בשורות טובות, ואמן שכאלו לכל מי שמייחלת בכך
היי כל החברות הוותיקות כאן, וקצת רקע לטובת החדשות פה, או אלו ששכחו אותי.
לא הייתי פה זמן רב (לפחות כך זה מרגיש תודה לאל)
אז הרומן שלי עם הפורום הזה התחיל בסביבות גיל העשרים (לפני עשור בערך). אחרי שהחלו לו בפתאומיות כאבי מחזור משתקים, שרק הלכו והחריפו...
עברתי אין סוף רופאים, גניקולוגים, אולטרה-סאונדים חיצוניים ווגינאלים, ונשלחתי פעם אחר פעם הבייתה, ללא אבחנה...
עד שהגעתי באופן לא מתוכנן, לא מתכוון, ובלי קשר לכאבים לרופא שלא הכרתי, לא קיבלתי עליו המלצה, ולא הייתי מגיעה אליו לולא הוא היה היחיד שפנוי באותו יום שאיימו לזרוק אותי מהעבודה עד שאדע להסביר מדוע אני מתעלפת כל פעם מול הלקוחות.... באותו יום הייתי גם אצל רופא משפחה, גם אצל גניקולוג והיו לי עוד תורים לכירורג ועוד... אבל הרופא נשים המקסים הזה מיד אמר "אם זה כאבים סביב המחזור, זה אולי אנדומטריוזיס" ושלח לבדיקה שאחריה הוא התייחס אליי כאנדואיט הוא אמר (אפילו שלא ביצעתי ניתוח אבחנתי/ לפרוסקופיה . או איך שלא קוראים לזה, כבר הספקתי לשכוח. תודה לאל!)
הגעתי לתה"ש, אמרו לי שכדאי לבצע את הניתוח סמוך למועד בו ארצה להיכנס להריון או אם הכאבים בלתי נסבלים. הבנתי שאין טעם בניתוח, כי הציסטות וההידבקויות עשויים לחזור, אז נשכתי את השיניים והתמודדתי עם כאבים איומים.
אני יכולה לכתוב כאן ספר ארוך ומייגע על התקופה הזאת של האי ודאות אם אהיה אמא איי פעם או לא, אבל אעייף אותכן, וגם ככה אני רואה שכתבתי יותר משהתכוונתי להעיק. אנסה לקצר ולהגיע לימים, אחרי שנישאתי: אחרי שנה של נסיונות (ללא גלולות) עברתי לIVF ונקלטתי במחזור ראשון, בהריון של תאומים מדהימים . (בסוף החודש הם יהיו בני שנה. והם הכי מדהימים שפגשתי
יכולתי להרחיב כאן בלי סוף. גם עליהם אני יכולה לדבר ימים שלמים (באמת מתחשב מצידי לחסוך במילים חחח)
אני לא מאחלת לאף אחת הריון כמו שעברתי, וגם לידה כמו שהייתה לי בטח אף אחת לא הייתה רוצה, אבל זה לא העניין פה. גם כל הנסיונות אחרי הלידה לקיים יחסי מין, היו טראומתיים, מייסרים, וכאבים יומיומיים שכבר לא ידעתי למה הם קשורים. לאנדו? ללידה? לקיסרי? הם בבטן? באגן? ברחם? בכך הגוף?
יום בהיר אחד, קצת לפני יום הנישואים השני שלי, הרגשתי שאני כבר לא מסוגלת לתפקד ביומיום עם התאומים המדהימים שמגיע להם הכל, וקינאתי בסמרטוט הרצפה שנראה פחות עייף ממני, החלטתי לגרור רגליים ולהגיע לרופא משפחה לבדוק מה פשר הכאבים, העייפות, הסיוט שעובר עליי בימים האחרונים שלי. הרופאה ראתה אותי, ואמרה שאני לא ניראית טוב. לחצה על הבטן, ושלחה לאולטרה סאונד בטן, וגם לרופא ששכחתי את ההגדרה , זה שאחראי על תפקוד בלוטת התריס כי בדיקות הדם הראו שהתפקוד של הבלוטה חלש.......
