בשורת האהבה חלק א'
"כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם."(יוחנן ג':16) אלהים הוא האהבה, כך כתוב באחת מאיגרותיו של יוחנן. הוא עצמו האהבה. אחת התכונות הבולטות של האהבה היא הנתינה, שיתוף, התאחדות עם משהו או מישהו שהוא מעבר לעצמה. אלהים ברא את העולם במטרה להתאחד באהבתו עם מישהו שהוא לא הוא, לכונן מערכת יחסים עם מישהו שהוא לא הוא, לשתף ולתת את אהבתו, ולכן הוא ברא את האדם ואת כל מה שהוא ברא לפני האדם הוא ברא למען האדם בכדי שיהיו לו לאדם את כל התנאים המקסימלים לחיים טובים עם אלהים. אלהים הציב את האדם בגן-עדן, גן שהוא האלהים נטע, בגן היו שני עצים עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. אלהים ציווה על האדם לא לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע, כי ביום אכלך ממנו מות תמות. אלהים לא שם איזשהו פיתוי לאדם, שהאדם יפול ויכשל. אלהים שם מסיבתו הוא את העץ בגן, אך אסר על האדם לאכול ממנו, זו הדרך בה האדם יוכל לבטא את אהבתו בחזרה אל בוראו בכך שהוא לא יאכל מפרי העץ. אלהים נתן לאדם בחירה חופשית שהיא ביטוי של אהבה. רק מתוך החופש ניתן לבטא את האהבה. אלהים לא ברא בובה על חוט ולא רובוט, לא היה לו צורך בכך. כן, אלהים רצה בישות שתהייה נפרדת ממנו אך דומה בצלמה לו. ולכן אלהים נתן לאדם את האפשרות לבחור, אם לציית או לא. אלהים גם ציווה על האדם לשמור על הגן ולעבוד בגן. והנה יום אחד בעודם האדם ואשתו מטיילים להנאתם ליד עץ הדעת, מופיע הנחש -השטן, ומתחיל לפתח שיחה עם האשה, השטן מפתה אותה ע"י הטלת ספק בדברים שה' אמר, והאשה נכנעה לפיתוי ונתנה לאדם שנכנע אף הוא לפיתוי. מיד לאחר ששניהם אכלו מהפרי, הם מתו. הם מתו מוות רוחני, המשמעות של מוות הינו הפרדות. האדם נפרד מאלהים באותו הרגע שהוא אכל מפרי עץ הדעת. לפני שהאדם ואשתו אכלו מהפרי, האדם חי בהרמונייה מלאה עם אלהים ועם כל הבריאה, החיות חיו בהרמוניה אחת עם השנייה, לא היה פחד, לא הייתה מחלה, לא היה מוות, לא היה חטא. מהרגע שבו האדם אכל מהפרי, הפחד חדר לעולם, החטא המחלה והמוות חדרו לעולם. החיות החלו לפחד מהאדם ואחת מהשנייה ולאכול אחת את השנייה, האדמה נהייתה קשה לעבודה, העצים גילו שלכת, רעידות אדמה, הוריקנים, התפרצויות של הרי געש, וכל שאר תופעות טבע הרסניות נובעות כולן מהנפילה של הביראה, עקב חטאו של האדם, - אי-ציות לאלהים. חשוב להדגיש שאלהים לא מעניש. זאת פשוט התוצאה. לפני שהאדם אכל מפרי עץ הדעת, דעתו היית כדעתו של אלהים, ולבושו היה הכבוד והאהבה של אלהים, לאחר שהאדם אכל מהפרי, דעתו של האדם הפכה להיות דעת הפרי דעת- טוב ורע...
"כִּי כֹּה אָהַב אֱלֹהִים אֶת הָעוֹלָם עַד כִּי נָתַן אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ לְמַעַן לֹא יֹאבַד כָּל הַמַּאֲמִין בּוֹ, אֶלָּא יִנְחַל חַיֵּי עוֹלָם."(יוחנן ג':16) אלהים הוא האהבה, כך כתוב באחת מאיגרותיו של יוחנן. הוא עצמו האהבה. אחת התכונות הבולטות של האהבה היא הנתינה, שיתוף, התאחדות עם משהו או מישהו שהוא מעבר לעצמה. אלהים ברא את העולם במטרה להתאחד באהבתו עם מישהו שהוא לא הוא, לכונן מערכת יחסים עם מישהו שהוא לא הוא, לשתף ולתת את אהבתו, ולכן הוא ברא את האדם ואת כל מה שהוא ברא לפני האדם הוא ברא למען האדם בכדי שיהיו לו לאדם את כל התנאים המקסימלים לחיים טובים עם אלהים. אלהים הציב את האדם בגן-עדן, גן שהוא האלהים נטע, בגן היו שני עצים עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע. אלהים ציווה על האדם לא לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע, כי ביום אכלך ממנו מות תמות. אלהים לא שם איזשהו פיתוי לאדם, שהאדם יפול ויכשל. אלהים שם מסיבתו הוא את העץ בגן, אך אסר על האדם לאכול ממנו, זו הדרך בה האדם יוכל לבטא את אהבתו בחזרה אל בוראו בכך שהוא לא יאכל מפרי העץ. אלהים נתן לאדם בחירה חופשית שהיא ביטוי של אהבה. רק מתוך החופש ניתן לבטא את האהבה. אלהים לא ברא בובה על חוט ולא רובוט, לא היה לו צורך בכך. כן, אלהים רצה בישות שתהייה נפרדת ממנו אך דומה בצלמה לו. ולכן אלהים נתן לאדם את האפשרות לבחור, אם לציית או לא. אלהים גם ציווה על האדם לשמור על הגן ולעבוד בגן. והנה יום אחד בעודם האדם ואשתו מטיילים להנאתם ליד עץ הדעת, מופיע הנחש -השטן, ומתחיל לפתח שיחה עם האשה, השטן מפתה אותה ע"י הטלת ספק בדברים שה' אמר, והאשה נכנעה לפיתוי ונתנה לאדם שנכנע אף הוא לפיתוי. מיד לאחר ששניהם אכלו מהפרי, הם מתו. הם מתו מוות רוחני, המשמעות של מוות הינו הפרדות. האדם נפרד מאלהים באותו הרגע שהוא אכל מפרי עץ הדעת. לפני שהאדם ואשתו אכלו מהפרי, האדם חי בהרמונייה מלאה עם אלהים ועם כל הבריאה, החיות חיו בהרמוניה אחת עם השנייה, לא היה פחד, לא הייתה מחלה, לא היה מוות, לא היה חטא. מהרגע שבו האדם אכל מהפרי, הפחד חדר לעולם, החטא המחלה והמוות חדרו לעולם. החיות החלו לפחד מהאדם ואחת מהשנייה ולאכול אחת את השנייה, האדמה נהייתה קשה לעבודה, העצים גילו שלכת, רעידות אדמה, הוריקנים, התפרצויות של הרי געש, וכל שאר תופעות טבע הרסניות נובעות כולן מהנפילה של הביראה, עקב חטאו של האדם, - אי-ציות לאלהים. חשוב להדגיש שאלהים לא מעניש. זאת פשוט התוצאה. לפני שהאדם אכל מפרי עץ הדעת, דעתו היית כדעתו של אלהים, ולבושו היה הכבוד והאהבה של אלהים, לאחר שהאדם אכל מהפרי, דעתו של האדם הפכה להיות דעת הפרי דעת- טוב ורע...