בשבי הקיפאון
לדעתי מוקד הבעיה נעוצה בעובדה כי יש הרבה החמרות על גבי החמרות בכל מה שקשור לענייני הצניעות. ולדעתי עניין הצניעות זה עניין ופנתי המשתנה מדוטר לדור ואין בזה הלכה למשה מסיני. לטעמי: יסודם של הילכות הצניעות בעצם באים להשריש את ההכרה כי האשה אינה אוביקט מיני אולם כמובן ההתייחסות להלכות אלו שונה כיום, וזה בגלל ההתמקדות בצורה חיצונית של הדברים ובאורח טכני מבלי לבדוק את מהות העניין. ברצוני להבי כאן עמדות של חכמי ההלכה ולפיהן אנו רואים כי במובן הפנימי העמוק ההלכה מכירה כי צניעות זה לא משהו סטטי אלא דינמי. ודווקא החברה הדתית מציגה עמדה מחמירה ביותר מבלי לבחון את כל הצדדים. הדוגמאות שאציין קשורות לעניין כיסוי ראש האישה. כידוע היום ההלכה הרווחתצ כי חייבים לכסות את ראש הישה ואם לא זה עוון חמור. בדוגמאות שלהלן יתברר האם כך הם פני הדברים ברצוני להביא שתי תשובות של שתי דמיות הילכתיות בעלות משקל בעולם הלכה שדנו בכך. 1. עמדתו של הרב דויד צבאח. 2. עמדתו של הרב יוסף משאש. הרב דויד צבאח נשאל אודות ההגדרה של ´יוצאה וראשה פרוע´. כידוע בתלמוד ובפיסקי ההלכות של מורי ההוראה, יציאה בראש פרוע מצד האישה, מכניסה אותה תחת הקטגוריה של ´עוברת על דת יהודית´. לקביעה זו יש השלכות משפטיות עבור האישה. בהיכנסה תחת משבצת זו, היא נמצאת במצב, בו הבעל רשאי לגרשה ללא תשלום ההתחיבויות המופיעות בכתובה. דבר המעמיד את האישה בכי רע. בהתייחסו להשלכות אלו, עומד הרב צבאח ושואל, האם היום כשהמציאות היא שנשים רבות יוצאות גלויות שיער, יש להחיל עליהם קטגוריות אלו? לטעמו יש להשיב על כך בשלילה. וכלשונו: " וראינו שבזמן הזה בעוה"ר (=בעוונותינו הרבים) פשתה המספחת ברובה דרובה. דנשים יוצאות בראשם פרוע וגברייהו לא קפדי על דנא." ומכאן ממשיך הרב צבאח וגורס, כי גם אם יימצא מישהו שבכל זאת מבקש להקפיד על ההלכה הקדומה, בבחינה זו יש לקבוע כי "דאמרינן דמאחר דרובה דאינשי לא קפדי ע"ז. אם כן, בטלה דעתו אצל כל אדם." בהמשך דבריו מחזק הרב צבאח את עמדתו זו, ומוצא לכך תימוכין גם בלשון השו"ע, שציין כי איסור הליכה בפריעת שער הוא "מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל". מכאן מסיק הרב צבאח, כי הוראה זו שייכת למצב של פעם בו היתה ההקפדה על כיסוי ראש חלק מדיני הצניעות: "דדוקא בזמניהם שהיו הצנועות קפדי (מקפידות) שלא לצאת בראש פרוע. לא כן בזמנינו דלא קפדי ע"ז אף הצנועות. אם כן אינה עוברת על דת יהודית אם יצאה בראשה פרוע, מאחר שמנהג זה חלף הלך לו". אם כי בהמשך דבריו הוא מבקש להתמודד עם דברי התלמוד שלכאורה מהם עולה כי זה דאורייתא, אולם בסופו של דבר הוא מציין, כי זה יהיה תלוי בהקפדת הבעל, והמקפיד מקפידין עימו. הרב משאש נשאל אודות מקרה, בו אישה שהיתה הולכת בכיסוי ראש, החלה לפתע למאן לשים עליה כיסוי ראש, והבעל התעקש שתלך עם כיסוי. האישה עזבה את הבית והשאירה מכתב שהיא חוזרת רק בתנאי שהיא לא תלך עם כיסוי ראש. הבעל ניאות להסכים, אך הוריו עמדו והתנגדו ותבעו במפגיע כי האישה תלך רק עם כיסוי ראש. בצר לו פנה הבעל לרב משאש שיחווה דעתו בעניין. בתשובתו סוקר הרב משאש את השינוי שחל ממצב בו היה איסור חמור לילך ללא כיסוי, "עד אשר באו הצרפתים, ואך אחרי בואם פרצו בנות ישראל גדר בזה. "הרב משאש מציין כי בעקבות שינויים אלו היתה מהומה רבה, אולם לאט לאט שכך הכל. שום תוכחת לא עזרה והכל שבו להמשיך לקבל את ההליכה בגילוי ראש כעובדה נתונה. "ראיתי הדבר פשוט שם ובכל המחוז אצל כל הנשים גם הזקנות שכולם פרועי ראש." לאור מציאות חדשה זו, טוען הרב משאש כי מצא הוא לנכון, למצא צדדי היתר לדבר. הרציונל העומד בבסיס חתירה זו למצא היתר, נשענת על ההכרה לפיה "אי אפשר להחזיר הדבר כמאז, כי הדבר הולך ומתפתח עם התפתחות הזמן בכל דבר." כמו כן, מדגיש הרב משאש כי בבואו לעיין בסוגיה זו, מצא כי ממשנתם של הפוסקים האחרונים עולה "חומרא על חומרא, ואיסור על איסור." בשל כך הוא מוצא לנחוץ לדון בסוגיה מהמקורות התלמודיים שלה. המחבר פורס את כל המקורות התלמודיים, ובוחן אותם בעין חדה מאוד. הוא מנתח ומתייחס לכל בעיה אפשרית. הוא קובע כי מנהג זה של כיסוי ראש "אין האיסור מצד עצם הדבר של גילוי שער , רק מצד מנהג בנות ישראל שנהגו לכסות ראשן משום שחשבו בזמנם שיש בזה צניעות והמגלה שערה נחשבת פורצת גדרי הצניעות". ברם , טוען הרב משאש, עכשיו המצב שונה לחלוטין, מה שפעם היה עשוי להיחשב כלא צנוע ודבר ניוול, היום זה בהפך, ומה גם שקביעת גדרים הללו הוא תלוי באישה. "עתה שכל בנות ישראל הסכימה דעתן שאין להם בכיסוי הראש שום צניעות וכ"ש שאין בגילוי הראש שום נוול. ואדרבא גלוי שערן הוא הודן והדרן ויופין ותפארתן ... נעקר האיסור מעיקרו ונעשה היתר." אציין כי הרב משאש עוד ממשיך ומאריך בכל צדדי האפשריות ומפריך את כל הטענות העשויות לעלות. במסגרת זו לא אביא את כל התשובה, אבל בקרוב אביא אותה בשלמותה. מכל מקום, בכך יכולים אנו לחתום את הדיון בעניין כיסוי הראש ומה שבא בגדרי הצניעות. ולראות בעין נכוחה כי עמדתו של לייבוביץ עולה ומשתבצת היטב במרקם ההוראות ההילכתיות, ואינה חורגת מהן חלילה.