הוא שלח לעוד בדיקות, וכשהגיעו התוצאות , הגעתי אליו והיה לו דבר אחד מעודד להגיד לי "גברת. את בהריון!" קפצתי מעבר לשולחן ונישקתי אותו! אני? איך? טבעי? זה יכול להיות? אחרי IVF? ביקש שאעלה לרופא נשים ובדרך התמלאתי חששות "רגע, אבל היה לי מחזור לפני שבועיים. בדיוק ביומולדת שלי. איך זה ייתכן? (לשם שינוי זכרתי את מועד המחזור כי זה ביום הולדת שלי). עליתי בחששות לרופא נשים, זה לא מצא שק הריון , אבל זימן שוב לבדיקה...
בבדיקה השנייה, בדיוק ביום הנישואים שלי, היה שק. השק הכי סקסי שראיתי!
היום אנחנו כבר יודעים, זה בן!
הריון טבעי. מאהבה. אומנם לא מתוכנן, אבל לא אוהבת להשתמש בלא מתוכנן, כי זה נשמע כמו לא רצוי. אז אומר הריון הפתעה חיובית!
נ.ב הציסטות לא ניצפו. כשאמרו לנו את זה, פה בעלי נפל גם הוא מהכסא. איך? הוא שאל. מה ההריון העלים אותם? יש הרבה דברים שלא אבין לא אדע, אבל תודה לאל. ובעזרת השם מאחלת לכולן.
נ.ב נוסף: כל הכאבים של תחילת ההריון הזה, נעלו תודה לאל טפו טפו טפו עכשיו מרגישים קצת תנועות, וזה הדבר הכי נחמד להרגיש במקום ההתכווצויות הנוראיות שהיו.
סיפרתי פה, והארכתי. מצטערת! תודה למי שהגיעה עד לכאן.... חשוב היה לי לספר את זה, כי כשרק נכנסתי לפה לראשונה, הדבר הראשון, והשני, והשלישי, והרביעי... שחיפשתי כאן, זה לדעת, שיש פה חברות שנכנסו להריון בקלות. תודה לכל מי שעודדה אותי, תמכה, חיבקה ופרגנה תמיד.
אוהבת אותכן.
היי כל החברות הוותיקות כאן, וקצת רקע לטובת החדשות פה, או אלו ששכחו אותי.
לא הייתי פה זמן רב (לפחות כך זה מרגיש תודה לאל)
אז הרומן שלי עם הפורום הזה התחיל בסביבות גיל העשרים (לפני עשור בערך). אחרי שהחלו לו בפתאומיות כאבי מחזור משתקים, שרק הלכו והחריפו...
עברתי אין סוף רופאים, גניקולוגים, אולטרה-סאונדים חיצוניים ווגינאלים, ונשלחתי פעם אחר פעם הבייתה, ללא אבחנה...
עד שהגעתי באופן לא מתוכנן, לא מתכוון, ובלי קשר לכאבים לרופא שלא הכרתי, לא קיבלתי עליו המלצה, ולא הייתי מגיעה אליו לולא הוא היה היחיד שפנוי באותו יום שאיימו לזרוק אותי מהעבודה עד שאדע להסביר מדוע אני מתעלפת כל פעם מול הלקוחות.... באותו יום הייתי גם אצל רופא משפחה, גם אצל גניקולוג והיו לי עוד תורים לכירורג ועוד... אבל הרופא נשים המקסים הזה מיד אמר "אם זה כאבים סביב המחזור, זה אולי אנדומטריוזיס" ושלח לבדיקה שאחריה הוא התייחס אליי כאנדואיט הוא אמר (אפילו שלא ביצעתי ניתוח אבחנתי/ לפרוסקופיה . או איך שלא קוראים לזה, כבר הספקתי לשכוח. תודה לאל!)
