בשוכבי ובקומי אשה/מירה מגן

[ציפי ג]

בשוכבי ובקומי אשה/מירה מגן

ספר שגמעתיו בשבת. הספר עוסק באשה, אם חד הורית, ובתהליך בנית קשר שלה עם גבר, ובלבטים המלווים את ההורות, הקשר הזוגי, יחס המשפחה הדתית אליה וכו´. מומלץ.

 

[לויה]

עוד אחד

שנשמע ונראה בדיוק כמו צרויה שלו / יחימוביץ ´ / הדיה. עלילה בגובה דשא על עוד הוא והיא משועממים שכדיי למשוך את הקורא מעוטרים בתאורי סקס על סף הפונוגרםיה ובמנון מעייף.

 

[ציפי ג]

אני לא קראתי את יחימוביץ´

ואת הדיה, אבל את צרויה שלו קראתי, ואת מירה מגן רק השבת, ו"תאורי סקס על סף הפונוגרםיה ובמנון מעייף".. לא מצאתי בו, אלא להפך.

 

[לויה]

אז תקראי ולו כמה עמודים

ותגלי שכולן כותבות ספור דומה עם עלילה רדודה, בלי אף דמות מרכזית שצוברת גובה. כולם על איזה הוא והיא די אומללים שתמיד יש להם איזה סטוץ מהצד כגלולה נגד דכאון קיומי. פרופ´ יגאל שוורץ אפיין אותן טוב ממני המסדרת המאמרים על ה - JIP (JEWISH ISRAELI PRINCESSׁPPPPp

 

[ציפי ג]

למה שאני אקרא?

אני בוחרת ספר לקרוא בין על פי המלצות, ובין על פי רפרוף בדפים ראשונים, ובין לפי קריאת הכריכה. אם הספר נראה לי משעמם אני לא אקרא אותו רק כדי לדעת לאיזה תאוריה ספרותית הוא מתאים. אני חולקת על האבחון שלך של הספר, ואני שואלת : האם קראת אותו?

 

[לויה]

קראתי גם קראתי

גם את צרויה שלו, גם את מירה מגן וגם את הדיה. משלי יחימוביץ קראתי כ-30 עמוד בעודי יושבת בחנות הספרים. כנ"ל לגבי ליהיא לפיד. את שני האחרונים עזבתי כי החלטתי שמי שצריך לעבוד לפרנסתו, לישון כמה שעות בלילה, להקדיש איזה זמן לטובת הזוגיות והמשפחה וגם לקרוא ספרים - לא יכול להרשות לעצמו להתפלש בעפר. שלושת הראשונות שהזכרתי, מספרות ספור דומה, יותר מכך דומה גם לשתיים האחרונות (אם כי ללא ספק להן יש כשרון ולאחרונות אין). שלושתן לא מצליחות לבנות עלילה שמתרוממת או לפתח איזה דמות בעלת נפח ומשקל. וכולן עסוקות בדברים קטנים. חודש אחרי שקראתי קשה לי לזכור איפה בדיוק היתה ההיא החד-הורית ששוכבת עם הבן של בעל הבית ואיפה ההיא שבעלה שוכב עם איזה אחת שחזרה מלאה רוחניות ומסטולית מהודו, ואיפה נמצא האלמן שמתעסק עם החד-הורית ועם איזה רווקה מזדקנת. הכשרון שלהן מתבטא בכך שהספור קולח, הקריאה זורמת וכל הזמן נמצאים במין תחושה של נו, מתי סוף סוף יצמח כאן משהו.

 

[ציפי ג]

ישנן מדרגות לספרות

ישנו ספר קריא (לטעמי מאה חורפים לא הגיע אפילו למדרגה זו), ישנו ספר קריא שנשארים אח"כ עם משהו ממנו, וישנו ספר שלא שוכחים לעולם. על הלא קריאים אני לא מדברת בכלל. כאשר אני לוקחת ספר לידי, אני מצפה בראש ובראשונה לקריאה שוטפת . אולי דפקט שלי, מה לעשות, החוג לספרות אף פעם לא היה בראש עיסוקי, אבל זה מה שאני מצפה. דבר שני, אני מקווה שישאר לי ממנו משהו, ולעיתים אני זוכה וזה ספר שאני לא אשכח לעולם. למה אהבתי את הספר? האמת הספור של האם החד הורית לא כ"כ עניין אותי, אני ממש לא בקטע של חד הורות, אלא של זוגיות. גם לא ברומנים של זוגות הפוסעים אל עבר השקיעה. הספר נגע, לטעמי, במרקם המאוד רגיש של אשה ממשפחה דתית, שבועטת במוסכמות של חברת האם שלה, והגם שהיא לא מתכוונת לחזור לשם, והיא בקורתית מאוד כלפיה, יש בה געגועים אליה. הדמות שלה מול אחותה, אולי נראה לך חסר נפח, אבל הואיל ונשים כמו אודליה מקיפות אותי מכל אברי (ואולי גם עלי אנשים חושבים שהואיל ולי חמישה ילדים, ואני דתיה, אני מן הסתם איזו מזנוחה מהתנחלות), מאוד נגעה ללבי, משום שהיתה שם תחושה גדולה של אהבה, בין האחיות, למרות השונות ואי ההסכמה. המפגש עם הבן היחיד הבוגר, מול הבן היחיד שלה והחרדות שמילאו אותה, כתוצאה מהמפגש הזה, יש בהן הרבה תבונה אמהית. אז השגתי מהספר ספר שהעביר לי את השבת בכיף, חשבתי עליו יומיים, נתן לי חזוקים באשר לשאלות משפחתיות עליהן אני חושבת לפעמים, מה צריך יותר מזה?

