בשביל מה להמשיך ולקום בבוקר?

[הולך לי מיואש]

בשביל מה להמשיך ולקום בבוקר?

רציתי לשתף במחשבות שרצות לי בראש ואין בכוונתי להוסיף לייאושו של אף אחד חלילה, זו לא מטרתי.

בכל זאת, מישהו יכול להסביר לי למה להמשיך ולקום בבוקר?- לעוד יום אפור מלא במחשבות מטרידות, מציקות ומפחידות?

מה כבר מחכה במחר? מה הוא כבר צופן בחובו שלא גיליתי במשך 36 שנה? הרי הכל אותו דבר. השמש זורחת בבוקר, שוקעת בלילה והכל מתנהל בגלגל אין סופי של קיום חסר משמעות. יום ועוד יום, שבוע ועוד שבוע, חודש ועוד חודש, שנה ועוד שנה וכלום לא משתנה רק הכאב הופך להיות בן לוויה כבד יותר.

מה יש שם בעתיד שמחכה לי ולא גיליתי ששווה לחיות למענו? עוד קפה נמס? עוד גלידה עם פקאן? עוד אייס קפה עם סירופ שוקולד? עוד שיחת טלפון?

מאז ומתמיד חשבתי לעצמי - מה גורם לאנשים להביא ילדים לעולם? מה חושבים לעצמם זוגות שמחליטים להביא ילד לעולם חסר המשמעות הזה? אני מצפה מהורים המחליטים על הבאת ילד שישאלו את עצמם שאלה פשוטה- האם העולם הוא מקום טוב לגדול בו? האם ההחלטה להביא ילד אינה עוול כלפי הילד? האם זו באמת טובתו של הילד או מניע אגואיסטי של ההורים כדי שיהיה מי שיעזור להם לעת הזיקנה האיומה?

אני באמת רוצה לדעת - מה מצאו הורים בעולם הזה כשהחליטו ששווה להביא ילד לעולם שהוא מלא בכאב, מלחמות, אכזבות, שברון לב, זיקנה, גסיסה ומוות?

אולי זה הכל בגלל היצר, שממש לא מובן לי, של להיות כמו כולם!! להיות חלק מהעדר!! להמשיך את עץ המשפחה!! האם לא ראוי היה שתחשבו גם על טובת הילד ולא רק על הצרכים האגואיסטיים שלכם?

נזכרתי בשיר שנקרא דואט של עלי מוהר שמסביר את תחושותיי-

"והאמת היא שכבר אין בי כח
לראות איך הדברים חוזרים שוב על עצמם
לראות איך אור הבוקר שוב חושף בשקט
שקט -שקר
עוד לילה בא מלא פגישות עיניים
והימשכות אל פיתויי חיוך חדש
וכיסופים אל יד שכביכול אוהבת
ומכזבת
עייפתי
אין בי כח עוד...

מראש יודע איך זה יתפתח
הכל צפוי ומשומש מאוד
אני לוקח אבל כבר לא מתלקח...
והאמת היא שכבר אין בי כח
לראות איך הדברים חוזרים שוב על עצמם
לראות איך אור הבוקר שוב חושף בשקט
שקר
מי יאמר לי עד מתי
ימשיכו כך חיי
לחלוף
ומתי יבוא לכל זה פעם סוף"


סוף דבר.

 

[r3dt4g]

משפט חכם ששמעתי

"זה לא מספיק להתקיים, צריך להתקיים בשביל משהו!"
המטרה בחיים של כולנו זה למצוא סיבה לקום בבוקר, בלי סיבה באמת שאין טעם.
יש דברים שגרתיים בחיים, כמו עבודה, אין מה לעשות בנידון כולנו צריכים לעבוד זה חלק מהחיים,
אבל אחרי העבודה יש לנו את הכמה שעות הפנויות הללו בהם אנו יכולים לעשות כל מה שנרצה, ופה מתחיל החופש האמיתי,
פשוט צריך למצוא משהו לחזור בשבילו הביתה, זה יכול להיות ילד, או תחביב.
אני אישית גם מתקשה למצוא מטרה, אבל בקרוב אני מתחיל ללמוד אז זה מטרה די טובה, כי לימודים זה אמור להיות כיף.
אחרים עוסקים בתחביבים, משקיעים שעות על דברים כמו מחשב, ציור, רכיבה על אופניים, כתיבה, קריאה, ועוד.

אני ממליץ לך להכין רשימה של כל הדברים שאתה אוהב או חושב שאתה אוהב, ואז להתחיל לעבור אחד אחד עד שתמצא משהו שבאמת תוכל להתמקד בו.

במקרה שלי לדוגמה תמיד אהבתי משחקי מחשב, אבל לאחרונה החשק ירד לי ומצאתי את עצמי חוזר הביתה ולא עושה כלום,
אז התחלתי קשר עם מישהי בצאט, אנחנו מדברים מדי יום, מתעדכנים, היא ממש חמודה, ואני מקווה שיצא מזה משהו,
אם לא אז תמיד יש לי את הלימודים, שזה שנתיים לפחות.
אחרי גיל 30 אני יוכל להשלים בגרויות בחינם, על פי חוק, אז אולי אני יעשה את זה, כי לימודים זה לוקח המון אנרגיות ואם לומדים לאהוב את הלימודים אז זה ממלא אותך במטרה בחיים.
תחשוב על זה לעומק, אתה לא רק צריך להתקיים, אתה צריך למצוא מטרה לקיום שלך, אפילו אם זה אומר שרק תתנדב במד"א או משהו...

 

[הולך לי מיואש]

לא מוצא שום דבר שעושה לי טוב....

כמו שכתבת: "צריך למצוא משהו לחזור בשבילו הביתה, זה יכול להיות ילד, או תחביב".

לצערי, לא מצאתי שום דבר שמעניין אותי או גורם לי לשמחה. אז אולי אני אביא ילד שגם הוא יהיה אומלל פה- לפחות אני לא אהיה אומלל בודד, נוכל להיות אומללים ביחד.

הקיום הזה בלתי נסבל מבחינתי.

יש כאלה שאומרים - יש אור בקצה המנהרה. אני לא רואה שום אור בקצה המנהרה. ליתר דיוק, האור בקצה המנהרה זו הרכבת שבאה לדרוס אותי (משפט מתוך שיר).

טוב, לילה טוב.

יש מפלט בחלומות עד שהבוקר מגיע.

לילה טוב.

 

[Lady Stark]

היי

ממה שאני רואה מהצד אתה חווה משבר קיומי כלשהו.
אם אתה חווה דיכאון (הבנתי נכון?) אז מן הסתם הוא גם מקשה על מיומיום ונוטה לייאש, וגם בדיכאון עצמו יש סימפטומים של חוסר חשק. זה קצת כמו כדור שלג שבו בסימפטומים הדיכאוניים יש חוסר מוטיבציה, מה שמשפיע על המוטיבציה עוד יוצר.

אני יכולה להמליץ לך שני דברים.
קודם כל, תנסה באמת למצוא עם עצמך את מה שמעניין אותך וייתן לך סיבה לשאוף למשהו. זה יכול להיות משהו שקשור בקריירה או לימודים, או תחום עניין שיוסיף לך ריגוש וטעם בחיים.
והדבר השני, ללכת לטפל בתחושות הקשות שלך. בין אם על ידי טיפול פסיכולוגי, התעמלות או תזונה נכונה. ואולי, במידה ואתה סובל באופן פיזי ומנטלי מאוד, גם לשלב טיפול תרופתי. אבל ממש ממליצה לא להזניח. טיפול יכול לגרום לשינוי עצום בתחושות האלה.