בשביל מה יש פורום? (ארוך)

[גם למבי]

../images/Emo13.gif זה באמת דומה.

זו בדיוק הייתה המטרה שלי כשהלכתי בפעם הראשונה. לא ידעתי עדיין איך שוכב לו העוברון. האמת? חבל שאני יודעת. זה רק לקח אותי למקומות גרועים. טוב, יאללה, עבודה עצמית. מאחלת לך בהצלחה!!! בטוחה שתהני. ספרי גם את איך היה (אם יבוא לך), אשמח לקרוא.

 

[סטיוויה]

אני מזדהה איתך מאד

בהריון השלישי נכנסתי גם אני לכמה שבועות של סחרור שליטה כזה. זה התחיל מזה שלא מצאתי מיילדת ללידת בית ונכנסתי לפלונטרים של שליטה על הלידה ולמצוא מקום ללדת *בדיוק* כמו שאני רוצה. ונכנסתי למין דיכאון כזה ורחמים עצמיים. בלבלות. ואז קרו לי גם כמה דברים יותר אזוטריים שניערו אותי והוציאו אותי מהבלבלות האילו. וחלק מן התובנות שקיבלתי היו שלא משנה היכן אלד-תהיה לי לידה טובה. ופעם הראשונה נתתי לאפשרות של לידה בבי'ח להיות ממשית ואפשרית.וברגע ששיחררתי את השליטה הטוטאלית הזו,העוברית התהפכה להמצג ראש ונחה עליי שלווה אחרת שאיפשרה לי לקחת את הכל ברמת היום ביומו. ולא להיות עסוקה בדברים רחבים יותר. אגב, אני לומדת להיות מורת יוגה להריוניות ואני עצמי מתרגלת כבר 7 שנים. ואני רוצה לומר לך גם בעניין הזה שלהכנס לתרגול נוקשה מידי,בעיקר בשליש האחרון-זה לא בהכרח מיטיב עימך ועם העובר. העיקרון הכי חשוב ביוגה הוא ההרפייה,השחרור,הנשימות.ההקשבה לעצמך,לעובר.מדיטציות של אור ומחשבות חיוביות.צאי קצת מהרמה הגופנית ותנסי לתת יותר משקל לרמה המטאפיסית. עוד כיווץ קגל,פחות כיווץ קגל-זה לא מה שמשנה. מה שחשוב זה החיבור שלך אל עצמך. הכל יהיה בסדר

 

[גם למבי]

תודה על הספור המעודד. יש פה קטצ'

כי צריך לעבוד על "שחרור" או "הרפיה". והרי עבודה היא ההיפך משחרור והרפייה. אז זה באמת קשה ואני מנסה פשוט לא לחשוב וזהו. לגבי היוגה - צודקת. חשבתי היום איך אני לא מרשה לעצמי לפספס אימון אחד (היום פספסתי ואני שוקלת לעשות עכשיו). אני עובדת על נשימות כל יום אבל אין מה לאמר - גם רונית פרז, המורה שלי ליוגה, כל הזמן מזכירה לי שאני צריכה ל-ה-ר-פ-ו-ת. אוף! זה קשה. אבל אני אצליח.

 

[זהר כרמי]

אני רוצה להציע משו שאולי יכול

להוציא מהלופ של "שחרור" ו"הרפיה". הרי אם אני אגיד לך "אל תחשבי עכשיו על פילים סגולים !" - על מה חשבת ??? ברור שעל

... אז אם אומרים לך "ל-ה-ר-פ-ו-ת" זה די מזכיר לי פיל סגול...

אני מציעה לזכור לנשום. גם בכיווץ, גם בכאב (יוגה של הנפש, אני קוראת לזה...) - לנשום. ולא מחר - היום לנשום. מחר תנשמי עבור מחר... שזו תהיה ה"עבודה" שלך. רק לנשום, רק היום. מדבר אלייך ?

 

[גם למבי]

ממש כתבת לי בזמן! ../images/Emo24.gif

זו בדיוק החלטה שקבלתי הבוקר - מכיון שאני יודעת שאני כזו חרדתית, כל פעם שאחשוב אפילו בקטנה על איך העובר נמצא בבטן - אני מתחילה לנשום עמוק ולהעיף את המחשבות. אני נושמת וחושבת: אני סומכת עליו ועלי! סומכת! ככה כל היום אני נושמת עמוק. בסוף תהיה לי היפר-ונטילציה.. ההודעה שלך היא אישוש ואישור להחלטה שלי וכמו שאת מבינה - אני צריכה המון אישורים עכשיו - ימים לא קלים. המון תודה!

 

[אשכר ש]

למה להעיף????!!!

חלילה

גם אני עשיתי סיור בלניאדו והשם ישמור אפילו בליס

... מה שאת כותבת הוא כ"כ הגיוני, אני מסכימה עם כל מילה. מאוד חשוב לא להיות מקובעת על שום דבר, לקבל את זה, שמה שלא יקרה את תהיי מוכנה לזה ופתוחה לזה ותעשי את המקסימום שיהיה טוב

.

 

[סטיוויה]

הזכרת לי משו

בשבוע 36 הגעתי למיון יולדות עם צירים,מחיקה חלקית ופתיחה קטנה של ס'מ. (בשבילי זה היה אירוע מדהים כי בשתי הלידות לפני זה לקח לי בערך יומיים להגיע למצב כזה של מחיקה ופתיחה). אבל מה שחשוב לי לומר זה שהחוויה בבי'ח היתה נקודת מפנה חשובה עבורי. עשיתי שולם עם בית החולים ועם החלק בתוכי שהתנגד לבי'ח וראה בו איזה מעצמת רשע קטלנית. הוכחתי לעצמי שאני מסוגלת להתמודד עם צוות רפואי ושלא כולם שם מגעילים וחסרי התחשבות.והגעתי למקום עם עצמי שאמר "וואלה,אם יהיה צורך אז זה לא סוף העולם". ודווקא מהמקום הזה של קבלת בית החולים-יכולתי ללדת בבית בשמחה.

 

[גם למבי]

../images/Emo45.gif הלוואי שאגיע למצב כזה

 

[גם למבי]

תודה!!!!!! זהו שאני ניסיתי לעשות

הכל כדי שאם משהו יקרה - אני לא אאשים את עצמי. מה שלא הבנתי וקשה לי לקבל עדיין, שה העובדה שאני פשוט לא בשליטה. כבר. אגב - ליס - שם עשיתי את הקיסרי שלי. הצוות היה אחלא והנתוח בלי סבוכים אבל!!!! חשוב לדעת, במידה שהעניינים מגיעים לקיסרי, שלא נותנים לעובר לההיות עם האם במשך ההתאוששות (שעתיים ראשונות). הבנתי שבלניאדו נותנים ומאפשרים להניק בהתאוששות.

 

[שָׂרָה]

למה את מניחה מראש שהעובר לא יוכל

להתהפך ממצג רוחב בעת הצירים?

 

[גם למבי]

לא מניחה בכלל אבל אף מיילדת לא

תיילד אותי במצב כזה בגלל שאני לנל"קית. אני אברר בלניאדו אבל קשה לי להאמין...