 

[לויה]

יפה אמרת

(אגב, התכוונתי לצרויה שלו ולא למיכל שלו. את האחרונה לא טרחתי לפתוח. מי שמצהירה בראיון לרגל צאת ספרה "אם אמכור רק 40000 עותקים אראה בכך כשלון [סוף ציטוט], היא בעיני סוחרת ולא סופרת) וביחס לניתוח הרגיש של מגן. אכן כל מה שאמרת ישנו שם. ולזה התכוונתי כאשר טענתי שהספר השאיר אותי כקוראת עם תחושת "נו, שיקרה כבר משהו". פשוט מגן לא תפסה ולו קצה חוט אחד מכל הרעיונות שהתחילה כדי לתפור ממנו משהו שגדל ומתפתח.

 

[rutile]

יש עוד ספר

לציפי שהסכמתי איתה מאד בנוגע לדרוג הספרים- גם הספר "אהבתי כל- כך" מאת יהודית רותם מתאים לקטגוריה "ספרים קריאים".הכתיבה קולחת ומענינת, וגם אם זו לא "ספרות גדולה" היא מתארת ברגישות דמויות שונות (מאד לא חד- מימדיות) מעבירה באמינות רוח של תקופה, הווי של מקום וגם שאלות משפחתיות כואבות. מעבר לסיפור עצמו , נצבת ברקע יהודית רותם הסופרת עצמה, שסיפור חייה דומה עד מאד לסיפור של הדמות בספר. אחרי הקריאה הבנתי והזדהתי עם ה"קריעה" שחוותה יהודית עצמה בהתנתקותה מהעולם החרדי,אם היא קוראת אותי - אני רוצה למסור לה את הערכתי לצעד האמיץ שעשתה, ועל היכולת לתאר זאת בספר בצורה אמיתית ורגישה.

 

[שרה&הודיה]

גם אני שמעתי שהספר טוב

אם כי מספר אחר של מירה מגן "כפתורים רכוסים היטב" די התאכזבתי

 

[קשת ר]

מירה מגן

אני עוקבת אחרי מירה מגן מאז "כפתורים רכוסים היטב" שיצא כבר לפני כמה שנים ובעיני היה קובץ סיפורים טוב, אם כי לא המקורי ביותר שראיתי... ספרה השני - "אל תכה בקיר" היה לדעתי הטוב ביותר והמקורי ביותר. הדמויות היו מעניינות ויחסית מלאות ואמינות. דווקא צרויה שלו לא מזכירה לי אותה בכלל בסגנון הכתיבה משום שמירה מגן לא כותבת בזרם התודעה בד"כ ואילו צרויה שלו כן... יש משהו מאוד נוקב (שלא לומר גס) בכתיבה של שלו, שלפעמים חצי גובל בפורנוגרפיה... אני לא בטוחה אם זה ע"מ לזעזע או לא, אבל לי אישית זה "לא עוש את זה"... קשת

 

[rutile]

עוד של מירה מגן

"כפתורים רכוסים היטב" היה הספר הראשון ובו אוסף סיפורים קצרים (לדעתי- מצוינים) אחריו יצא רומן נהדר "אל תכה בקיר" והספר הנוכחי "בשכבי ובקומי" הוא היותר מסחרי מבין כולם. קוראים עם רקע דתי יהנו ממנה מאד (אבל לא רק הם)

 

[ofer71]

מצטרף לתומכים ב"אל תכה בקיר"

הרומן השני של מירה מגן הוא, לדעתי, הטוב ביותר. מה שמשך אותי בו זה בעיקר ההרגשה שליוותה אותי לאורך כל הקריאה, הרגשה שהייתי רוצה להיות שם, בתוך הסיפור, להיות פעם דמות כזו ופעם אחרת. אולי המלה "הזדהות" חזקה מדי, אבל משהו בספר הזה גרם לי להרגיש אותו.