד רגשי של הלידות (ובכלל העבר) הקודמות והכנה ללידה הבאה. היא גם דולה ודברים נוספים ואיימי שפירא המליצה לי עליה. תודנ איימי - אני מקבלת מהפגישות המון. (mise הפירוט הבא במיוחד בשבילך
בפגישה הראשונה דברנו הרבה על העבר שלי, יחסי עם הורי, עם עמית ועם גל. כמובן שדברנו על הלידה של גל וניסינו להבין למה הוא היה עכוז כדי לנסות למנוע מצב כזה הפעם. יצאתי מהפגישה במצב רוח טוב מאוד, למרות שכל הפגישה בכיתי, ושרון סכמה לי את הפגישה בדגים שההריון הזה, כמו הילד הזה, כמו הלידה הזו - הם שונים. להפסיק להשוות ולפחד מאותה סיטואציה כי כל אחד מהם יבחר את הדרך שלו. אני אהיה אמא אחרת לתינוק החדש וזה מתחיל כבר מההריון. יופי. יום אחרי כן גיליתי שהעובר במצג רוחבי (זוכרות את ההודעה והאיור המדהים?) והתערערתי לגמרי. באותו ערב התקשרתי לשרון ובכיתי לה והיא הרגיעה אותי וגם אתן ובכלל עבדתי על הרגעת "מערכת" כללית. היום נפגשתי שוב עם שרון. הייתה פגישה מדהימה, מרגשת ומאוד קשה בשבילי. שרון אמרה לי שהיא מרגישה שהתקבעתי על סוג לידה ספציפי (בית) ושאני בכזו פיקסציה שאני סוגרת את עצמי ואם אמשיך כך אגרום לעצמי להגיע בדיוק למצב ההפוך. היא טוענת שברגע ששמעתי שהעובר לא במצב שרציתי שיהיה נכנסתי לסחרור של מחשבות וחרדות ואדרנלין וכווצים ואני חייבת לשחרר. איך? לוותר על "החלום". להחליט שאני זורמת עם אפשרויות אחרות (לידה טבעית בלניאדו, לידה לא טבעית, אפילו קיסרי וכמובן האופציה שהכל ילך בסדר ואלד בבית). נשמע הגיוני? ברגע ששמעתי אותה אפילו מדברת על אופציה אחרת התחלתי לבכות (ניסיתי נורא להתאפק כי התפדחתי). הבנתי כמה שאני באמת מקובעת, ממש אובססיבית, לגבי רמת השליטה שלי במצב. שרון אמרה לי שהיא יודעית כמה אני עושה בשביל הלידה. אני באמת משקיעה כ"כ - הליכות כושר ויוגה 4 פעמים בשבוע, נשימות וכיווצי אגן כל יום, פגישות עם שרון, קורס עם איימי, קוראת - אולי באמת אני הפכתי אובססיבית בצורה לא בריאה. שרון המליצה לי לפתוח את הראש וללכת לסיור בחדר הטבעי של לניאדו, רק בשביל, שהמודעות שלי תפתח ומשהו בתוכי ישחרר. למעשה מה שהיא אומרת הוא - דנה, ותרי על החלום שלך כדי שיהיה לו סיכוי להתגשם. מאוד קשה לי לעכל את זה, למרות שאני מבינה שיש משהו במה שהיא אומרת. לאחר מכן היא טפלה בי במגע, עיסתה אותי בבטן (ובראש) והרגיעה אותי בצורה מופלאה. הרגשתי באיזהשהו שלב שהבטן שלי נעלמת והעובר נכנס לי עמוק לגוף. הייתי עם עיניים עצומות ופתאום לא הרגשתי שיש לי בטן הריונית - זה היה מדהים. שרון אמרה לי אח"כ שהבטן גדלה פתאום והתרווחה, והעובר מצא לו מקום מחדש בגלל השחרור. כך גם הרגשתי וכך אני מרגישה עד עכשיו. בכלל הרגשתי שהתינוק ממש מתפנק אצל שרון - הוא גם קפץ המון - העיסוי הראשון שלו.. מאז הטיפול אני מרגישה מאוד רגועה,ממש מרחפת (פיסית ונפשית), אבל גם קצת עצובה. אני בתדר איטי יותר, רגוע יותר, ואני אומרת לעצמי שיהיה בסדר. מה שלא יהיה. בכל אופן, עדיין אל תעיפו אותי מהפורום - אני רק מכינה את עצמי להכל - וזה משהו שלא הייתי מסוגלת לעשות קודם. זהו - שיתפתי ותודה למי שהשקיעה עד פה.. אני מוסיפה בהודעה נוספת סיפור נלווה לאלו שעדיין מסוגלות לקרוא..