הגעתי לתה"ש, אמרו לי שכדאי לבצע את הניתוח סמוך למועד בו ארצה להיכנס להריון או אם הכאבים בלתי נסבלים. הבנתי שאין טעם בניתוח, כי הציסטות וההידבקויות עשויים לחזור, אז נשכתי את השיניים והתמודדתי עם כאבים איומים.
אני יכולה לכתוב כאן ספר ארוך ומייגע על התקופה הזאת של האי ודאות אם אהיה אמא איי פעם או לא, אבל אעייף אותכן, וגם ככה אני רואה שכתבתי יותר משהתכוונתי להעיק. אנסה לקצר ולהגיע לימים, אחרי שנישאתי: אחרי שנה של נסיונות (ללא גלולות) עברתי לIVF ונקלטתי במחזור ראשון, בהריון של תאומים מדהימים . (בסוף החודש הם יהיו בני שנה. והם הכי מדהימים שפגשתי
אני לא מאחלת לאף אחת הריון כמו שעברתי, וגם לידה כמו שהייתה לי בטח אף אחת לא הייתה רוצה, אבל זה לא העניין פה. גם כל הנסיונות אחרי הלידה לקיים יחסי מין, היו טראומתיים, מייסרים, וכאבים יומיומיים שכבר לא ידעתי למה הם קשורים. לאנדו? ללידה? לקיסרי? הם בבטן? באגן? ברחם? בכך הגוף?
יום בהיר אחד, קצת לפני יום הנישואים השני שלי, הרגשתי שאני כבר לא מסוגלת לתפקד ביומיום עם התאומים המדהימים שמגיע להם הכל, וקינאתי בסמרטוט הרצפה שנראה פחות עייף ממני, החלטתי לגרור רגליים ולהגיע לרופא משפחה לבדוק מה פשר הכאבים, העייפות, הסיוט שעובר עליי בימים האחרונים שלי. הרופאה ראתה אותי, ואמרה שאני לא ניראית טוב. לחצה על הבטן, ושלחה לאולטרה סאונד בטן, וגם לרופא ששכחתי את ההגדרה , זה שאחראי על תפקוד בלוטת התריס כי בדיקות הדם הראו שהתפקוד של הבלוטה חלש.......
הוא שלח לעוד בדיקות, וכשהגיעו התוצאות , הגעתי אליו והיה לו דבר אחד מעודד להגיד לי "גברת. את בהריון!" קפצתי מעבר לשולחן ונישקתי אותו! אני? איך? טבעי? זה יכול להיות? אחרי IVF? ביקש שאעלה לרופא נשים ובדרך התמלאתי חששות "רגע, אבל היה לי מחזור לפני שבועיים. בדיוק ביומולדת שלי. איך זה ייתכן? (לשם שינוי זכרתי את מועד המחזור כי זה ביום הולדת שלי). עליתי בחששות לרופא נשים, זה לא מצא שק הריון , אבל זימן שוב לבדיקה...
בבדיקה השנייה, בדיוק ביום הנישואים שלי, היה שק. השק הכי סקסי שראיתי!
היום אנחנו כבר יודעים, זה בן!
נ.ב הציסטות לא ניצפו. כשאמרו לנו את זה, פה בעלי נפל גם הוא מהכסא. איך? הוא שאל. מה ההריון העלים אותם? יש הרבה דברים שלא אבין לא אדע, אבל תודה לאל. ובעזרת השם מאחלת לכולן.
נ.ב נוסף: כל הכאבים של תחילת ההריון הזה, נעלו תודה לאל טפו טפו טפו עכשיו מרגישים קצת תנועות, וזה הדבר הכי נחמד להרגיש במקום ההתכווצויות הנוראיות שהיו.
סיפרתי פה, והארכתי. מצטערת! תודה למי שהגיעה עד לכאן.... חשוב היה לי לספר את זה, כי כשרק נכנסתי לפה לראשונה, הדבר הראשון, והשני, והשלישי, והרביעי... שחיפשתי כאן, זה לדעת, שיש פה חברות שנכנסו להריון בקלות. תודה לכל מי שעודדה אותי, תמכה, חיבקה ופרגנה תמיד.
אוהבת אותכן.
